רובן ווד
 | |||||||
| רובן ווד | |||||||
| לידה | מידלטאון, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלנד, קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
רובן ווד (באנגלית: Reuben Wood; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אוהיו ה-21.
ראשית חייו
רובן ווד נולד בעיירה מידלטאון שבוורמונט. הוא היה בנו הבכור של הכומר נתניאל ווד, ששירת כקצין דת בצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית. רובן ווד קיבל את חינוכו הראשוני בבית, אך לאחר מות אביו, כאשר היה בן 15, הוא עבר להתגורר אצל דודו בקנדה, שם הוא למד לימודים קלאסים ומשפטים. בעת שהתגורר אצל דודו גויס ווד לצבא הבריטי בפרוץ מלחמת 1812, אך נמלט דרך ימת אונטריו בסירה קטנה יחד עם אמריקאי נוסף ושירת לזמן קצר במיליציה של ורמונט. לאחר המלחמה הוא שב לאמו האלמנה בחווה המשפחתית. הוא שימש לזמן מה כמורה בבית ספר והשלים את השכלתו המשפטית בהדרכתו של ג'יימס קלארק[1]
ב-1816 נשא ווד לאישה את מרי רייס, בתו של טרומן רייס מקלרנדון, ורמונט. ב-1818 עבר ווד יחד עם רעייתו וילדתם הקטנה לקליבלנד, אוהיו. על פי המסופר הוא הגיע לשם שבכיסו 1.25 דולר. מצבו הכלכלי היה כה ירוד עד כי כאשר הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, הוא צעד רגלית מקליבלנד לרוונה, שם ישב בית המשפט העליון של אוהיו, כדי לקבל את תעודת עורך הדין. קליבלנד הייתה אז כפר קטן שמנה 600 תושבים, וכפי הידוע פעלו בה רק עוד שני עורכי דין נוספים, אלפרד קלי ולאונרד קייס.[1]
מחוקק ושופט
בזכות האנרגיה והיכולת שלו רכש ווד עד מהרה מוניטין רחב ונמשך אל הפוליטיקה. בשנים 1825–1830 הוא כיהן כחבר בסנאט של אוהיו. ב-1830 הוא נבחר כנשיא בית המשפט לעתירות של אוהיו.[2] הוא כיהן על כס השיפוט עד 1830.[1]
ב-1833 נבחר ווד כשופט בבית המשפט העליון של אוהיו וכיהן בו שתי תקופות כהונה של שבע שנים כל אחת עד 1847. בבחירות לתקופת הכהונה השלישית הוא נוצח על ידי מועמד המפלגה הוויגית.[1]
מושל אוהיו
ב-1850 נבחר ווד כמושל אוהיו. תקופת כהונתו הראשונה קוצרה בדיעבד משנתיים לשנה כדי שמועדי הבחירות באוהיו ישתנו משנים זוגיות לשנים אי-זוגיות. בסוף 1851 הוא נבחר לתקופת כהונתו השנייה ובתחילת 1852 הוא הושבע לה.[1]
הבחירות שנערכו באותה שנה למשרת המושל ספגה המפלגה הוויגית מבוכה בשל כישלונו של הנשיא מילרד פילמור בהמשכת המדיניות נגד העבדות של קודמו זאכרי טיילור ובשל תמיכתו בפשרת 1850 של הנרי קליי באותה שנה. הדמוקרטים באותה מידה, ניסו בתחילה להתחמק מעיסוק בשאלת העבדות. על כל פנים הם בחרו כמועמדם כמושל את ווד, שבאופן כללי נחשב כמי שהחזיק בהשקפות נגד העבדות. סיעה במפלגה הדמוקרטית, שמנהיגה היה סלמון צ'ייס, הייתה ממורמרת מכישלונה של ועידת המפלגה לאשר את פשרת וילמוט (אנ'), אך ווד פייס את חלקם כאשר נקט בעמדה תקיפה נגד העבדות בנאום הפומבי היחידי שנשא במהלך מסע הבחירות שלו. הבחירות הסתיימו בניצחונו של ווד על מועמד הוויגים ויליאם ג'ונסטון, ועל אדוארד סמית', מועמד מפלגת הארץ החופשית, שזכו ב-133,093 קולות, 121,105 קולות, ו-13,747 קולות, בהתאמה.[1]
כמושל נקט ווד בעמדות תקיפות בבעיות השעה. הוא התנגד נחרצות לחוקי העבד הנמלט, אך לא השתמש בכוח כדי לאכוף אותם. באופן כללי הוא תמך במצע המטבע הקשה של מפלגתו והאמין שהמס שיוטל על הבנקים צריך להיות שווה ערך לזה שמוטל על יחידים, אך הוא לא היה מתנגד בנקים מובהק. מספר אירועים ראויים לציון אירעו בעת כהונתו: שריפת בית המדינה הישן של אוהיו (בית המדינה הנוכחי היה אז בשלבי בנייה), ביקורה של הזמרת השוודית ג'ני לינד, וביקורו של המדינאי ההונגרי לאיוש קושוט וקבלת הפנים לכבודו באספה הכללית של אוהיו בה נאמו קושוט, ווד ואחרים.[1]
משמעות רבה הייתה לחוקים שהאספה הכללית העבירה במהלך תקופת כהונתו השנייה כדי לקיים את התיקונים לחוקה שהתקבלו ב-1851. בין החוקים החשובים היו אלו שארגנו את מערכת המשפט המדינתית, צורך שווד דיבר עליו בנאום ההשבעה הראשון שלו.[1]
ב-13 ביולי 1853 התפטר ווד כדי להתמנות כקונסול ארצות הברית בולפראיסו, צ'ילה. הוא שימש בתפקיד עד 1855 ושב לקליבלנד.
מותו
רובן ווד נפטר בחוותו, אברגרין פלייס, השוכנת חמישה ק"מ ממערב לקליבלנד, ב-1 באוקטובר 1864. בתחילה הוא נטמן בחוותו, אך מאוחר יותר הוא נקבר מחדש בבית הקברות וודלנד שבקליבלנד.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
