ראשיא אל-פוח'אר
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | א-נבטיה |
| נפה | נפת חאצביא |
| גובה | 750–1250 מטרים |
רָשָיא אל-פוּחָ'אר (בערבית: راشيا الفخار; בתעתיק עברי: רָאשָיָה אל-פֻחָ'אר) הוא כפר לבנוני נוצרי בנפת חאצביא שבמחוז א-נבטיה שבדרום לבנון. הכפר ממוקם במורדות המערביים של החרמון, בגובה שמתחיל ב-750 מ' כשהפסגה הגבוהה ביותר היא ב-1,250 מ'. האוכלוסייה היא בעיקרה נוצרית יוונית אורתודוקסית.
מקור השם
המלה הראשונה בשם הכפר היא ראשיא (راشيا) המלה השנייה בשם היא: פֻחָ'אר (فخار) שמשמעותה בערבית היא חרס, כלי חרס וכן קָדָר. התוספת באה כדי להבדיל את הכפר, מכפר אחר בשם רשאיא אל-וואד.[1]
היסטוריה
בשנת 1838, במהלך התקופה העות'מאנית, אלי סמית' ציין את אוכלוסיית רשאיה אל פוח'אר כנוצרים "יוונים".[2]
בשנת 1852 ציין אדוארד רובינסון שהכפר מפורסם בזכות כלי החרס שמייצרים בו ואפשר לראות שם תנורים גדולים בצורת כיפה לשריפת החימר. ברחבי הכפר אפשר לראות תצוגה של מגוון כלי חרס והם מוכרים אותם ברחבי לבנון וכן בסוריה.[3]
בשנת 1875, ויקטור גרן כתב שבכפר חיים כ־700 תושבים, רובם "יוונית סכיזמטית". גם הוא ציין את ייצור כלי החרס.[4]
אדמה, חקלאות ומים
הגידולים הבולטים של העיירה: כרמי זיתים, כרמי ענבים, תאנים וכן גידולי שדה כמו: דגנים, עדשים, חומוס, ועוד.
הגידולים החקלאיים מושקים (מלבד הגשמים) במימי כמה מעיינות.
אתרים
נמצאים שרידי ארמון עתיק, חלקי סרקופגים מהתקופה הפיניקית והרומית, וכן מעיין עתיק שבדפנותיו אבנים מגולפות.
ליד הכפר, על ראש הר נמצא בניין עתיק המכונה "קבר עותמאן" (אין פרטים).
אודות הכפר - כיום
בעידן המודרני, פחת השימוש בכלי חרס ולכן נשארו רק מעטים העוסקים במלאכת הקדרות. בשנת 2003 הוקם קואופרטיב לייצור ושיווק כלי חרס והמטרה היא לשמר את האומנות והעברתה לדורות הבאים. לצד כלי הייתור המסורתיים, הקואופרטיב מצויד במכונות חדישות כמו תנורים, מערבלים וארונות אחסון לייבוש, לפני השריפה.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 7654-7653
- ^ Guérin, V., Description Géographique Historique. et Archéologique de la Palestine (in French). Vol. 3 - Galilee, pt. 2., Paris: L'Imprimerie Nationale, 1880, עמ' 284
- ^ Robinson, E.; Smith, E., Later Biblical Researches in Palestine and adjacent regions: A Journal of Travels in the year 1852, London: John Murray, 1856, עמ' 416-415
- ^ Guérin, V., (1880). Description Géographique Historique et Archéologique de la Palestine (in French). Vol. 3: Galilee, pt. 2., Paris: L'Imprimerie Nationale, 1880, עמ' 285-284
- ^ عمر يحيى - עמר יחיא, فخّار راشيّا... أبناء البلدة اللبنانية متمسّكون بتراثهم - קדרות ראשיא...אנשי הכפר הלבנוני נאחזים במורשתם, alaraby, 13 מרץ 2020
