ראיסה מאריטן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ראיסה מאריטן (לבית אומנצוף) (12 בספטמבר 1883 ברוסטוב על הדון – 4 בנובמבר 1960 בפריז) הייתה משוררת ופילוסופית צרפתייה. היא הייתה אשתו של ז'אק מאריטן, איתו עבדה ושבחברתו הייתה במשך יותר מחמישים שנה, במרכז מעגל של אינטלקטואלים קתולים צרפתים. ספר הזיכרונות שלה, Les Grandes Amitiés, מתאר זאת. ספר זה זכה בפרס הצרפתי להתחדשות. ז'אק מאריטן, ראיסה ואחותה ורה (1886–1959) יקראו בהמשך "שלושת המאריטאנים".
ביוגרפיה
ראיסה נולדה ב-12 בספטמבר 1883 באימפריה הרוסית ברוסטוב-על-הדון, למשפחה יהודית. הוריה היו איליה (יהודה) אומנצוף (אומנצוב) (25 בינואר 1859 בפאבלוהראד – 21 בפברואר 1912 בפריז) והיסייה (גיסיה) ברוזגול (29 בדצמבר 1859 ברוסטוב-על-דון – 21 במאי 1932 בצרפת).
הוריה באו ממשפחות חסידיות אדוקות אשר שמרו מצוות. אביה ניהל מתפרה, ואילו אימה ביצעה מגוון מטלות בית. כאשר ראיסה הייתה בת שנתיים, עברה משפחתה למריופול (כיום באוקראינה).[1]
היא עוצבה עמוקות על ידי האדיקות והמסורות של משפחתה שומרת המצוות, במיוחד על ידי הדוגמה של סבה מצד אמה – סולומון (זלמן) ברוזגול (1830 – 11 במרץ 1896 ברוסטוב על הדון).[2]
מאוחר יותר, בשירים, במאמריה וביומנה של ראיסה היא חושפת גישה טהורה מאוד, מיסטית, שאת מקורה תיארה: "סבי מצד אמי היה חסיד, וסבי מצד אבי היה חכם סגפן גדול. זו הירושה שלי".
סבתה מצד אמה הייתה גנסיה (נסיה) ברוזגול (לבית רוזנבלום) (1832 – 19 במאי 1899 ברוסטוב על הדון).[3]
במריופול, אחותה וורה נולדה ב-1886. בשלב מוקדם מאוד, ראיסה גילתה רצון גדול ללמוד. בגיל 7 היא התקבלה לתיכון למרות המכסות המצומצמות מאוד ליהודים. היא התפעלה מכל מה שקשור לבית הספר ולידע; היא הצליחה מאוד בלימודים.
בשנת 1893, כשהייתה בת עשר, החליטו הוריה להגר. הם רצו להבטיח את עתידן של שתי בנותיהם, ראיסה וורה, שנראה היה שקשה להן לחיות ברוסיה בגלל האפליה האנטישמית. התוכנית הראשונית של אביהם הייתה להגר לניו יורק, אבל חבר שכנע אותו להתיישב בפריז; המשפחה היגרה לצרפת, שם המשיכה ראיסה את לימודיה בבית ספר קהילתי בפסאז' דה לה בון גריין (Passage de la Bonne Graine). תוך שבועיים היא למדה צרפתית מספיק טוב כדי להבין את השיעורים ולהיות מדורגת במקום השני בכיתה. שנתיים לאחר מכן, היא עברה בית ספר והתכוננה להיכנס לאוניברסיטה.
ז'אק מאריטן
היא היגרה לצרפת ולמדה בסורבון, שם פגשה את ז'אק מאריטן הצעיר, בוגר פילוסופיה שעשה תואר במדעים, לו נישאה ב-1904.
"אז החלטנו לשים את מבטחנו בזר לעוד זמן מה; עמדנו לתת קרדיט לקיום, כחוויה שצריך לחוות, בתקווה שבפנייה החריפה שלנו תתגלה משמעות החיים, שערכים חדשים יתגלו בצורה כה ברורה עד שהם יובילו לדבקות מוחלטת שלנו, ותציל אותנו מהסיוט של עולם מרושע וחסר תועלת. שאם הניסוי הזה לא יצליח, הפתרון יהיה התאבדות; התאבדות לפני שהשנים יאספו אבק, לפני שכוחותינו הצעירים ייגמרו. רצינו למות בסירוב חינם אם אי אפשר היה לחיות על פי האמת."
