קנצלר גרמניה

הקנצלר הפדרלי של גרמניה
Bundeskanzler der Deutschland

איוש נוכחי	אוֹלָף שוֹלְץ
תאריך כניסה לתפקיד	8 בדצמבר 2021
דרכי מינוי	מינוי הנשיא באישור הבונדסטאג
תחום שיפוט
מעון	קומפלקס הקנצלרייה, ברלין
מושב המשרה	קומפלקס הקנצלרייה, ברלין
משך כהונה קצוב	4 שנים
ייסוד המשרה	1871
איוש ראשון	אוטו פון ביסמרק

ראש הממשלה בגרמניה נקרא באופן מסורתי קַנְצְלֶר. בין השנים 1871 ל-1945 המשרה נקראה רייכסקנצלר (בגרמנית: Reichskanzler; משמע: קנצלר של הרייך), אך אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה הפכה לרפובליקה פדרלית, ועל כן שונה שם המשרה, ומאז ועד היום שמה הוא בונדסקנצלר (בגרמנית: Bundeskanzler; משמע: קנצלר פדרלי). הקאנצלר הוא המנהל והמוביל של הקבינט של גרמניה.

מקורו של המונח, המתועד לראשונה בימי הביניים, הוא במילה הלטינית cancellarius.

קנצלר גרמניה הנוכחי הוא אולף שולץ, והוא מכהן בתפקיד החל מ-8 בדצמבר 2021.

רייכסקנצלר

לפני מלחמת העולם הראשונה נקראה משרת ראש ממשלת גרמניה בשם "רייכסקנצלר", שמשמעותו היא "קנצלר קיסרי" או "קנצלר של הרייך". באימפריה הגרמנית של 1871, הרייכסקנצלר לא נבחר על ידי הפרלמנט (הרייכסטאג), ולא נשא באחריות כלפיו. במקום זאת, הוא מונה על ידי הקיסר. בשל כך לא ניתן לקרוא לאימפריה הגרמנית דמוקרטיה, גם אם הרייכסטאג היה פרלמנט נבחר.

מצב עניינים זה השתנה רק ב-29 באוקטובר 1918 בתיקון שהוכנס לחוקת 1871. עם זאת, השינוי לא יכול היה למנוע את התפרצותה של מהפכה כמה ימים לאחר מכן.

על פי החוקה החדשה של רפובליקת ויימאר ב-1919, הרייכסקנצלר אמור להיבחר על ידי הנשיא, אך לפרלמנט הזכות לפטר את הקנצלר, או את כל אחד מן השרים שלו. למעשה, רוב הממשלות של רפובליקת ויימאר נשענו בצורה חזקה על שיתוף פעולה עם הנשיא, בשל חוסר היציבות שבפרלמנט. הרייכסקנצלר האחרון בסדרת הקנצלרים של רפובליקת ויימאר היה אדולף היטלר, שמונה ב-30 בינואר 1933.

הקיסרות הגרמנית (1871 - 1918)

קנצלרי הקיסרות הגרמנית

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		קיסר (תקופת שלטון)
					התחלה	סיום
1		הנסיך אוטו פון ביסמרק Otto von Bismarck (1815-1898)		בלתי מפלגתי	21 במרץ 1871	20 במרץ 1890	וילהלם הראשון Wilhelm I (1871-1888)
							פרידריך השלישי Friedrich III (1888)
							וילהלם השני Wilhelm II (1888-1918)
2		הרוזן לאו פון קפריבי Leo von Caprivi (1831-1899)		בלתי מפלגתי	20 במרץ 1890	26 באוקטובר 1894
3		הנסיך כלודוויג, מהוהנלוהה-שילינגספירסט Chlodwig zu Hohenlohe-Schillingsfürst (1819-1901)		בלתי מפלגתי	29 באוקטובר 1894	17 באוקטובר 1900
4		הנסיך ברנהרד פון בילוב Bernhard von Bülow (1849-1929)		בלתי מפלגתי	17 באוקטובר 1900	14 ביולי 1909
5		תאובלד פון בתמן-הולווג Theobald von Bethmann-Hollweg (1856-1921)		בלתי מפלגתי	14 ביולי 1909	13 ביולי 1917
6		גאורג מיכאליס Georg Michaelis (1857-1936)		בלתי מפלגתי	14 ביולי 1917	1 בנובמבר 1917
7		הרוזן גאורג פון הרטלינג Georg von Hertling (1843-1919)		מפלגת המרכז	1 בנובמבר 1917	30 בספטמבר 1918
8		הנסיך מקס פון באדן Max von Baden (1867-1929)		בלתי מפלגתי	3 באוקטובר 1918	9 בנובמבר 1918
9		פרידריך אברט Friedrich Ebert (1871-1925)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	9 בנובמבר 1918	13 בפברואר 1919	ללא

