רולו מנורמנדי
רולו (Rollo) (בערך 860 לסה"נ – 932 לסה"נ), או בשמו הנוצרי רוברט (ידוע גם כרולף הצועד) (נורדית עתיקה: Göngu Hrólfr),[1][2] היה מייסד השושלת הנורמנית ששלטה באזור שממנה נגזר שמו – נורמנדי (נורמן: איש הצפון), אשר הפך מאוחר יותר לדוכסות שהתקיימה עד כיבושה בשנת 1204 על ידי ממלכת צרפת.[3] רולו היה ויקינג ממוצא סקנדינבי, אצילי כנראה, שבעקבות הגליה מארצו מסיבות שנויות במחלוקת יצא למסע פשיטות ימי ברחבי סקוטלנד והאיים ההברידיים, וייתכן שגם לאירלנד וארצות השפלה, לפני שהגיע לצפון צרפת של ימינו.[4] לאחר שרולו ואנשיו השיגו אחיזה בשטחים נרחבים בעמק הסן והחלו להוות איום ממשי לממלכה הפרנקית המערבית, הם התעמתו עם כוחותיו של המלך שארל התם בשארטר והוכנעו על ידו. בעקבות הקרב נחתם הסכם סנט קלייר סור אפט, שבמסגרתו העניק שארל לנורדים כפיאודום את העיר רואן והשטחים שבין נהר האפט לרצועת החוף הצפונית של נורמנדי בתמורה לקבלת ריבונותו הפיאודלית של שארל באזור ולסיום מסעות הביזה שלו.[5][6][7] בעקבות ההסכם נוצרה ישות מדינית, שבתוך דורות ספורים עתידה הייתה לאחד תחתיה תושבים מעמים שונים כגון פרנקים, נורווגים, דנים ובריטונים, ולהפכם לקבוצה הומוגנית שנודעה כנורמנים. השושלת שייסד רולו הייתה לאחת החשובות והמשפיעות בימי הביניים ובין בניה בולט ויליאם הראשון, אשר כבש את אנגליה במאה ה-11 וקיבל את הכינוי "ויליאם הכובש".[8][9]
ביוגרפיה
המקורות אשר מתעדים את קורות חייו של רולו הם בחלקם היסטוריים ובחלקם אגדתיים. התיעוד ההיסטורי המקיף ביותר על חייו ופועלו הוא פרי עטו של ההיסטוריון הנורמני דודו מסן קוונטין, שפעל בנורמנדי במחצית השנייה של המאה העשירית ובתחילת המאה ה-11. עם זאת, חיבורו "De moribus et actis primorum Normannorum ducum", אשר מתאר את ההיסטוריה המוקדמת של הדוכסות הצעירה, היה מוקד לוויכוחים עזים באשר לאמינותו של הטקסט. ואכן דודו בעצמו מעיד בפתיחת ספרו כי הוא עצמו כתב אותו לאחר שנענה לבקשתו של רישאר הראשון ("חסר המורא"), נכדו של רולו, בעת ששהה בחצרו – עובדה שגרמה להיסטוריונים רבים לפקפק באובייקטיביות של תיאוריו. ההיסטוריון דיוויד דאגלס, שכתב מספר מאמרים בנושא סיכם: "דברי ההלל אודות הדוכסים הנורמנים שחוברו בשנים הראשונות של המאה ה-11 בידי דודו מסן קוונטין, הופרכו עד כדי שאין עוד לחקור את ההיסטוריה הנורמנית המוקדמת אלא תוך התייחסות זעומה אליהם בלבד."[10][11][12]
שמו ומוצאו
מוצאו של רולו עמום וקיימות לו גרסאות שונות בתכלית. בלא שום תיעוד למועד לידתו המדויק, ניתן להעריך שנולד במחצית השנייה של המאה התשיעית. לפי דודו, רולו היה בנו של אציל דני והיה לו אח נוסף בשם גורים. לאחר שגורים נהרג בקרב שניהלו האחים מול המלך הדני, רולו הפליג עם שש ספינות ל"סקנזה" (מקום לא מזוהה) ומשם לאנגליה. לאחר שעזב את אנגליה הוא הגיע לפריזיה ומשם לגאליה. דיוויד דאגלס גורס שכמו בהמון מקרים אחרים, טיעוניו של דודו כאן הם בלתי סבירים בעליל, ומה גם שקיים עוד מניע נסתר אפשרי העומד מאחורי ייחוס המוצא הדני לרולו, והוא שדוכסות נורמנדי, שתחת חסותה פעל, שהייתה קשורה בברית עם המלך הדני סוון פורקבירד בעת כתיבת החיבור.