רבי מאיר צובירי
 | |
| לידה |
1917 צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה | 17 בינואר 1995 (בגיל 78 בערך) |
| כינוי | מארי מאיר |
| מקום קבורה | גדרה |
| מדינה | ישראל |
| מקום פעילות | צנעא, גדרה |
| השתייכות | ציונות דתית |
| תחומי עיסוק | תורה, עם ישראל, ארץ ישראל, כשרות, הלכה |
| תפקידים נוספים | רב העיר גדרה |
| רבותיו | הרב אלעזר קורח, הרב סעיד אלעזירי |
| בת זוג | נעמי בת הרב יחיא יצחק הלוי |
| פרסים והוקרה | יקיר גדרה |
הרב מאיר צובירי (תרע"ו, 1917[דרוש מקור][מפני ש...] - ט"ז שבט תשנ"ה, 17 בינואר 1995), המכונה גם מארי מאיר, היה מחשובי רבני צנעא, כיהן כרבה הספרדי הראשון של גדרה במשך 33 שנים.
ביוגרפיה
הרב מאיר צובירי נולד בצנעא שבתימן בשנת תרע"ו, 1917 לישראל ונעמה (Nameh). בילדותו למד אצל הרב אלעזר קורח ובבחרותו היה אחד מבכירי תלמידיו של הרב סעיד אלעזירי, בישיבת בית אלאוסטא. יחד איתו למדו הרב יחיא אלשיך הלוי, הרב יוסף צובירי והרב חיים חובארה. הארבעה היוו חבורת תלמידי חכמים דומיננטיים שפעלו יחד לחזק את שמירת התורה בצנעא ולימים גם בקהילותיהם בארץ ישראל.
בהיותו כבן 14 הוסמך כשוחט ובהמשך החל לעבוד לפרנסתו כסופר סת"ם, והיה בקיא גם בעיבוד העור ובהכנת הדיו כמקובל בקהילתו מדורי דורות.
הרב מאיר צובירי התחתן עם נעמי, ביתו של רבה הראשי של תימן, הרב יחיא יצחק הלוי ואחותו של הרב חיים יצחק הלוי.
בתימן
בהיותו בן 21 הוריו כיבדו אותו להיות מוהל לאחיו הצעיר שנולד. לאחריו, מל הרב מאיר צובירי למעלה מאלף מילדי ישראל הן בתימן והן בארץ ישראל, כמנהגם של רבני תימן עשה זאת בחינם, גם כשהדבר היה כרוך בנסיעות ועבודה בתנאי מזג אוויר קשים.
שניים מאחיו, שלום ועזרא, עלו לארץ ישראל כבר בהיותם בני 17 בלא שנטלו רשות מאביהם, בשנים 1936 ו-1939 בהתאמה. מן הארץ שלחו השניים כסף למשפחה ולימים גם סרטיפיקטים שאפשרו לאב ולעוד בני משפחה לעלות לארץ בשלהי שנת 1943. את העלייה לארץ ביצעו רגלית, דרך ד'מאר, קעטבה עד עדן. לאחר שלושה חודשים הגיעה המשפחה למחנה העולים עתלית.
ראש בית הכנסת אלחג'אג'י
הרב מאיר צובירי נותר בצנעא ובקיץ התש"ז, 1947 מינו אותו רבני צנעא לראש בית הכנסת אלחג'אג'י בצנעא[1]. תחת ניהולו שוקם מצבו הכספי, נוצרה יתרת זכות ובהנהגתו נכנס בית הכנסת לתהליך שיפוץ והרחבה.
עלייתו לארץ ישראל
בשנת התש"ט (1949) הגיע לארץ ישראל בין עולי מבצע על כנפי נשרים ושוכן עם משפחתו במעברת שבות עם (מעברת בית ליד). כבר עם הגעתו לארץ ישראל עמד על משמרת קיום הדת גם במחנה העולים, וכאשר הבחין בחיילת מלמדת יהדות לילדי העולים נכנס לאוהל והחליף אותה, ועמד על שלו גם כאשר מנהל המחנה מחה על כך. עקב מנהיגותו הבולטת התבקש הרב צובירי להכין את ילדי המעברה לטקס קבלת פנים לנשיא חיים ויצמן שהגיע לביקור במעברה.
מן המעברה עלה עם משפחתו לירושלים והחל ללמוד בבית מדרשו של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל בעיר. לאחר סיור שערך הרב עוזיאל במקומות יישוב של עולים חדשים אמר לרב צובירי שעולי תימן בגדרה ביקשו למנות להם רב מרבני תימן ובהכירו את סגולותיו והנהגותיו הפציר בו לקחת על עצמו את התפקיד.
התמנותו לרב בגדרה
אף על פי שחלומו ללמוד תורה בירושלים כבר התגשם החליט לקבל את הצעת הראשון לציון עוזיאל לאחר התלבטות וחלופת מכתבים עם רבנים ופקידים בכירים שהבטיחו את תנאי העסקתו. בסיוון התשי"א (יוני 1951) החל לשמש כרבו של כפר אוריאל הידוע גם ככפר העיוורים הצמוד לעיירה גדרה. בסמוך לכך פנה אליו הרב כתריאל פישל טכורש מרבני המזרחי, שהיה ממייסדי חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי לפרוס חסות תורנית גם על ישובי הסביבה בהם נמצאות קהילות של עולים בני עדות המזרח במסגרת יוזמה שנקראה אימוץ יישובים. הרב צובירי ביקר במסגרת זו ביישובים רבים ברדיוס של 30 קילומטר מגדרה. ובהם המושבים בית עריף, נווה מבטח, חדיד, תלמי מנשה, קידרון, משגב דב, ביצרון, חצב, רווחה וכן בשלוש המעברות שנפרסו ליד הכפר הערבי הנטוש מסמיה. בתחילת דרכו וכן במשך שנים לא מעטות לא הוסדר מצבו הכלכלי.
