רבי רפאל יצחק חיים

רבי רפאל יצחק חיים

הרב רפאל יצחק חיים (ה'תרל"ח, 1878 – ו' באייר ה'תש"ז, 26 באפריל 1947) היה תלמיד חכם, שוחט, מקובל ודיין. הרב הראשי וראש הרבנים בבגדאד.

ביוגרפיה

הרב (חכם) רפאל יצחק חיים נולד בשנת תרל"ח (1878). קיבל תורה מפי הרב משה רפאל שלום, הרב משה חוצין, הרב שמואל מג'לד (אח תאום לרב יצחק מג'לד) והרב ראובן בלבול. הוסמך בגיל צעיר לרבנות וכיהן כראש ישיבה וכראש השוחטים בבגדאד, ובין לבין מסר שיעורים בישיבת בית זלכה. בשנת תרפ"ב (1922) התמנה לדיין לצד הרבנים יחזקאל עזרא אליה וששון כדורי אך כעבור חמש שנים התפטר מתפקידו כדי שלא להיות צד במחלוקת הגדולה שפרצה בין ועד הקהילה לרב הראשי עזרא דנגור שהרב חיים היה ממוקיריו. במשך שלוש השנים הבאות עסק בכתיבת סת"ם למחייתו, וכשוך המחלוקת חזר לתפקידו בבית הדין.

במאורעות הפרהוד

ערך מורחב – הפרהוד

בפרוץ מאורעות הפרהוד בחג השבועות ה'תש"א שהה הרב חיים בביתו. הפורעים ניסו לפרוץ לביתו ללא הצלחה והוא הועבר תוך סיכון רב דרך הרחוב הערבי לתחנת המשטרה הקרובה שהייתה מלאה בניצולים, והופעתו שם עודדה אותם. מתחנת המשטרה הועבר לבית חתנו אברהם תווינה עד לשוך הפרעות.

הרב הראשי לבגדד

בשנת ה'תש"ה, עם פטירת חכם רבי בנימין (אחיינו של הרב יוסף חיים), נותרה משרת ראש רבני בבל מיותמת. ועד הקהילה שהורכב משבעה רבנים וחמישים ושלושה אישים חילונים ראה ברב חיים כמועמד הראוי ביותר למשרה הבכירה. הרב חיים עצמו ניסה להשתמט המינוי, וצוטט כאומר "אינני איש שיודע לשלוט. אני מתאים להיות איש שני, לא ראשון", אך למרות מחאתו נכנע ללחץ הציבורי וקיבל עליו את התפקיד. מתוקף תפקידו היה אחראי גם על ניהול בתי הדין והיה יו"ר ועדת הערעורים. נפטר כעבור מעט יותר משנה בו' באייר ה'תש"ז, והובא למנוחות בהלוויה המונית בבית העלמין העתיק בבגדאד. קברו אבד, קרוב לוודאי, יחד עם אלפי קברי יהודים אחרים בעת הריסת בית העלמין בשנת 1962 בהוראת ראש ממשלת עיראק עבד אל-כרים קאסם. יורשו בתפקיד היה הרב סלמן חוגי עבודי עד לעלייתו למדינת ישראל, בכך היה הרב חיים לרב הראשי האחד לפני האחרון, ולמעשה אחרון הרבנים הראשיים שנפטר ונטמן בבגדאד.

במעמד חנוכת אגף בבית החולים מאיר אליהו בבגדאד. יושבים במרכז התמונה משמאל לימין: הרב מאיר יוסף גבריאל, הרב רפאל יצחק חיים, הרב ששון כדורי, הרב עזרא דנגור והנגיד מנחם דניאל.

הרב ששון סחייק הספידו בספרו 'שיח ששון' במילים הבאות:

"אריא דבי עלאה, גדול דעה... נכנס ראשון ויוצא אחרון, לשקוד על דלתי תורה חש מהרה וישם את הים כמרקחה. ים התלמוד גם כי כולה מקשה, עד יריכה עד פרחה, ברוח מבינתו היא ישרה בעיניו והייתה הרווחה, והדבר אשר יקשה מהדר ליה בפלפול וסברה..."

— שיח ששון עמ' 515, הובא בקיצור גם בישיבות בגדאד שם עמ' 245

משפחתו

בניו היו יצחק ונאג'י. בתו חביבה ובעלה אברהם תווינה עלו למדינת ישראל בשנת 1951 והתיישבו ברמלה. אברהם ערך וכתב את סדרת הספרים גולים וגאולים ח' חלקים אודות קורות יהדות בבל במאה האחרונה עד לעלייה ארצה.

מורשתו

חיבר בחייו חיבורים רבים, חידושים על התורה ומשלים על דרך המוסר, אך כל כתביו שהושארו באופן זמני בעיראק בזמן העלייה במבצע עזרא ונחמיה, על דעת להוציאם בבוא העת מהמדינה, אבדו. הרב חיים התפרסם בחייו, והיה נערץ על יהודים וערבים כאחד".

לקריאה נוספת

• אברהם תווינה, גולים וגאולים – חלק ו' עמ' 10, הוצאת בית הכנסת גאולה – רמלה, 1977. חלק זה בסדרה הוקדש לזכרו (זמין באוצר החכמה).
• הרב משה שבת, ישיבות בגדאד – חלק א' עמ' 244, הוצאה עצמית, 2016.
• הרב יהושע משה, קץ הימין, 1967.
• משה חבושה, זכרונות בגדאד וירושלים, עמ' 31, תשפ"ד.

קישורים חיצוניים

• חכם רפאל יצחק חיים, באתר הספרייה הלאומית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רפאל יצחק חיים43119638Q138662818