רבי אברהם דנציג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אברהם דאנציג
לידה ה'תק"ח
דנציג
פטירה 1820 (בגיל 72 בערך)
ד' בתשרי ה'תקפ"א
וילנא
מקום פעילות וילנא
תחומי עיסוק פוסק הלכה, דיין
חיבוריו חיי אדם, חכמת אדם, נשמת אדם ועוד

רבי אברהם דאנציג (ה'תק"ח, 1748ד' בתשרי ה'תקפ"א, 1820) היה מחברם של ספרי ההלכה חיי אדם, נשמת אדם, חכמת אדם ובינת אדם.

ביוגרפיה

נולד בשנת תק"ח לרב יחיאל מיכל בעיר דנציג (בימינו גדנסק שבפולין). בצעירותו למד אצל הרב יוסף ליברמן מפראג. בסביבות גיל שמונה עשרה עבר ללמוד אצל הנודע ביהודה ובאותה תקופה גם התחתן. לאחר חתונתו עבר לווילנה ועבד כסוחר ובאופן לא רשמי שימש כרב, כאידיאל שאין ליהנות מן התורה. לאחר שירד מנכסיו בסביבות שנת תק"ע שימש באופן רשמי כרב ודיין בווילנה.

והנה ידעתי כי יתלחשו עלי, ויאמרו הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ, פרנקפורט ולייפסיג יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה לא מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין! דע לך אחי, כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבץ עושר חלילה, יעיד עליו אדון הכל, רק לפרנס בני ביתי. וירושה היא בידי מאבותי הקדושים הלא הוא אדוני אבי זקני הרב הגדול המפורסם בדורו לצדיק תמים מורינו הרב שמואל בעל המחבר ספר נחמות ציון ... זה היה דרכו כל ימיו לא נהנה מהתורה והיה לו עשרה בנים וכלכל אותם בכבוד ביגיע כפו, והיה דורש תמיד לרבים בדברי מוסר, ובצע כסף לא לקח. גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה יותר מעשרים שנה ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי, לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתים שמטה ידי והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה בקבלת פרס שהתירה התורה לתלמידי חכמים בזקנותם. וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי שלא לאהוב ממון.

הקדמה לספר חכמת אדם

הרב אברהם דנציג בא בקשרי משפחה עם משפחת הגאון מווילנה אחר שבנו רבי יצחק נשא את בתו של רבי יהודה לייב קרמר (בנו של הגר"א). הוא גילה הערצה רבה לגאון וקרא לו "יחיד בדורו" ופירט את סדר לימודו בתחילת ספרו "זכרו תורת משה".

בשנת תקס"ד פרצה שרפה בסמוך לבית משפחת דנציג במחסן אבק שרפה, ושלושים ואחד אנשים נספו בה. לעומת זאת מבני המשפחה רק נפצעו. הרב אברהם דנציג תיקן לזכר הנס יום חג קבוע וכינהו פולווערפורים - "פורים של אבק שרפה". אז גם נדר שאחר שישיא בניו ובנותיו יעלה לירושלים אם יעלה בידו ולשם כך אף כתב את חיבורו "שערי צדק"[דרוש מקור].

ספרו "חיי אדם" נחשב כספר הפסיקה הנחשב ביותר במזרח אירופה[1] עד התפשטות הספר משנה ברורה. ברחבי ליטא ובלארוס התקיימו בריכוזים היהודיים חבורות מיוחדות בשם "חיי אדם", שמטרתם לימוד משותף, בדרך כלל עם רב או מגיד שיעור בספר "חיי אדם" הלכה למעשה. בערים רבות היו אפילו בתי כנסת מיוחדים - "קלויז חיי אדם"[דרוש מקור].

מספרים שהוא קרא לספריו כך כדי שלא יוכלו לעשות להם קיצור[דרוש מקור][2].

נפטר בד' בתשרי ה'תקפ"א בגיל שבעים ושלוש, היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר (חיי אדם בגימטריה שבעים ושלוש). נקבר בבית הקברות של שניפישוק בווילנה, בו טמון גם מחותנו הגר"א.

בניו היו רבי יצחק ורבי חייא.

הזמר אהרן רזאל הוציא שיר בשם "דעתי עליה"[3], מתוך הקדמתו של הרב דנציג לספרו "חכמת אדם", שאף כשהיה סוחר, הייתה דעתו על התורה.

ספריו

היה בכוונתו להוציא גם קיצור הלכות על דיני ממונות בשם משפטי צדק וקיצור הלכות באבן העזר בשם בית הנשים הוא לא סיים את הספרים הללו והחלקים שסיים צורפו לספרו חכמת אדם.

בכתב יד נשארו ממנו חיבורים על ספר איוב וספר משלי.

קישורים חיצוניים

כתביו
על כתביו

הערות שוליים

  1. ^ הוא מצוטט מספר פעמים גם בשו"ת חתם סופר (יו"ד חלק ב סימן שכז, סימן קפג, סימן שמ, ועוד). כמו כן הורה לבנו, הכתב סופר, כי כאשר ימהר ולא יהיה לו פנאי לבדוק שאלה ולהורות בכוחות עצמו, יפסוק על פי הספר "חכמת אדם"[דרוש מקור]
  2. ^ שהרי לא יאה לקרוא לספר "קיצור חיי אדם" או "קיצור נשמת אדם"
  3. ^ YouTube full-color icon (2017).svg דעתי עליה, בביצוע אהרן רזאל, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0