רוזנות פריזיה המזרחית
.svg) | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | אמדן |
| היסטוריה | |
| ישות קודמת | ראשי השבטים המזרח-פריזיים |
| ישות יורשת |
 ממלכת פרוסיה |
רוזנות פריזיה המזרחית (בפריזית: Greefskip Eastfryslân; בהולנדית: Graafschap Oost-Friesland) הייתה רוזנות (אם כי נשלטה על ידי נסיך לאחר 1662) באזור פריזיה המזרחית בצפון-מערב המדינה הגרמנית של ימינו סקסוניה התחתונה.
היסטוריה
במקור פריזיה המזרחית הייתה חלק מהממלכה הפריזית הגדולה יותר. לפריזים לא הייתה כמעט סמכות גבוהה יותר מעליהם. אמנם היו משפחות מכובדות של ראשי השבטים (Hauptling), ששאפו להגביר את כוחם והשפעתם, בעיקר המקומית. במאה ה-15 הצליחה שושלת צירקסנה לבסס את סמכותה כמעט בכל מזרח פריזיה. בשנת 1464, אולריך הראשון ממזרח פריזיה הועלה למעמד של רוזן על ידי פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ומזרח פריזיה הפכה למחוז.
מקור הרוזנות
בשנת 1430, בהנהגתו של המפקד אדצארד צירקסנה מגריציאל, נוצרה ברית-חופש נגד השליט פוקו אוקנה. יחד עם אחיו אולריך, הצליח אדצארד להדיח את סיעת אוקנה מהשלטון. לאחר נישואיו בשנת 1455 של אולריך צירקסנה עם תדה אוקנה, נכדה של אויבו, אוחדה רוב מזרח פריזיה. רק הלורדות של יבר ופרידבורג יכלו לשמור על עצמאותן. זיבט אטנה, אחיין ותומך לאולריך קיבל את הלורדויות Esens, Stedesdorf ו- Wittmund, שיצרו יחד את הארלינגרלנד. הארלינגרלנד אכן נשארה תחת הסמכות הגבוהה יותר של משפחת צירקסנה. מכיוון שאוקו הראשון טום ברוק נתן את השטח לרוזן הולנד בשנת 1381, מעמדם של שליטי מזרח פריזיה לא היה ברור. שליט מזרח פריזיה החליט לשפר את מצבו על ידי פנייה ישירה לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". כתוצאה מכך, הקיסר פרידריך השלישי העלה את אולריך בשנת 1464 לרוזן אימפריאלי. הקיסר נתן לאולריך הראשון את הרוזנות הקיסרית בנורדן, אמדן, אמיגוניאן במזרח פריזיה.
איחוד הרוזנות
לאחר מותו של אולריך הראשון, שלטה אלמנתו תדה בשם ילדיהם, שעדיין היו קטינים. תדה הצליחה לעמוד באיומים של הדוכס שארל הנועז מבורגונדי והרוזן גרד מאולדנבורג. בשנת 1481 היא הוסיפה את הלורדות של פרדבורג לרוזנות. תחת בנה אדצארד הראשון, היו מריבות עם ראשי הארלינגרלנד ויברלנד ועם הנסיך-הבישוף של מינסטר ועיר הנזה המבורג. יברלנד והרלינגרלנד נותרו עצמאיות, אך בוטחדינגן נעשתה כפופה לסמכות מזרח פריזית.
