רבי צבי הירש אורנשטיין
 | |
| חתימתו של רבי צבי הירש אורנשטיין | |
| לידה |
1816 ה'תקע"ו לבוב, גליציה |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1888 (בגיל 72 בערך) ט' בניסן ה'תרמ"ח לבוב, גליציה |
| מקום פעילות | לבוב, גליציה |
| השתייכות | יהדות גליציה |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה |
| רבותיו | רבי מרדכי זאב אורנשטיין (אביו) |
| חיבוריו | שו"ת ברכת רצ"ה |
רבי צבי הירש אורנשטיין (רצ"ה; ה'תקע"ו, 1816 - ט' בניסן ה'תרמ"ח, 21 במרץ 1888) היה רב גליציאני. רבן של בריסק, רישא ולבוב, מחבר ספר השו"ת ברכת רצ"ה.
ביוגרפיה
נולד בלבוב שבגליציה לרבי מרדכי זאב אורנשטיין, בנו של רבי יעקב משולם אורנשטיין – מגדולי פוסקי ורבני יהדות גליציה בזמנו, ומחבר "ישועות יעקב". אביו כיהן כרבה של פשמישל. למד אצל אביו ואצל רבי שמריה שטיקלר ממוסט ורבנים נוספים. נישא לבת עשירים מסלוצק אך הזוג התגרש לאחר זמן מה, הוא נישא בשנית לשרה עכסה בת ר' יחיאל מיכל בן ציון קריסטינופולר (נפטרה טבת תרנ"א).
בשנותיו הראשונות סירב לקבל תפקידי רבנות, הוא ירש הון רב, רכש אחוזה והתפרנס מדמי השכירות. הוא סבר שרכישת ביטוח רכוש נובעת מחיסרון באמונה ולכן לא ביטח את רכושו. שריפה שכילתה את רכושו כמעט כליל אילצה אותו לחפש משרה רבנית. בשנת ה'תרכ"ג (1863) הדפיס את ספרי "ישועות יעקב" של סבו וצירף להם הערות והשגות משלו, הספר זכה לתפוצה רחבה והקנה לנכד הצעיר שם ברחבי העולם התורני. שנה לאחר מכן חיפשה קהילת בריסק הוותיקה, רב שיחליף את רבה המנוח רבי יעקב מאיר פאדווא, ופנתה בהצעה למינוי אל הרב יוסף שאול נתנזון. האחרון דחה את ההצעה והציע במקומו את רבי צבי הירש אורנשטיין. הוא כיהן ברבנות העיר במשך תשע שנים. בתרל"ג (1873) גורש מבריסק בידי השלטונות הרוסיים בשל היותו נתין זר. הוא נסע לריישא וכיהן ברבנות העיר במשך שנה וחצי[1].
עם פטירת רבי יוסף שאול נתנזון נפתחה מערכת בחירות סוערת לרבנות העיר לבוב, מרכז יהדות גליציה. הרב אורנשטיין שמלבד קרבת המשפחה שלו לרבני העיר הקודמים, גם שלט בשפה ובספרות הגרמנית והצרפתית, זכה לתמיכת האליטה של הקהילה ולתמיכת החוגים המתקדמים. זו כשלעצמה הייתה סיבה טובה עבור המחנה החסידי להתנגד למינויו ולבחור במועמד אחר, רבי יצחק אהרן איטינגא (אטינגר), שלמרות עושרו היה עממי ואהוב על המעמדות הנמוכים. לאחר מערכת בחירות יצרית ועמוסת כתבי פלסתר הדדיים, ניצח רצ"ה[2], במה שהגדיר וונדר "ניצחון האריסטוקרטיה על הדמוקרטיה".
לאחר שנבחר, השלימו מתנגדיו עם בחירתו, בעיקר בשל הכבוד הרב שהסב למעמד הרבנות. הוא היה שותף גם בפעילות הציבורית של מוסדות הקהילה וחבר מועצת העיר. התנגד להקמת בית מדרש לרבנים בסגנון מודרני בעיר. היה שותף לתכנון הקמת תנועת מחזיקי הדת של חרדי גליציה, אך בשל נקודות מסוימות שלא התקבלו על דעתו פרש ולא השתתף בכנס היסוד של התנועה.
הוא נפטר בט' בניסן ה'תרמ"ח, 21 במרץ 1888 לאחר מחלה ממושכת ממנה סבל בשנותיו האחרונות.
חתנו רבי אריה לייב ברוידא כיהן אחריו כראב"ד לבוב, והביא לדפוס את ספרו "ברכת רצ"ה" שנה לאחר פטירתו (למברג תרמ"ט) בתוספת הערות והגהות בשם "מלחמות אריה".
לקריאה נוספת
- שלמה בובר, אנשי שם, קראקא תרנ"א, עמ' 199, אות תצ"ה.
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק א, עמ' 74–78
קישורים חיצוניים
- יעקב שמעון רענצער, עמק הבכא!, המגיד, 5 באפריל 1888
- מאיר בלבן, עץ יוחסין מלא של משפחת אורנשטיין, בתוך: הנ"ל, שלשלת היוחסין של משפחת אורנשטיין-ברודא, ורשה תרצ"א, באתר היברובוקס
- אורנשטיין, צבי הירש, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- כתביו
- וזאת הדרשה אשר דרש מרן צבי הירש אורנשטיין, למברג תרל"ה, באתר היברובוקס (תדפיס מדרשה שנשא עם מינויו כרבה של לבוב)
- ברכת רצ"ה, עם השגות "מלחמות אריה", למברג תרמ"ט, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ יצחק ווייסמאן, אוסטריא: רזעשאוו (בגאליציען), הלבנון, 5 באוקטובר 1873
- ^ יצחק האלצער, עסטרייך-אונגארן: רזעשאוו, המגיד, 1 בספטמבר 1875