רבי אליהו בן גיגי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי אליהו בן גיגי (ה'תר"ל, 1869 – שבט ה'תרצ"א, 1931) היה דיין ופוסק הלכה, רב העיר סעידא (אנ') שבאלג'יריה.

קורות חייו

בן גיגי נולד בדבדו, מרוקו בשנת ה'תר"ל, 1869. למד בישיבת הרב אברהם בן-שושן, ומוזכר כמתמיד גדול[1].

בשת ה'תרנ"ח עזב את דבדו ועבר לתלמסאן, שם הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים בלייח. לאחר מכן התמנה לרב העיר סעידא באלג'יריה[2].

בשנת ה'תרע"ה הוציא לאור בתוניס את ספרו "קול צעקת הרועים", ובו תשובתו המפורסמת שבה מתיר לטחון חיטים לפסח בריחיים מכניות, בניגוד לדעתו של הרב רפאל חיים משה בן נאים (הרב הרחמ"ן) שאסר זאת בתוקף[1]. הספר הופץ בין רבנים חשובים מכל החוגים והעדות וזכה להסכמות רבות, ביניהן גם של הרב קוק, הרידב"ז ועוד.

חיבר את הספר "מכשירי מילה" על הלכות ברית מילה שנדפס בליוורנו.

היה בקיא גדול בחכמת הדקדוק והלשון, וכתב פירושים על אבן עזרא.

נפטר בשבט ה'תרצ"א, 1931 ונקבר בסעידא[3].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 אליהו רפאל מרציאנו, דבדו עיר הכהנים, הוצאת הספרייה הספרדית, עמ' 134
  2. אבינועם רוזנק, הרב אברהם חזן – בין אשכנז לצפון אפריקה, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 118
  3. אליהו רפאל מרציאנו, אבני קדש, עמ' 78
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0