[13] דאגלס מפרט בדבר עדויות שמצביעות על מוצאו של רולו כבנו של רוגנוולד, ארל מור שבנורווגיה. הסאגה האיסלנדית היימשקרילה (חיי המלכים") היא אחת מעדויות אלה, והיא אף מתייחסת לכינויו של רולו – "הצועד" - שניתן לו כביכול מכיוון שהיה גדול עד כדי כך ששום סוס לא יכול היה לשאתו, ולכן נאלץ לצעוד לכל מקום אליו הלך.[14] מבחינת פער התקופות מההתרחשות עצמה ועד לתיעוד, הסאגה אמנם מביאה נרטיב מנקודת הראייה של המאה ה-13 באיסלנד, ולכן יש להתייחס גם אליה בערבון מוגבל, אך דאגלס טוען שסביר מאד להניח כי מחברה התבסס על עבודתו המקצועית והקפדנית (לדידו של דאגלס) של משכיל מהמאה העשירית הידוע כ"ארי המלומד", שמזכיר את רולו בכינויו ככובש נורמנדי ואבי השושלת הנורמנית שממנה יצאו מלכי אנגליה (של זמנו).[15] למרות הבעייתיות הרבה של סגנון הסאגה כמקור סיפורי ואמנותי לצד היותו כלי לתיעוד היסטורי, דאגלס טוען כי בענייני גנאלוגיה אין להקל בו ראש, שכן הסאגות נועדו בראש ובראשונה לספר את סיפורו של הגזע הנורדי ולא על מנת להאדיר או להדיר משפחות מסוימות. מה גם שבמקרה זה מסורת זו מאשרת את עצמה במספר מקורות שונים.[16] סתירה נוספת אשר מקשה על גיבוש ביוגרפיה אחידה לדמותו של רולו היא הצורות השונות שבהן שמו מופיע במקור הלטיני של דודו – רולו ((Rollo, לבין שמו במקורות הסקנדיביים – רולף(Hrólfr); בנוסף לעובדה ששום כותב נורמני לא מתייחס לכינויו (רולף הצועד). את הסתירה הראשונה ניתן לייחס ללטיניזציה אפשרית של השם בידי הכותבים האירופאים יושבי היבשת, ואילו ההשמטה של כינויו של רולו וסיפור הרקע לכינוי (שלהם אופי ברור של מעשיית עם נורדית) נובעת כנראה מהעובדה שכל ההיסטוריונים הנורמנים שעקבו לדודו הסתמכו כנראה על עבודתו כמקור הראשי בתיאורם את חיי רולו, והוא עצמו לא הכיר את הכינוי שעושה רושם שדבק ברולו לאחר מותו בקרב העמים הנורדים.[17]
קורותיו טרם הגיע לצרפת
בנוסף לגרסתו של דודו, ישנם אגדות וסיפורים נוספים אשר קושרים את תחילת מסעו של רולו באירוע שהוביל להגלייתו. שרה ג'ואט מביאה בספרה[18] שניים כאלה. הראשון הוא שרולו הרג את אחיו במריבה אשר פרצה ביניהם ונמלט לאנגליה. השני והסביר יותר, שאליו רומז גם דאגלס, הוא שבדרכו חזרה ממסע בים הבלטי הוא שדד כפר נורווגי כיוון שאזלה אספקת המזון בספינתו, ועקב כך הוגלה בידי המלך הנורווגי הרולד הארפגאר.[19][20] לפי הסאגה על חיי המלכים רולו החל את מסעו בסקוטלנד ובאיים ההברידיים שם פגש נורווגים בני עמו שהתיישבו שם במהלך כיבושיו הקודמים של הארפגאר וחבר עמם. גרסה זו תואמת במידה מה גם חיבור בשם "Historia Norvegiae", שנכתב בערך בשנת 1200 אך מתבסס על מקורות קודמים, אשר מוסיף כי במהלך שהותו בסקוטלנד רולו בזז גם את ממלכת נורת'מבריה, ומשם המשיך לאירלנד. היפותזה זו, לשיטתו של דאגלס, מתיישבת עובדתית הן עם גילאי ילדיו של רולו, שמתועדים בכתביו של ארי המלומד ובחיבורים פרנקים נוספים, והן עם העובדה שאירלנד הייתה באותה תקופה ידועה כנקודת מוצא מועדפת על ויקינגים אשר תכננו לפשוט על גאליה.[21][22]
הגעה לגאליה והסכם סור אפט