רפובליקת ויימאר (1919 - 1934)

קנצלרי רפובליקת ויימאר

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		רייכסטאג (שנת בחירות)	נשיא (תקופת כהונה)
					התחלה	סיום
1		פיליפ שיידמן Philipp Scheidemann (1865-1939)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	13 בפברואר 1919	20 ביוני 1919	האספה הלאומית (1919)	פרידריך אברט Friedrich Ebert (1919-1925)
2		גוסטב באואר Gustav Bauer (1870-1944)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	21 ביוני 1919	26 במרץ 1920
3		הרמן מילר Hermann Müller (1876-1931)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	27 במרץ 1920	21 ביוני 1920
4		קונסטנטין פרנבאך Constantin Fehrenbach (1852-1926)		מפלגת המרכז	25 ביוני 1920	4 במאי 1921	1 (1924)
5		יוזף וירט Joseph Wirth (1879-1956)		מפלגת המרכז	10 במאי 1921	14 בנובמבר 1922
6		וילהלם קונו Wilhelm Cuno (1876-1933)		עצמאי	22 בנובמבר 1922	12 באוגוסט 1923
7		גוסטב שטרזמן Gustav Stresemann (1878-1929)		מפלגת העם	13 באוגוסט 1923	30 בנובמבר 1923
8		וילהלם מרקס Wilhelm Marx (1863-1946)		מפלגת המרכז	30 בנובמבר 1923	15 בינואר 1925
							2 (מאי 1924)
9		האנס לותר Hans Luther (1879-1962)		עצמאי	15 בינואר 1925	12 במאי 1926	3 (דצמבר 1924)
								פאול פון הינדנבורג Paul von Hindenburg (1925-1934)
(8)		וילהלם מרקס Wilhelm Marx (1863-1946)		מפלגת המרכז	17 במאי 1926	12 ביוני 1928
(3)		הרמן מילר Hermann Müller (1876-1931)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	28 ביוני 1928	27 במרץ 1930	4 (1928)
10		היינריך ברינינג Heinrich Brüning (1885-1970)		מפלגת המרכז	30 במרץ 1930	30 במאי 1932	5 (1930)
11		פרנץ פון פאפן Franz von Papen (1879-1969)		עצמאי	1 ביוני 1932	17 בנובמבר 1932	6 (יולי 1932)
12		קורט פון שלייכר Kurt von Schleicher (1882-1934)		עצמאי	3 בדצמבר 1932	28 בינואר 1933	7 (נובמבר 1932)
13		אדולף היטלר Adolf Hitler (1889-1945)		מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית	30 בינואר 1933	2 באוגוסט 1934

גרמניה הנאצית (1934 - 1945)

קנצלרי הרייך השלישי

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		רייכסטאג (שנת בחירות)	נשיא (תקופת כהונה)
					התחלה	סיום
1		אדולף היטלר Adolf Hitler (1889-1945) פיהרר ורייכסקנצלר		מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית	2 באוגוסט 1934	30 באפריל 1945	8 (מרץ 1933)	-
							9 (נובמבר 1933)
							10 (מרץ 1936)
							11 (אפריל 1938)
2		יוזף גבלס Joseph Goebbels (1897-1945)		מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית	30 באפריל 1945	1 במאי 1945	-	קרל דניץ Karl Dönitz (1945)
3		לוץ שוורין פון קרוזיק (ראש השרים) Lutz Graf Schwerin von Krosigk (1887-1977)		מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית	2 במאי 1945	23 במאי 1945

בונדסקנצלר

גרמניה

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה

חוקה ונשיאות חוק היסוד (1949) בית המשפט החוקתי הפדרלי נשיא: סטפן הארברת נשיא גרמניה (רשימה) פרנק-ואלטר שטיינמאייר (SPD) הרשות המבצעת הקבינט של גרמניה הקבינט העשרים וארבעה קנצלר גרמניה (רשימה) אולף שולץ (SPD) סגן הקנצלר רוברט האבק (ירוקים) הרשות המחוקקת בונדסראט נשיא: פיטר טשנטשר (SPD) בונדסטאג נשיאה: ברבל בס (SPD) הרשות השופטת בתי משפט פדרליים פלילי ● מנהלי ● פיסקלי ● עבודה ● סוציאלי בתי המשפט בגרמניה חלוקה מנהלית מדינות באדן-וירטמברג ● בוואריה ● ברלין ● ברנדנבורג ● ברמן ● המבורג ● הסן ● מקלנבורג-מערב פומרניה ● סקסוניה התחתונה ● נורדריין-וסטפאליה ● ריינלנד-פפאלץ ● חבל הסאר ● סקסוניה ● סקסוניה-אנהלט ● שלזוויג-הולשטיין ● תורינגיה ממשל פנים-מדינתי ראש ממשלה אספת המדינה מחוזות גרמניה בחירות מפלגות פוליטיות יחסי חוץ פורטל גרמניה