המאבק על אדמות פריזיה
מצב חדש נוצר עם מינויו של גאורג, דוכס סקסוניה לסטאדהאודר הקיסרי של פריסלנד על ידי מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". מינוי זה היה הניסיון האחרון לאחד את כל פריזיה תחת שליט אחד. הרוזן אדצארד הכיר בגאורג כאדון הפיאודלי שלו. עם זאת, פרצו מרידות בפריסלנד ובאומלנדן, חרונינגן. בשנת 1506 ביטל אדצארד את נאמנותו לגאורג, ובמקום זאת כונן ברית עם חרונינגן. אדצארד הוכר כעת על ידי הגרונינגר אומלנדן כשליטו. בשנת 1512 הוצגה העדפת הבן הבכור כדי לשמר את האחדות החדשה שנוצרה. בשנת 1515 ויתרו יורשיו של גאורג מסקסוניה על זכויותיהם בפריזלנד לדוכס קרל מבורגונדי, הקיסר המאוחר יותר קרל החמישי. הסכסוך הסתיים ב-1517 בהסכם בין אדצארד לקרל, שבו הכיר קרל בנחלותיו של אדצארד כרוזנות קיסרית.
הרפורמציה
לאחר 1519 הרפורמציה הפרוטסטנטית עשתה את דרכה למזרח פריזיה, בתחילה עם השקפה סובלנית מאוד כלפי הקתוליות הרומית. לאחר שאנו השני בנו של אדצארד הראשון ירש את אביו ב-1528, החל דיכוי הקתוליות. רוב המנזרים המזרח-פריים חולנו. מלבד זאת, נוצר קרע רחב בין הלותרנים לקלוויניסטים.
הסכם נישואין והתרחבות טריטוריאלית
בשנת 1517 נחתם הסכם שבו תוכננו הנישואים בין אנו השני למריה מיבר. אבל אנו השני הפר את ההסכם ובמקום זאת התחתן עם אנה מאולדנבורג ב-1529. בנישואים אלו ניתנה בוטחדינגן לאולדנבורג, ובתמורה ויתרה אולדנבורג על תביעותיה ליבר. בתגובה, גירשה מריה מיבר את הכובשים המזרח-פריזיים של יבר בשנת 1531, ובשנת 1532 היא הכירה בדוכס בורגונדי, קרל החמישי כאדון הפיאודלי שלה. הארלינגרלנד נמסרה לדוכסות חלרה.
התערבות הולנדית
כוחו של הרוזן נחלש במאה ה-16, בין השאר בגלל המרד ההולנדי. העיר אמדן הפכה ליעד פופולרי עבור קלוויניסטים הולנדים שנמלטו מרדיפות דתיות בהולנד. אולם הרוזן אדצארד השני היה לותרני. בשנת 1595 התערבה הרפובליקה ההולנדית במריבה בין העיר לרוזן עם הסכם דלפסיל, שבו הכיר הרוזן הלותרני בהשפעה ההולנדית ובכנסייה הקלוויניסטית. כוחות הולנדים הוצבו באמדן ולר.
בשנת 1602, הרוזן אנו ניסה לגרש את ההולנדים בתמיכת הקיסר והמלך הספרדי, אך הוא נדחה. בהסכם חדש ב-1603 הוא נאלץ לקבל את הכיבוש ההולנדי ואת ההשלכות הדתיות לפרק זמן לא מוגדר. במלחמת שלושים השנים נכנסו חיילים קיסריים לרוזנות ב-1628. למרות שהם לא התנגשו עם החיילים ההולנדים שנכחו במחוז, המדינות הכלליות ההולנדיות הפסיקו לספק את עמק האמס.
המצב לאחר 1744
השטח נפל בידי פרוסיה ב-1744. בעקבות "אמנת אמדן" שנחתמה ב-14 במרץ 1744 בין העיר אמדן לפרידריך השני, מלך פרוסיה, הורשה האחרון לצעוד ללא התנגדות אל מזרח פריזיה, כאשר הרוזן האחרון קרל אדצארד מת ב-25 במאי ללא ילדים.
ב-1807 היא סופחה לצרפת ונוספה לממלכת הולנד הנפוליאונית כמחוז מזרח-פריזיה. לאחר שצרפת סיפחה ישירות את הממלכה ב-1810, השטח הפך לחלק מהמחוז הצרפתי אמס-מזרחי. בשנת 1815 ניתן השטח לממלכת הנובר. כיום השטח הוא חלק ממדינת סקסוניה התחתונה הגרמנית.
