קרצינומה הפטוסלולרית
 | |
| דגימה פתולוגית של כבד עם קרצינומה הפטוסלולרית |
קרצינומה הפטוסלולרית (באנגלית: Hepatocellular carcinoma או בקיצור: HCC) היא הסוג השכיח ביותר של סרטן כבד ראשוני במבוגרים, וגורם המוות השכיח ביותר בקרב אנשים עם שחמת הכבד[1]. סוג גידול זה מתפתח במצבים הכוללים דלקת כרונית בכבד, והוא קשור באופן הדוק לצהבת כרונית נגיפית (עקב הפטיטיס B או הפטיטיס C) או חשיפה לרעלים כגון אלכוהול, אפלטוקסין או אלקלואידים פירוליזידינים. מחלות מסוימות, כמו המוכרומטוזיס וחוסר באלפא 1 אנטיטריפסין, מעלות באופן ניכר את הסיכון לפתח גידול זה. תסמונת מטבולית ומחלת הכבד השומני שאינה נובעת מצריכת אלכוהול מוכרים יותר ויותר גם כן כגורמי סיכון לגידול זה[2].
רוב מקרי הקרצינומה ההפטוסלולרית מופיעים אצל אנשים שכבר יש להם סימנים ותסמינים של מחלת כבד כרונית. גידול זה עשוי להציג החמרה של הסימפטומים או ללא תסמינים בזמן גילוי הסרטן. קרצינומה הפטוסלולרית עשויה להופיע עם תסמינים לא ספציפיים כמו כאבי בטן, בחילות, הקאות או תחושת עייפות. תסמינים הקשורים יותר למחלת כבד כוללים צהבת, מיימת, חבורות קלות כתוצאה מהפרעות בקרישת הדם, חוסר תיאבון וירידה לא מכוונת במשקל[3]. הרוב המכריע של HCC מופיע באסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה, במדינות בהן וירוס ההפטיטיס B הוא אנדמי ורבים נגועים מלידה. שכיחות הקרצינומה ההפטוסלולרית בארצות הברית ובמדינות מתפתחות אחרות עולה בשנים האחרונות עקב עלייה בזיהומים של נגיף ההפטיטיס C[2].
קרצינומה הפטוצלולרית, כמו כל סוג סרטן אחר, מתפתחת עקב שינויים ומוטציות אפיגנטיות המשפיעים על התא להתחלק בקצב גבוה יותר או לגרום לתא להימנע מאפופטוזיס (הרס התא עצמו כמנגנון הגנה)[4]. זיהומים כרוניים של הפטיטיס B או C יכולים לסייע להתפתחות קרצינומה הפטוסלולרית עקב הפעלה חוזרת של מערכת החיסון של הגוף כנגד תאי הכבד[5]. תאי דלקת שהופעלו על ידי מערכת החיסון משחררים חומרים המכונים רדיקלים חופשיים, אשר עלולים לגרום לנזק ל-DNA של התא ולהוביל למוטציות גנטיות מסרטנות[6]. כמו בכל סרטן, הטיפול והפרוגנוזה של HCC משתנים בהתאם לההיסטולוגיה של הגידול, הגודל, עד כמה התפשט הסרטן ובריאותו הכללית של המטופל. ההשירדות בסוג סרטן זה אינה טובה כיוון שרק 10-20% מקהרצינומות ההפטוסלולריות ניתנות להסרה בעזרת ניתוח. אם לא ניתן להסיר את הגידול לחלוטין, הגידול לרוב קטלני תוך 3 עד 6 חודשים[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Forner A, Llovet JM, Bruix J (2012). "Hepatocellular carcinoma". The Lancet. 379 (9822): 1245–1255. doi:10.1016/S0140-6736(11)61347-0. PMID 22353262.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ 2.0 2.1 Kumar V, Fausto N, Abbas A, ed. (2015). Robbins & Cotran Pathologic Basis of Disease (9th ed.). Saunders. pp. 870–873. ISBN 978-1455726134.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link) - ^ "Liver cancer overview". Mayo Clinic.
- ^ Shibata T, Aburatani H (2014). "Exploration of liver cancer genomes". Nat Rev Gastroenterol Hepatol. 11 (6): 340–9. doi:10.1038/nrgastro.2014.6. PMID 24473361.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Chien-Jen Chen; Hwai-I. Yang; Jun Su; Chin-Lan Jen; San-Lin You; Sheng-Nan Lu; Guan-Tarn Huang; Uchenna H. Iloeje (2006). "Risk of Hepatocellular Carcinoma Across a Biological Gradient of Serum Hepatitis B Virus DNA Level". JAMA. 295 (1): 65–73. doi:10.1001/jama.295.1.65. PMID 16391218.
- ^ Yang SF, Chang CW, Wei RJ, Shiue YL, Wang SN, Yeh YT (2014). "Involvement of DNA damage response pathways in hepatocellular carcinoma". Biomed Res Int. 2014: 1–18. doi:10.1155/2014/153867. PMC 4022277. PMID 24877058.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Hepatocellular carcinoma MedlinePlus, Medical Encyclopedia
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