ב-1904 היא בילתה את חופשותיה בכפר בלוארט עם משפחתה וז'אק מאריטן. מכיוון שלא כיבדו תקני היגיינה בפונדק בו הם שהו, ראיסה התחילה לסבול מכאב גרון. היא אובחנה עם מורסה של אחורי הלוע, מחלה שגרמה לבעיות בריאותיות שתחווה עד סוף חייה ואשר מנעה ממנה עיסוק קבוע.
הקורסים של הנרי ברגסון בקולג' דה פראנס, שבהם החלו מרטין וראיסה להשתתף בעצת חברם הטוב שארל פגי, עזרו להם לצאת מהייאוש הזה בכך שאפשרו להם לחוש את קיומה של אמת אובייקטיבית ו"עצם האפשרות" של עבודה מטפיזית.
המרה לקתוליות
זמן מה לאחר אירוסיהם ב-1904, הם פגשו את ליאון בלואה שהפך לידידם הגדול, והמיר את דתו לקתוליות. הטבילה שלהם, כמו גם זו של אחותה וורה, התקיימה ב-11 ביוני 1906, בכנסיית סן-ז'אן במונמארטר, עם בלואה כסנדק.
לאחר המרתה, ראיסה הרגישה שנקראה לקיים חיים מהורהרים, שהיו שמורים אז לנזירות. בעזרת בעלה ז'אק ואחותה ורה היא הצליחה למצוא איזון בין חיי התפילה שלה למקומה בעולם.[4]
ז'אק וראיסה מאריטן בוחרים בהומברט קלריסאק, הדומיניקני, כמורה הרוחני הראשון שלהם. לאחר מותו, דומיניקני אחר, Garrigou-Lagrange, הפך לאביהם הרוחני ולחברם.
ראיסה וז'אק מריטן היו בידידות חזקה עם ז'אן ברגואן, ציסטרסיאני שילך לטפל במצורעים. ז'אן ברגואן נותר מושפע מאוד ממותה של ראיסה ב-4 בנובמבר 1960.
פרסומים
מאמרים
- De mœurs divines, Librairie de l'Art Catholique, פריז 1921.
- De la vie d'oraison, À l'Art Catholique, פריז 1925.
- Le Prince de ce monde, פלון, פריז 1929.
- L’Ange de l’École, ou saint Thomas d’Aquin raconté aux enfants, אלזסיה, פריז 1957.
- מארק שאגאל, Editions de la Maison française, ניו יורק 1943.
- Leon Bloy, Pilgrim of the Absolute, Pantheon Books, ניו יורק-לונדון 1947.
- Les Grandes Amitiés, col. « Livre de vie », Desclée de Brouwer, 1949.
- Liturgie et contemplation, Desclée de Brouwer, Paris 1959.
- Journal de Raïssa, Desclée de Brouwer, פריז 1962.
שירה
- La Vie donnée, לברגרי, פריז 1935.
- Lettre de nuit, Desclée de Brouwer, פריז 1939.
- Portes de l' horizon, Monastère Regina Laudis, בית לחם (קונטיקט) 1952.
- Poèmes et ssais, Desclée de Brouwer, פריז 1968.
לקריאה נוספת
- Moore, Brenna. (2013).Sacred dread: Raïssa Maritain, the allure of suffering, and the French Catholic revival (1905-1944). Notre Dame, Ind: Univ. of Notre Dame Press.
הערות שוליים
- ^ "(en) MICHAEL SHERWIN, O.P., " Raissa Maritain: Philosopher, Poet, Mystic ", sur catholiceucation.org". www.catholiceducation.org (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-01-29.
- ^ Year of birth is according to his age in the 1858 Revision List of the town Krasnoselivka (family № 39). His date of death is according to his death record in the Rostov Archive (record № 16).
- ^ Year of birth is according to her age in the 1858 Revision List of the town Krasnoselivka (family № 39). Her date of death is according to her death record in the Rostov Archive (record № 23).
- ^ Giraud, Margot (2018-10-11). "Antoine Mourges, « Raïssa Maritain, contemplative dans le monde » [archive], sur fr.aleteia.org, 12 octobre 2018". Aleteia (בצרפתית). נבדק ב-2023-01-29.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ראיסה מאריטן".