ישנן עדויות היסטוריות לכך שטרם הגעתו של רולו ואנשיו לאזור שלימים יקרא נורמנדי הייתה התיישבות סקנדיבית מסוימת, פוליטית וחקלאית, בחבל ארץ זה. ניתן ללמוד זאת משמות כפרים בעלי שורשים סקנדינביים מובהקים בסביבות רואן ועמק הסן, שלפי הערכות חוקרים היו קיימים עוד לפני הכיבוש הוויקינגי.[23][24] העובדות שבנמצא אינן מאפשרות לדעת בוודאות מתי בדיוק רולו הגיע לאזור. דודו מסן קוונטין טוען שכבר בשנת 876 רולו ואנשיו השתלטו על העיר רואן, אך דאגלס גורס שזו אמירה שגויה לחלוטין, שכן העובדות הנסיבתיות והעובדתיות מצביעות על כך שלא הגיע לפני שנת 905.[25] אחת הסיבות להיעדר אזכור של רולו בתקופה שכביכול שהה בה כבר בנורמנדי היא היעדר ספרי שנים של מנזרים חשובים בצפון צרפת שהיו בולטים בתיעודיהם החל משנת 906 למשך תקופה ארוכה. למעשה האזכור בן התקופה הראשון לדמותו של רולו נכתב במנזר פריזאי בשנת 918, ומתאר את מסירתן של אדמות רואן בנוסף לכמה מחוזות חוף מידי שארל התם ל"אנשי הצפון" ששוכנים בסן, דהיינו רולו ואנשיו, בתמורה להגנה על גבולה הצפוני של הממלכה.[26] ייתכן ותיאור זה מקביל לתיעוד משנת 925 של נזיר אחר, פלודוארד מכנסיית ראס, שבו נחתם הסכם בין שארל התם לבין מנהיג הוויקינגים של עמק הסן (כולל רמיזה לזהותו כרולו) לאחר שהראשון הביס את השני בקרב גדול שנערך בשארטר, ושבמסגרתו סוכם שהאחרון ייטבל לנצרות.[27] ייתכן שזהו אותו הסכם שדודו מתייחס אליו כהסכם סנט קלייר סור אפט, שלדידו נחתם בין שארל לרולו בעקבות פגישה אישית ביניהם בסתיו של שנת 911 בעיירה על נהר האפט שנתנה את שמה להסכם. דאגלס גם כאן מפקפק באמינותו של דודו אך מסיק על פי עדויות אמינות שמתארות הסכם בין שארל לוויקינגים באותו תאריך (אך לא מציינות את שמו של רולו), ועל פי מניע היסטורי של שארל לפתור את סכסוכיו באזור עקב מערכה גדולה שניהל בלורן באותה עת, שהסכם בין שארל לבין רולו והויקינגים של הסן אכן נחתם בסתיו של שנת 911.[28]
התרחבות הממלכה וביסוס השלטון
השטחים שהוענקו בהסכם סנט קלייר סור אפט, רואן ומחוזות החוף הנספחים, היו ככל הנראה כבר בשליטה סקנדינבית מסוימת, בעיקר דנית, בעת הענקתם. אדמות אלו היו הבסיס של הדוכסות לעתיד ולמעשה היוו את הבסיס להתרחבותה והתפחותה.[29][30][31] בשנת 923 ניצלו רולו והויקינגים את מאבקי הכס של הממלכה הפרנקית המערבית להמיר את תמיכתם בתמורה לאדמות נוספות וכך קרה שהמלך רודולף השני מבורגונדי, שהדיח את שארל התם, העניק ליושבי הסן את מחוזות בסה ומאן בתמורה לנאמנותם, כך על פי פלודוארד. לפי דאגלס, גבולותיה של נורמנדי נשארו בצורה זו עד למותו של רולו. והיה זה רק בנו, ויליאם "ארוך החרב", שבשנת 933 לאחר מות אביו הרחיב את נורמנדי לממדיה הסופיים של הדוכסות הימי –ביניימית, לאחר שביצע שבועת נאמנות והתמסרות (הומאגיום) לרודולף השני, וקיבל את המחוזות הבריטונים לשעבר אברנש וקוטנטה.[32][33] גבולותיה הסופיים של נורמנדי למעשה הגיעו לסמיכות עם הגבולות הכנסייתיים-רומאיים העתיקים של ארכי-בישופות רואן. השלד הבירוקרטי שסיפקה הכנסייה למדינה בימים לבוא היה חיוני לצורך ביסוס השפעתם וניהול אדמותיהם. כמו כן, גם ההכרה הפומבית ברולו ושושלתו כשליטים הלגיטימיים הייתה חיונית לביסוס התמיכה בקרב העם הפרנקי הנוצרי ברובו.