קתבאנית
| אזורים | מרכז תימן, בעבר בממלכת קתבאן וסביבה |
|---|---|
| משפחה | |
| קוד שפה |
ISO 639-3: קוד xqt |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
קתבאנית (בערבית: قتبانية) היא אחת מארבע שפות דרום-ערב העתיקות ("צייהדיות") שתועדו ברמה סבירה. השפה משתייכת לענף השפות השמיות הדרומיות, והיא דוברה בעיקר בממלכת קתבאן וסביבה, במרכז תימן המודרנית. עדויות לקיום השפה קיימות החל מ-800 לפני הספירה (לכל המאוחר) ועד המאה ה-6 לספירה.[1]
כ-2,000 כתובות ידועות נכתבו בכתב הדרום-ערבי העתיק המונומנטלי (שנכתב על מונומנטים), המכונה "מוּסְנַד". כתובות אלה נמצאות בעיקר בוואדי בייחאן ובוואדי חארִב, מדרום-מזרח לעיר מַאְרִבּ (בירת מחוז מארב), ומן הרמה אל דרום אזור זה. הכתובות הקתבאניות מתרבות לאחר תחילת המאה ה-4 לפני הספירה, כאשר הסבאים חדלו לשלוט באזור, וקתבאן הפכה לממלכה עצמאית. השפה דוברה באזור ברחבי ממלכת קתבאן עד ג'בל אל-עווד (ליד ט'פאר) בדרום-מערב, ואם להאמין לסופרים היוונים והלטינים, היא הגיעה עד באב אל-מנדב שלשפת הים האדום. בסוף המאה ה-2 לספירה, ניצחו לבסוף הסבאים והחצרמותים את קתבאן, ואז נפסקו הכתובות בשפה.[2]
השפה ששימשה לכתיבת כתובות בממלכת אווסאן, הידועה בשם אווסאנית, זהה כמעט לקתבאנית, אך היא מתועדת כל כך מעט – 25 כתובות בלבד – עד שלא ברור אם מדובר בניב קתבאני או בשפה נפרדת.
מספרים
בקתבאנית יש צורה יוצאת דופן למספר המונה "1": "אחד" ṭd [בתעתיק: "טְד"] ו"אחת" ṭt ["טְת"]. צורה זו דומה מאוד למספרים אלה דווקא בשפות דרום-ערב החדשות (למשל "אחד" ṭad ["טַד"] ו"אחת" ṭit ["טִת"] בשֵחְרית), אך אין לה אף מקבילה בשפות השמיות העתיקות.
יש בקתבאנית גם מילה נוספת ל"אחד", ˤs1tn [בתעתיק: "עשׁתן"], שהיא מאותו מקור כמו ˤs1t [עשׁת] במְעִינית[3] וגם דומה לאכדית, לאוגריתית ולעברית).[4]
הצורות הקתבאניות של המספרים "3" ושל "6" זהות לאלה בשבאית העתיקה: "שלושה" s2lṯ ["שׂלתֿ"] ו"שלוש" s2lṯt ["שׂלתֿת"], ו"שישה" s1dṯ ["שׁדתֿ"] ו"שש" s1dṯt ["שׁדתֿת"].
בקתבאנית מביעים משמעות דיסטריבוטיבית (כמו "כל אחד ואחד" בעברית) באמצעות חזרה על המספר, למשל הביטוי "כל אחד ואחד – בעשרה [מטבעות] חַ'בְּצָאת שלמים, בכל יום ויום" הוא b-ˤs2r ˤs2r ḫbṣtm mṣˤm l-ṭt ṭt ywmm [בתעתיק "בעשׂר עשׂר ח'בּצתם מצעם לטת טת יומם"].[3]
לקריאה נוספת
- Stephen D. Ricks: Lexicon of Inscriptional Qatabanian. Rome, Pontificio Instituto Biblico, 1988.מסת"ב 978-8876535703
- Leonid Kogan and Andrey Korotayev: Sayhadic Languages (Epigraphic South Arabian). Semitic Languages. London: Routledge, 1997, pp. 157–183.
- N. Nebes, P. Stein: Ancient South Arabian, in: Roger D. Woodard (Hrsg.): The Cambridge encyclopedia of the World's ancient languages Cambridge University Press, Cambridge 2004 מסת"ב 0-521-56256-2.
- Peter Stein: Ancient South Arabian. In: Stefan Weninger (Hrsg.): The Semitic Languages: An International Handbook. De Gruyter Mouton, Berlin 2011, מסת"ב 3110186136, pp. 1042–1073.
- Alessandra Avanzini: Corpus of South Arabian Inscriptions I-III. Qatabanic, Marginal Qatabanic, Awsanite Inscriptions (Arabia Antica 2). Ed. PLUS, Pisa 2004.ISBN 88-8492-263-1.
הערות שוליים
- ^ Peter Stein: Ancient South Arabian. In: Stefan Weninger (Hrsg.): The Semitic Languages: An International Handbook. De Gruyter Mouton, Berlin 2011, ISBN 3110186136, pp. 1042–1073.
- ^ Leonid Kogan and Andrey Korotayev: Ṣayhadic Languages (Epigraphic South Arabian). Semitic Languages. London: Routledge, 1997, p. 157-183.
- ^ 3.0 3.1 Nebes and Stein: Ancient South Arabian, in The Ancient Languages of Syria-Palestine and Arabia, pg. 163
- ^ Giovanni Mazzini: Some Qatabanian Lexical Items. In: Aula Orientalis, 29 (2011), pp. 121-129.
