רבי יחיאל מיכל שייאר
רבי יחיאל מיכל שייאר (תצ"ט – ב' באלול תקס"ט), היה רב וראש ישיבה, מגדולי דורו, רבם של קהילות וורמייזא ומנהיים.
ביוגרפיה
נולד בשנת תצ"ט בפרנקפורט דמיין, לרבי יעקב משה דוד טבלי שייאר רבה של מיינץ ולבילא בת רבי נתן אוטיץ. נשא את בתו של רבי לייב כץ נידרוועהרן מראשי קהילת פיורדא.
כיהן כראש ישיבה במינץ תחת נשיאות אביו, ואף החתם סופר למד אצלו בשנים תקל"ו-תקל"ז.
בחודש אלול תקל"ח מונה לרב בוורמייזא, ובשנת תקמ"ב נבחר לשמש כרבה של מנהיים.
נפטר בלא בנים בב' באלול תקס"ט, ונקבר בקארלסרוהה.
החתם סופר והמחנה לוי הספידוהו, וכה כותב החתם סופר בדרשותיו[1]
"יום מספד קבענו על מיתת הגאון אלוף נעורי מה"ו מיכל שייאר זצ"ל אב"ד דק"ק מנהיים, המפורסם בחריפותו, עוקר הרים וטוחנן, היה זקן ומופלג בחכמה והרבה בישיבה, ובשנת תקל"ו ותקל"ז עמדתי לפניו בהיותו ראש הישיבה בק"ק מענץ, לא זאת עוד זאת אהני ליה קומרא דאביו הגאון המפורסם בעולם מה"ו טעבלי שייאר זצ"ל..."
שרדו ממנו חידושיו על הש"ס ודרשותיו ונשארו בכתב יד[2]. תשובה אחת ממנו בענייני סת"ם נדפסה בשו"ת מהר"י טיאה וייל[3]. תשובה נוספת בעניין שכר שבת נדפסה בקובץ כרם שלמה[4]. כן היה ממספידי בעל ההפלאה וההספד נדפס בקובץ בית אהרן וישראל[5].
אחיו היה רבי אברהם נפתלי הרץ שייאר רבה של מיינץ.
לקריאה נוספת
ישראל נתן השל, קובץ בית אהרן וישראל, ירושלים תשנ"ד, גיליון נד, עמ' קלד-קלח.