רבי סלים זעפראני
הרב סלים (שלמה) זעפראני (31 באוקטובר 1894 – 24 בפברואר 1965) היה רב, פוסק, חזן וראש ישיבה. כיהן כראש ישיבת 'דגל תורה' בחלב במשך כחמישים שנה, והיה ממצילי כתר ארם צובא.
ביוגרפיה
נולד בחלב בא' בחשון ה'תרנ"ה, לחכם אברהם זעפראני - שמש בית הדין הגדול בארם צובא.
בילדותו למד תורה מפי הרב ישעיה דיין, הרב שלמה צפדיה, הרב יצחק בכור מזכחי, הרב יעקב (ב"ר שאול) דוויק והרב משה מזרחי. את עיקר תורתו קיבל מרבו הרב עזרא עבאדי שעיו, לצד רבי יהודה אצלאן עטיה, רבי יצחק דיין, רבי אליהו לופס, רבי מאיר דיין ורבי שאול מטלוב עבאדי ועוד.
כשהוקם בית הספר אליאנס בחלב, התמנה הרב למשרת חכם בית הספר, והיה אמור ללמד תנ"ך ותלמוד. אחר תקופה קצרה פרש מהתפקיד, בטענה כי "כוונות המוסד אינן טהורות" וכי אינו מחנך ליראת שמיים כשאר בתי הספר האחרים בעיר[1].
בראשות ישיבת 'דגל התורה'
בשנת ה'תרס"ט התמנה לראש ישיבת "דגל תורה לתלמידים" - הישיבה המרכזית בחלב, יחד עם חברו הרב משה טוויל - רבה הראשי של חלב. בישיבה למדו לאורך השנים תלמידים רבים, ויצאו ממנה רבנים מפורסמים[דרושה הבהרה]. בתפקיד זה שימש במשך חמישים שנה[2]. בשנת ה'תרפ"ד נולד בנו הרב יצחק זעפראני[3].
בנוסף שימש כרב וכחזן בית הכנסת הגדול בארם צובא, וכממונה ומפקח על המקוואות, הכתובות ושירותי הדת הנוספים בעיר.
העלייה לארץ ופטירתו
בשנת ה'תשי"ט עלה ארצה והתיישב בתל אביב. את בנו הרב יצחק זעפראני שלח ללמוד בישיבת פורת יוסף.
כעבור זמן מה עבר הרב סלים תאונת דרכים ונפל למשכב, אך גם ממיטת חוליו סירב לתבוע את הנהג הפוגע, בטענה כי "גזירה היא מלפני השם ואין להרהר בה". קודם פטירתו הורה בצוואתו שלא יקראוהו 'חכם' או 'רב', ולא יספידוהו או יפרסמוהו במודעות, וכן לא ירשמו על מצבתו תארים כגון 'רב' או 'חכם' אלא רק את שמו, שם אביו ותאריך הפטירה.
הרב סלים זעפראני נפטר ביום רביעי כ"ב באדר א' ה'תשכ"ה[1].
משפחתו
בנו הוא הרב יצחק זעפראני, מקים ת"ת 'תורת משה' ליוצאי ארם צובא, וכולל 'כתר תורה' בירושלים, ובית הכנסת 'מגן דוד' בתל אביב.
נכדו הוא הרב שלמה ידידיה זעפראני - נשיא איגוד עמלי התורה וראש אב בית דין כתר תורה, הקרוי על שמו[4].
מתלמידיו
- הרב יצחק שחיבר - רבה הראשי של ארגנטינה
- הרב יום טוב ידיד הלוי - רבה האחרון של חלב
הצלת כתר ארם צובא
בארון הקודש בבית הכנסת הגדול בארם צובא, שכן ספר תנ"ך עתיק שנכתב בטבריה בשנת 930 בקירוב על פי כללי המסורה הטבריינית, ונחשב לנוסח המדויק ביותר של התנ"ך. מקובל כי הרמב"ם הגיה את ספר התורה שלו, מתוך עותק זה של התנ"ך בהיותו בקהיר.
יומיים לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, החלו להתרחש "פרעות חלב" ביהודי העיר. אספסוף ערבי נהר לרובע היהודי והרס, שדד ושרף בתים רבים ואת רוב בתי הכנסת. הרב משה טוויל סיפר כי בצהרי היום התאספו גויים רבים ליד בית הכנסת, והכריזו: 'פלסטין בִּלָאדְנָא ויָאהוּד כִּלָאבְּנָא' (פלסטין היא ארצנו והיהודים כלבינו). אחרי הצהריים התנפל ההמון בסיוע צבא סוריה על בית הכנסת הרחיב והבעיר את המקום. בנוסף הוצאו כארבעים ספרי תורה ושרפו אותם בחוץ בנפט ובשמן לעין כל.
במשך שלושה ימים הסתגרו יהודי חלב הנפחדים בבתיהם, ורק לאחר מכן העזו לצאת. לא היו אמנם נפגעים בנפש, אך החיפושים בין החורבות המפויחות של בית הכנסת העתיק העלו כי הכתר נעלם.
מתברר כי יהודי בשם אשר בגדאדי חמק אל תוך בית הכנסת במהלך הפרעות ובין הלהבות, הוציא את כתר ארם צובא שנשרף חלקית והביאו לביתו של הרב סלים זעפראני. מחשש שמא הערביים יחפשו את הכתר ויזיקו לו, אספו הרבנים בבכי גדול את הגווילים השרופים למחצה, גנזום בכד ופרסמו כי הכתר נשרף כליל[2].
רק כעבור כעשור שנים ואחר מספר ניסיונות להבריח את הכתר לארץ ישראל, פגשו הרב סלים והרב טוויל את מרדכי בן עזרא פחאם, יהודי תושב חלב בעל נתינות איראנית שגורש מסוריה. פחאם החביא את הספר באריג לבן בתוך מכונת כביסה ישנה, ועלה עמה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ מסרו לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. כיום הוא מוצג בהיכל הספר[5].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שלמה ידידיה זעפראני, משפט שלמה, ה'תשנ"ה
- ^ 2.0 2.1 ישראל יעקב גוטפרב, כליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ, עמ' קס"ה ואילך
- ^ בשיבה טובה: הגאון רבי יצחק זעפרני זצ"ל, באתר המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא, ה' בתמוז, ה'תש"פ
- ^ איגוד עמלי התורה, לוח הקהילות - גיליון ח', באתר טקסט רץ הוצאה לאור, חשון ה'תשפ"א
- ^ אנשיל פפר, 60 שנה לאחר שריפת בית הכנסת בחלב, הדף חוזר ל"כתר ארם צובא", באתר הארץ, 6 בנובמבר 2007