פעילותו כרבה של גדרה
לאחר מספר שנים מונה באופן רשמי לרב הספרדי של גדרה ובמסגרת זו הקים מערך פיקוח כשרות, מל מאות ילדים, ערך חופות בגדרה, במושבי וקיבוצי הסביבה, פעל כסופר סת"ם, שימש כשליח ציבור, בעל תוקע, שוחט ובודק, הקים חברא קדישא לבני עדות המזרח בסביבה, בנה את העירוב בעיר ופיקח על מצבו, בנה מקווה טהרה לנשים, ארגן עצרות תפילה המוניות בכל עת שהיה צורך בדבר, ייעץ בנושאי שלום בית, קידם בני נוער להשתלבות במערכות חינוך איכותיות ונשא דברים באירועים ציבוריים בעיירה, בבתי ספר, בשמחות ובלוויות.
במקביל לעבודתו בתחומי רבנות דאג גם לרווחתם החומרית של תושבי המקום ובין השאר קידם חיבור שכונה לרשת החשמל, סלילת כבישים, ניהל תכתובת עם שר המשפטים פנחס רוזן בנושא עינוי דין בתהליכים משפטיים, קביעת תחנות אוטובוסים בשכונות מרוחקות ועוד.
הקמת חברא קדישא לעדות המזרח בגדרה
לאחר שמשפחה מבני עדתו נתקלה בדרישה לתשלום על מנת לקבור תינוק שנפטר החליט הרב צובירי לקברו מעבר לתחום שליטת החברא קדישא הקיימת, ובכך פרץ דרך לקבורה בחלקה נוספת. הוא גייס כספים מבני קהילתו, הרחיק קברים זה מזה וכך הרחיב את גבולות החלקה החדשה. את השטח החדש מיפה במדויק בעזרת שלמה בנו, מיספר שורות וקברים, בנה בית טהרה וסככת הלוויות. הכלל שתבע היה שכל השירותים הללו יסופקו לתושבים ללא כל קבלת תשלום או טובת הנאה. כל זאת במקביל לניחומי אבלים וסעד למשפחות שיקירם נפטר, כולל התלוות לצוות המבשרים למשפחות על חללי צה"ל. במהלך שנות רבנותו ענה עשרות תשובות הלכתיות לשואליו, וכתב דרשות ומאמרים תורניים רבים.
הקמת המועצה הדתית וישיבת אור ציון בגדרה
הרב צובירי ארגן את בני המקום שתמכו בכך, ולאחר פעולה מול הרשויות המקומיות והארציות יזם והקים גוף בן תשעה חברים שהוא עמד בראשו, שהיווה את המועצה הדתית של גדרה.
בשנת התשכ"ט (1969) יזם את הקמתה של הישיבה הראשונה לפנסיונרים בישראל, ישיבה בשם "אור ציון לזקנים לעמלי תורה" במטרה לתת תעסוקה תורנית אינטלקטואלית לאנשים שסדר יומם שוב אינו עמוס לאחר שרבים יצאו לפנסיה או פוטרו.
הוא השיג תקציבים מגורמים ממשלתיים ומקומיים לשם מתן מלגות ללומדים ולמלמדים כמו גם לארוחות לבני הישיבה המבוגרים, ונוצר תור של ממתינים להצטרף ללומדי בישיבה. לפני החגים חילק למלמדים וללומדים תלושים לקבלת מצרכי מזון.
משפחתו ומורשתו
הרב צובירי היה נשוי לרבנית נעמי צובירי שנפטרה ממחלה בשנת תשכ"ח[דרושה הבהרה], לשניים נולדו שבעה ילדים.
בשנת 1989 הוענק לו על ידי המועצה המקומית בגדרה תואר יקיר העיר. לאחר שנים רבות בהן כיהן כרב העיר חלה, וכאשר ראה שמחלתו מקשה על תפקודו כרב המקום ביקש למנות לו מחליף. לאחר כ-12 שנות מחלה נפטר ונקבר בבית העלמין בגדרה.
לזכר פועלו כרבה הספרדי של גדרה קראה המועצה על שמו רחוב במקום בו החלה כהונתו, היכן שהיה "כפר עיוורים".
לקריאה נוספת
- אהרן גימאני, "בית כנסת חג'אג'י שבצנעא והנהגתו של הרב מאיר צובירי", כנישתא - מחקרים על בית הכנסת ועולמו 4, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (תש"ע)
- זיכרון עולם למורנו הרב מאיר בר' ישראל צובירי, במלאת השלושים לפטירתו, דברים לזכרו קווים לדמותו / עריכה ועימוד - אבי קובץ'
קישורים חיצוניים
- רעיא מהימנא, חייו ופועלו של מארי מאיר זצ"ל בהוצאת מכון קורות.
הערות שוליים
- ^ מינוי מארי מאיר לראש בית כנסת חג'אג'י באתר מכון קורות