החוקה המערב גרמנית של 1949, חוקת גרמניה (בגרמנית: Grundgesetz; מילולית: חוק בסיסי), מעניקה לקנצלר, שנקרא מעתה בונדסקנצלר, סמכויות ביצוע מרכזיות. מסיבה זו, יש המתייחסים למערכת הפוליטית הגרמנית כ"דמוקרטיית קנצלר". הממשלה הפדרלית של גרמניה (בגרמנית: Bundesregierung) מורכבת מהקנצלר ושרי הקבינט שלו או שלה. (מנהיג גרמניה המזרחית נשא בתואר "מזכיר המועצה המדינית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית", ולא בתואר קנצלר).

סמכות הקנצלר נובעת מהחוקה ומהמעמד שלו כמנהיג המפלגה או קואליציית המפלגות שמחזיקה ברוב הכיסאות בבונדסטאג (בגרמנית: Bundestag). בעבר, עם הלמוט קוהל ולאחר מכן גרהרד שרדר, אנגלה מרקל וגם כיום עם אולף שולץ, שימש ומשמש הקנצלר גם כמנהיג מפלגתו שלו. הדבר לא היה נכון באשר להלמוט שמידט.

בכל ארבע שנים, לאחר בחירות ארציות ותחילת כהונתם של חברי הבונדסטאג החדשים, נבחר הקנצלר בעזרת רוב קולות חברי הבונדסטאג, לאחר שהוצע כקנצלר על ידי נשיא גרמניה (בגרמנית: Bundespräsident). הצבעה זו היא אחד המקרים היחידים שבו יש להשיג רוב קולות מתוך כל חברי הבונדסטאג, בניגוד לרוב יחסי של המצביעים. הצבעה זו נקראת "קנצלרמרהייט" (בגרמנית: Kanzlermehrheit), ובשלה אף אולצו להגיע לפרלמנט בעבר חברי פרלמנט חולים (או בהיריון) כאשר הרוב המפלגתי היה קטן מדי.

אם מועמד הנשיא לא נבחר, יכול הבונדסטאג לבחור מועמד משלו תוך 14 יום. אם איש לא נבחר במהלך תקופה זו, הבונדסטאג יכול להכריז על בחירות חדשות למשרת הקנצלר. אם לאדם שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר יש רוב, הנשיא מחויב למנותו. אם לאדם שקיבל את המספר הרב ביותר של הקולות אין רוב בבונדסטאג, יכול הנשיא למנות אותו או לקרוא לבחירות חדשות.

הקנצלר הוא החבר היחיד בממשלה שממונה על ידי הבונדסטאג. השרים נבחרים על ידי הקנצלר בעצמו (וממונים רשמית על ידי הנשיא).

שלא כמו בפרלמנטים אחרים, הבונדסטאג לא יכול להפיל את הקנצלר בהצבעת אי אמון פשוטה, מאחר שברפובליקת ויימאר נוצלה אפשרות זו לרעה על ידי שני הקצוות הפוליטיים, במטרה לחתור תחת הקנצלר ותחת ההליך הדמוקרטי. במקום זאת, החלפתו המוקדמת של הקנצלר יכולה להעשות רק אם מוסכם על יורש. כדי לצבור תמיכה מהבונדסטאג, יכול הקנצלר לקרוא להצבעת אמון, שניתן לשלבה בהצעת חוק כלשהי. אם הוא לא מצליח להגיע לרוב בהצבעה מסוג זה, יכול הנשיא לפזר את הבונדסטאג.

סעיף 65 של החוקה מגדיר כיצד על הרשות המבצעת לתפקד. ראשית, "עקרון הקנצלר" קובע כי הקנצלר אחראי לכל מדיניות ממשלתו. כל העקרונות המדיניים המנחים, שנקבעים על ידי הקנצלר, מחייבים חוקית, ועל השרים ליישמם. מצופה משרי הקאבינט להציג מדיניות פרטנית ברמת השר, שמשקפת את המדיניות הרחבה שקבע הקנצלר. שנית, "עקרון האוטונומיה המיניסטריאלית" מעניק לכל שר את הזכות להשגיח על פעולות מחלקתו, ולהכין הצעות חוק ללא התערבות של הקבינט, כל עוד מדיניות השר חופפת למדיניות שקבע הקנצלר. כמו כן, "עקרון הקבינט" קובע כי על כל אי הסכמה בין חברי הקבינט על תחומי סמכותם או ענייני תקציב להגיע לפתרון על ידי הצבעת רוב חברי הקבינט.

