קרב חרקוב השני
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 12 במאי 1942 – 28 במאי 1942 (17 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בסביבות חרקוב, ברית המועצות (כיום אוקראינה) | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרב חרקוב השני היה קרב בעת מלחמת העולם השנייה שנערך באביב 1942, במסגרת המאמץ הסובייטי לגרש את הוורמאכט מאדמות ברית המועצות. על הצבא הגרמני פיקד בקרב פרידריך פאולוס ואילו על יחידות הצבא האדום פיקד סמיון טימושנקו. בקרב זה ספג הצבא האדום תבוסה צורבת, אשר פתחה לצבא הגרמני את הדרך דרומה לעבר הקווקז.
רקע
לאחר הניצחון בקרב מוסקבה הסטבקה הייתה בדעה שצריך להמשיך במתקפות גם באזורים נוספים של חזית הלחימה. במהלך סוף 1941 - אביב 1942 החלו להפעיל את מפעלי התעשייה הכבדה שפונו לאזור הרי אוראל וסיביר וכמות התחמושת שהגיעה לחזית גדלה. בהתאם לכך, לשנת 1942 תוכננו פעולות התקפיות במספר אזורים. בהתאם לפקודת סטבקה מס' 130 מ-1 במאי 1942 "על הצבא האדום להגיע במהלך השנה לגירוש הוורמאכט משטח ברית המועצות".
אחד המבצעים המתוכננים במסגרת זו היה מבצע לשחרור חרקוב והכנעת קבוצת ארמיות דרום.
הצדדים היריבים
הצבא האדום
לצורך המתקפה הוקמה מפקדה מיוחדת "הכיוון הדרום מערבי" בפיקוד של סמיון טימושנקו, מפקד המטה איוואן בגרמיאן ונציג הסטבקה ניקיטה כרושצ'וב. תחת מפקדה זו פעלו הכוחות של שתי חזיתות:
- החזית הדרום-מערבית (סמיון טימושנקו)
- הארמייה ה-6
- הארמייה ה-21
- הארמייה ה-28
- הארמייה ה-38
- 5 קורפוסי שריון ו-13 חטיבות שריון נוספות.
- החזית הדרומית (רודיון מלינובסקי)
- הארמייה ה-9
- הארמייה ה-57
וורמאכט
אל מול כוחות הצבא האדום עמדה קבוצת ארמיות דרום בפיקוד פדור פון בוק. בגזרה הרלוונטית הוצבו היחידות הבאות:
מהלך הקרב
בינואר 1942 יחידות של החזית הדרום-מערבית הצליחו תוך מתקפה מוצלחת להתבסס על הגדה המערבית של הנהר סוורסקי דונץ וזה היה בסיס טוב להמשך התארגנות למתקפה לכיוון חרקוב ודנייפרופטרובסק. הגרמנים תכננו לחסל את המובלעת ותחילת המתקפה תוכננה ל-18 במאי.
אמנם, הצבא האדום החל את מתקפתו כבר ב-12 במאי. התוכנית הייתה לכתר את הארמייה ה-6 הגרמנית באזור חרקוב ולשחרר את העיר. המתקפה הייתה מוצלחת למדי ולקראת ה-17 במאי יחידות של הצבא האדום היו קרובות לפרברי העיר.
בחלק הדרומי, הארמיות ה-6, ה-9 וה-57 הסובייטיות התקדמו בשתי הגדות של סוורסקי דונץ. בחלק הצפוני של הלחימה הארמייה ה-28 הצליחה לפרוץ את קו ההגנה הגרמני ברוחב של 65 ק"מ והתקדמה לכיוון בלגורוד.
לצד ההתקדמות האיטית הורגשה גם פסיביות של חלק מהיחידות של הצבא האדום והססנות של סמיון טימושנקו לנצל עתודות שריון שהיו ברשותו. כמו כן לא היה תאום בין המתקפות של שתי החזיתות שהיו תחת פיקודו הכולל. כתוצאה מכך, הוורמאכט הצליח לסיים את ההתארגנות מחדש ולרכז את כוחות המחץ בכיווני מתקפת הנגד.
ב-17 במאי טנקים של אוואלד פון קלייסט תקפו את הארמייה ה-9 הסובייטית, פרצו את קו ההגנה שלה ולקראת ה-23 במאי היא כבר לא יכלה לסגת מזרחה. סמיון טימושנקו פנה לסטבקה בבקשה לתגבורת. ראש המטה הכללי החדש אלכסנדר ואסילבסקי ביקש אישור לנסיגת הכוחות, אך יוסיף סטלין סירב לאשר את הנסיגה. במהלך ה-18 במאי ואסילבסקי ביקש פעם נוספת אישור לנסיגה. סמיון טימושנקו וניקיטה כרושצ'וב טענו שהסכנות לא כה חמורות, אך סטלין לא אישר את הנסיגה גם הפעם. כתוצאה מכך, לקראת ה-23 במאי רוב היחידות התוקפות של הצבא האדום כותרו.
החל מה-25 במאי החלה מתקפה של הכוח המכותר מזרחה במטרה לפרוץ את הכיתור, אמנם ללא הצלחה של ממש. למרות המאמץ הגדול רק כעשירית מהכוחות המכותרים הצליחו לפרוץ אותו. המפקדים של הארמיות המכותרות וסגן מפקד החזית הדרום-מערבית נהרגו במהלך הקרבות.
איוואן בגרמיאן שהיה בין מתכנני המבצע טען בזכרונותיו שכישלון המבצע היה תוצאה של פעולות לא נכונות של מפקדים בשטח ולא בעיה של תכנון המבצע.
השלכות כישלון המבצע
כתוצאה מקריסת החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית הוורמאכט היה יכול להתחיל במתקפה אסטרטגית בדרום במטרה להגיע לקווקז ולוולגה. ב-23 ביולי רוסטוב על דון נפלה בידי הנאצים וב-6 באוגוסט הם היו בפרברי סטלינגרד.
קישורים חיצוניים
- תיאור מפורט של המבצע (ברוסית)
