היכל הספר
.jpg) | |
| מזרקות המים, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ארכאולוגיה |
היכל הספר הוא אגף במוזיאון ישראל המשמש מקום משכן לכמה מהתגליות הארכאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ביניהן כתבי-יד עתיקים ונדירים כגון מגילות מדבר יהודה וכתר ארם צובא. היכל הספר מוקדש ברובו לאורחות החיים של כתות יהודיות קדומות.
מבנה ההיכל
תכנון המבנה
במקור תוכנן המבנה להוות חלק מהספרייה הלאומית על קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית הסמוכה.
המבנה תוכנן על ידי האדריכל ארמן פיליפ בארטוס אשר נבחר בשנת 1955 על ידי מממן הפרויקט, דוד שמואל גוטסמן, אשר רכש ארבע מהמגילות עבור המוזיאון והסכים לממן את המבנה להצגתן. האדריכל בארטוס נבחר בשל נישואיו לסלסט רות, בתו של גוטסמן. עם בארטוס שיתף פעולה בתכנון המבנה האדריכל פרדריק ג'ון קיזלר.
בחירת האדריכלים עוררה התנגדות רבה בקרב אדריכלים ישראלים אשר טענו כי למבנה בעל חשיבות זה יש לבחור אדריכלים מקומיים. הביקורת הועלתה בעיקר נגד הנפוטיזם וכן נגד ההשכלה הארכיטקטונית של קיזלר אשר לא סיים את לימודי האדריכלות שלו (אותם עשה בווינה וברלין) והיה חסר תואר רשמי (אף שהיה לו רישיון של מדינת ניו יורק לעסוק באדריכלות).
למרות הביקורות שליוו את הקמת המבנה, אשר החלה בדצמבר 1961[1], נחשב המבנה מיד עם חנוכתו לאחד מהמבנים בעלי רמת הגימור הגבוהה בישראל. כמו כן, נחשב המבנה ליצירה האוונגרדית היחידה שנוצרה בישראל.
חזון אדריכלי
המבנה מורכב ממסדרון תת-קרקעי המוביל לאולם המצוי מתחת לכיפה. שני-שלישים של האולם בנויים מתחת לפני השטח, וכיפתו משתקפת בברכת המים המקיפה אותו. הכניסה להיכל הספר נמוכה ממפלס המוזיאון. בין הכניסה לאולם המרכזי מבנה דמוי מערה בו מוצגים כלים המתארים את חיי קהילת האיסיים במדבר.
הסמיכות של הכיפה הלבנה לקיר הבזלת השחור שלידו - צורות גאומטריות מנוגדות כל כך - יוצרת תופעה מיוחדת ורבת רושם בנוף. צורה זו נועדה לסמל את מלחמת בני אור בבני חושך בה האמינה כת האיסיים, לה מיוחסות מגילות מדבר יהודה המוצגות בהיכל.
במקור על פי תוכניות האדריכל, הייתה אמורה לבעור אש במרכז המבנה המעוגל. להבת האש תוכננה כך שתצא מהפתח שבקודקוד המבנה, כשמזרקות המים מפוזרות סביבה. בשל קשיים כלכליים לא בוצע הדבר לבסוף, ורק מזרקות מים שולבו במבנה. עם חידוש המבנה בשנת 2005, בכוונת אדריכל השימור נחום מלצר היה להשלים את אלמנט הבעירה במבנה, אך בשל החמרת תקנות מכבי האש בישראל, לא התאפשר עוד לבצע את הדבר.
חלקי המבנה
הכיפה:
מזכירה בצורתה קבר קדוש או מכסה של כד הדומה לצורות של מכסי הכדים שבהם נמצאו המגילות הגנוזות. היא מוצבת בתוך בריכת מים רבועה, כך שבמבט-על רואים שתי צורות הנדסיות מושלמות: ריבוע ובתוכו עיגול. הכיפה מכסה מבנה ששני שלישים ממנו חפורים באדמה כסמל לצורך המדינה הצעירה להכות שורשים ולהיאחז בקרקע. בנויה מבטון ומחופה באריחים של חרסינה לבנה.
מים:
מזרקות המים מסביב לכיפה מסמלות את הטהרה והטבילה אשר היו חלק מרכזי בחיי אנשי קומראן. המים נזרקים, כמתואר בפסוק: ”וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם” (יחזקאל, ל"ו, כ"ה). הבריכה, הנמצאת מתחת למזרקות, מסמלת את צורת מקווה הטהרה.
קיר הבזלת:
מסמל את הגלות ואת הנטל שרבץ על עם ישראל במשך 2000 שנה. צבעו מנוגד ללובן הכיפה, צבע המסמל את התחדשות העם בארצו.
מדרגות הכניסה:
אל המפלס התחתון יורדים במדרגות חיצוניות הנמצאות בסמוך לקיר השחור. המדרגות מוגנות באמצעות מעקה הבנוי מעמודי אבן גבוהים ונמוכים לסירוגין. הירידה בהן משולה לירידה למקווה טהרה, כדי ליצור אצל המבקר תחושה שהוא עובר מעין טקס טהרה לפני כניסתו להיכל.
תצוגות היכל הספר
בהיכל הספר מוצגות שלוש המגילות שנקנו ב-1947 על ידי אליעזר סוקניק ועוד ארבע המגילות שנקנו בארצות הברית על ידי יגאל ידין. כן מוצגת מגילת המקדש שיגאל ידין היה מעורב ברכישתה והגיעה לידיו לאחר מלחמת ששת הימים. על מנת להגן על המגילות מוצג קטע ממגילה בין 3 ל-6 חודשים, ולאחר מכן מוחזר לשימור ומוחלף במקטע אחר. יוצא מן הכלל היא מגילת ישעיהו שהעתק שלה מוצג בשלימותו במרכז ההיכל.
בקומה התחתונה של האולם מוצג כתר ארם צובא שחוקרי המקרא רואים בו את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, המכונה גם "הכתר", כתב היד נמסר למוזיאון ישראל על ידי יד בן-צבי, בשל תנאי התחזוקה הקפדניים שיש לשומרו בהם. על ההיסטוריה של כתב היד ודרכו אל ידי המכון נכתב הספר תעלומת הכתר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של היכל הספר- תצוגת פנים היכל הספר דרך פרויקט המיפוי של גוגל סטריט ויאו
- רשימת פרסומים על היכל הספר באתר הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על היכל הספר באתר רמב"י
מוזיאון ישראל (ירושלים), היכל הספר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ "החלה בנית בית הגנזים למגילות ים המלח", עיתון "הארץ", 20 בדצמבר 1961