הקנצלר קובע את הרכב הקבינט. הנשיא ממנה ומפטר באופן רשמי את שרי הקבינט, בהמלצתו של הקנצלר; אין צורך בהסכמת הבונדסטאג. על פי החוקה, הקנצלר יכול לקבוע את מספר שרי הקבינט, ולהגדיר את תפקידיהם. הקנצלר לודוויג ארהארד החזיק בקבינט הגדול ביותר, עם 22 שרים, באמצע שנות השישים. הלמוט קוהל הנהיג מעל ל-17 שרים בתחילת כהונתו הרביעית ב-1994; הקבינט השני של גרהרד שרדר החזיק ב-13 שרים ב-2002.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1949 - היום)

קנצלרי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	סיעה		תקופת כהונה		בונדסטאג (שנת בחירות)	נשיא (תקופת כהונה)
					התחלה	סיום
1		קונראד אדנאואר Konrad Adenauer (1876-1967)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	15 בספטמבר 1949	20 באוקטובר 1953	1 (1949)	תיאודור הויס Theodor Heuss (1949-1959)
					20 באוקטובר 1953	29 באוקטובר 1957	2 (1953)
					29 באוקטובר 1957	14 בנובמבר 1961	3 (1957)
								היינריך ליבקה Heinrich Lübke (1959-1969)
					14 בנובמבר 1961	13 בדצמבר 1962	4 (1961)
					13 בדצמבר 1962	15 באוקטובר 1963
2		לודוויג ארהארד Ludwig Erhard (1897-1977)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	16 באוקטובר 1963	26 באוקטובר 1965
					26 באוקטובר 1965	30 בנובמבר 1966	5 (1965)
3		קורט גאורג קיזינגר Kurt Georg Kiesinger (1904-1988)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 בדצמבר 1966	21 באוקטובר 1969
								גוסטב היינמן Gustav Heinemann (1969-1974)
4		וילי ברנדט Willy Brandt (1913-1992)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	22 באוקטובר 1969	15 בדצמבר 1972	6 (1969)
					15 בדצמבר 1972	7 במאי 1974	7 (1972)
-		ולטר של Walter Scheel (1919-2016) ממלא מקום		המפלגה הדמוקרטית החופשית	7 במאי 1974	16 במאי 1974
5		הלמוט שמידט Helmut Schmidt (1918-2015)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	16 במאי 1974	14 בדצמבר 1976
								ולטר של Walter Scheel (1974-1979)
					14 בדצמבר 1976	4 בנובמבר 1980	8 (1976)
								קרל קרסטנס Karl Carstens (1979-1984)
					6 בנובמבר 1980	1 באוקטובר 1982	9 (1980)
6		הלמוט קוהל Helmut Kohl (1930-2017)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	1 באוקטובר 1982	29 במרץ 1983
					30 במרץ 1983	11 במרץ 1987	10 (1983)
								ריכרד פון וייצזקר Richard von Weizsäcker (1984-1994)
					11 במרץ 1987	18 בינואר 1991	11 (1987)
					18 בינואר 1991	17 בנובמבר 1994	12 (1990)
								רומן הרצוג Roman Herzog (1994-1999)
					17 בנובמבר 1994	27 באוקטובר 1998	13 (1994)
7		גרהרד שרדר Gerhard Schröder (1944-)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	27 באוקטובר 1998	22 באוקטובר 2002	14 (1998)
								יוהנס ראו Johannes Rau (1999-2004)
					22 באוקטובר 2002	22 בנובמבר 2005	15 (2002)
								הורסט קלר Horst Köhler (2004-2010)
8		אנגלה מרקל Angela Merkel (1954-)		המפלגה הנוצרית-דמוקרטית	22 בנובמבר 2005	28 באוקטובר 2009	16 (2005)
					28 באוקטובר 2009	17 בדצמבר 2013	17 (2009)
								כריסטיאן וולף Christian Wulff (2010-2012)
								יואכים גאוק Joachim Gauck (2012-2017)
					17 בדצמבר 2013	14 במרץ 2018	18 (2013)
								פרנק-ואלטר שטיינמאייר Frank-Walter Steinmeier (2017-)
					14 במרץ 2018	8 בדצמבר 2021	19 (2017)
9		אולף שולץ Olaf Scholz (1958-)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	8 בדצמבר 2021	מכהן	20 (2021)

ראו גם

• קנצלר אוסטריה
• פוליטיקה של גרמניה
• היסטוריה של גרמניה
• נשיא גרמניה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קנצלר גרמניה
• בונדסקנצלר - האתר הרשמי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36316714קנצלר גרמניה