קציעה (קטורת)
הקציעה היא אחד המרכיבים אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש. לדעת תרגום אונקלוס ורוב המפרשים, הקציעה היא הקידה שהוזכרה בתורה כאחד מסממני שמן המשחה.
הקציעה במקורות
הגמרא מביאה ברייתא[1] שאומרת שמלבד ארבעה סממני הקטורת המופיעים בתורה, היו שבעה סממנים נוספים ששמשו להכנת קטורת הסמים, ואחד מהם הוא הקציעה, במשקל ששה עשר מנה. לדעת רש"י, הקציעה היא הקידה המוזכרת בסממני שמן המשחה - "וקדה חמש מאות"[2]. דעה זו מתאימה עם תרגום אונקלוס שתרגם "וקציעתא", וכך נקטו רוב הפרשנים[3]. לדעת הרמב"ם[4] הקידה היא הקושט שמוזכר בתורה כאחד מסממני הקטורת ולפי זה הקציעה היא סממן אחר, וכך גם הבין רבי יונה אבן ג'נאח בדעת רב סעדיה גאון[5]. אולם יש שפירשו[6] את דברי הרמב"ם כמתאימים לזיהוי הקציעה כקידה, אלא שכוונתו לתרגם את הסממן ללשון עממית ובניקוד ש' ימנית, ואילו קשוט שהוזכר בברייתא נהגה כ"קסוט".
בתהילים[7] מופיעה הקציעה כבושם לבגדי המלך: ”מור ואהלות קציעות כל בגדתיך היכלי שן מני שמחוך”.
בתלמוד בבלי[8] מובא שבתו השניה של איוב נקראה קציעה מפני שריחה נדף כקציעה.
זיהוי הקציעה
הגישה הקיימת כמעט בכל התרגומים הארמיים[9] מזהה את הקציעה עם "כסיה" (אנ') או "קינמון סיני" (Cinnamomum cassia, שם נרדף: Cinnamomum aromaticum) - שמקורו בדרום סין, בנגלדש, וויטנאם, הודו ואוגנדה. גם בספר הערוך פירש שנקרא בלועזית "קסיא", שיח בר קוצני. ניצן למצוא סיוע לזיהוי זה מדברי יוסף בן מתתיהו, שציין את ה"cassia" ששימשה לצורך הכנת הקטורת. העץ משתרע עד לגובה של עשרה מטרים[10]. הוא מכונה "קציעה" על שם הצורך לקצוע את העץ במקצועות גדולות[11].
בספר אסף הרופא מזוהה הקציעה עם כסית האבוב (שם מדעי: Cassia fistula), אולם לצמח זה אין תכונות ארומטיות. יתכן שנפל שיבוש בקטע זה, וכוונת המחבר לכסית הקנמון[12].
בספר הדרישה[13] זיהה את הקציעה עם הזנגביל.
רבי אברהם הרופא פורטלאונה בספרו "שלטי גיבורים"[14] זיהה את הקציעה עם עץ האלוי (בלטינית Aqvilaira agallocha) (אנ'), ולדעתו הוא זהה ל"אהלות" הנזכר בתהילים[15], ויש לקרוא "אהלות-קציעות".
הרד"ק[16] נקט בזיהוי הקציעה כדעת הרמב"ם שהקציעה היא הקסט (קושט). כאפשרות שניה זיהה את הקציעה עם הענבר, ששימש בימי הביניים ככינוי לכמה חומרים ריחניים, כמו חומר דמוי דונג שהופק מהפרשות של ראשתן גדול-ראש, אמבר נוזלי-מזרחי (אנ'), שרף עצי אורן וכמה סוגי שיח[17]. זיהוי זה מופיע אף בספר השורשים לרבי יונה אבן ג'נאח בשם רב חפץ בן יצליח[18].
בפירושו לתהילים[19] מזהה הרד"ק את הקציעה עם צמח ה"צנדל". לדעת יהודה פליקס זה צמח הסַנְטָלִ (שם מדעי: Ranunculales), הסנטל הלבן – Santalum album (אנ') או הסנטל האדום.
לקריאה נוספת
- זהר עמר, ספר הקטורת, עמ' 104-108
- יהודה פליקס, עצי בשמים יער ונוי: צמחי תנ"ך וחז"ל, עמ' 112 - 107
- הרב משה מיימון, פירוש התורה לרבינו אברהם בן הרמב"ם, עמ' תרצ"ט-ת"ש, ניו יורק תשפ"א.
קישורים חצוניים
- חגי הלוי, פירושי הראשונים על ברייתת פיטום הקטורת, עמ' רמ"ט ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- זהר עמר, צמחי המקרא, עמ' 184-185, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- פנחס זביחי, מזהב ומפז - חלק ב, עמ' קפ"ג-קצ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- יעקב חילקו, חלקת שמחה - שמן המשחה, עמ' קכ"ז-ק"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו' עמוד א'
- ^ (ספר שמות, פרק ל', פסוק כ"ד, וברש"י שם.
- ^ רבינו גרשום, כריתות ו' עמוד א'; פירוש התורה לרמב"ן ואבן עזרא על שמות, ל', כ"ד.
- ^ הלכות כלי המקדש א ג
- ^ ספר השרשים, שורש ק'צ'ע'.
- ^ ב"ח או"ח קלג
- ^ ספר תהלים, פרק מ"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ כמו למשל בתרגום השבעים ובוולגטה, וכן בתרגומים הארמיים.
- ^ זהר עמר, ספר הקטורת, עמ' 105.
- ^ רבי ראובן רפפורט, באר הגולה, עמ' קכ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ זהר עמר, צמחי המקרא, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ או"ח קלג ט
- ^ עמ' פ"ח.
- ^ ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק ט'.
- ^ המכלול שורש קצע
- ^ זהר עמר, ספר הקטורת, עמ' 146-148
- ^ שורש ק'צ'ע'.
- ^ פרק מה