[34] אם כן ברור מדוע דאגלס קבע כי "הפיתוח העתידי של הפרובנציה שנוסדה בזמנו של רולו היה מותנה בהמרה של רולו ואנשיו לנצרות".[35] רולו אכן הוטבל כנראה כבר בשנת 912 על ידי הארכיבישוף של רואן, ואיתו גם הרבה מתומכיו, אך יש שטענו בזמנו שהמרתו של רולו לנצרות הייתה למראית עין בלבד. חיי הכנסייה השוקקים שהיו קיימים בתקופה שלפני הפלישות הוויקינגיות נהרסו ומיאנו להשתקם בזמנו של רולו. אזורים שלמים התדרדרו בחזרה לפגאניזם ודאגלס טוען שסביר שלא נותרו כמעט מנזרים פעילים בנורמנדי. דודו אמנם ציין שרולו השיא תרומות נכבדות למספר כנסיות, אך חלק מהכנסיות שהוא מתאר כלל לא היו בתחום שליטתו באותה עת כך שהדבר בלתי סביר. הכרוניקאי אדאמאר דה שאבאן, טען שלפני מותו הקריב רולו מאה שבויים נוצריים על מנת לפייס את האלים הנורדים שנטש. אם כי התיעוד נראה בלתי סביר, הוא מדגיש לכל הפחות את חוסר האחידות ההיסטורית לגבי יחסו של רולו אל דתו החדשה. למרות זאת, כנה ככל שהייתה, התנצרותם של רולו ותומכיו התווה את דרכה של שושלתו לאימוץ הדת הנוצרית, דבר שאפשר להם לחבור ברבות בימים למרכז הכוח הלטיני- כנסייתי של רואן.[36] אין מידע יציב שמצביע על החלת חוקים סקנדינביים מסוימים על ידי רולו באדמותיו החדשות, אך ישנם שרידים בחוק הנורמני שהועלה על כתב מאוחר יותר למנהגים נורדים שכאלה, כמו למשל זכותו של הנידון למוות לגלות, חוקי דיג ושלל ימי, וגם "המנהג הדני" המפורסם (more danico), שהיה סוג של איחוד חילוני של גבר ואישה שהוכר בחוק לצד הנישואים הקתוליים. רולו וצאצאיו עצמם יישמו מנהג זה בלוקחם פילגשים על מנת להבטיח את שושלתם. תהליך ההתמזגות של המתיישבים הסקנדינבים עם התושבים הפרנקים בולט במיוחד לאור המהירות שבו הוא התרחש - בתוך דורות ספורים בלבד, בשמו של רולו דבק מוניטין של מנהיג שאיחד אנשים מגזעים שונים ומתרבויות שונות עד ליצירת עם חדש – הנורמנים.[37]
מותו
שנת מותו המדויקת של רולו אינה ידועה לנו, אך אין שום פעולה מתועדת שלו מעבר לשנת 925. מהאנאלים של פלודוארד ניתן ללמוד שרולו כבר לא היה בשלטון בשנת 927 אלא וויליאם יורשו, אך גם שהוא כנראה עדיין היה חי בשנת 928, ובשנת 933 הוא כבר היה ללא ספק מת.[38]
משפחתו ושושלתו
בנושא זה גם כן יש עמימות היסטורית שנובעת ממיעוט מקורות. לאחר שפוסל את חיבורו של דודו בנושא אילן היוחסין, ההיסטוריון דיויד דאגלס מביא טקסט של ארי המלומד שטוען שלרולו נולדה בת בשם קטלין כאשר שהה בסקוטלנד, אשר נישאה לביולן מלך סקוטלנד. משם נוצרי זה, ניתן ללמוד שאמה של אותה בחורה הייתה נוצריה. דאגלס מצליב זאת עם מקור פרנקי שמציין שוויליאם נולד לאם נוצרייה מחוץ לצרפת ומסיק ששתי האימהות בסיפורים אלה הן למעשה אותה דמות, ששמה אינו ידוע, אשר נישאה לרולו בטרם הגיע לגאליה. רק לאחר מכן, לטענתו, ייתכן שנשא לאישה את 'פופה' או גיסלה.[39] וויליאם הראשון "ארוך החרב",בנו של רולו, היה כאמור הראשון ששלט על הדוכסות בממדיה המלאים. שושלתו של רולו הייתה בסכנה לזמן כאשר וויליאם מת בקרב ולואי הרביעי השתלט על אדמותיו. בנו, רישאר הראשון "חסר המורא", שהיה בן עשר בעת שאביו נהרג, כבש בחזרה את כל אדמות נורמנדי בגיל 15 בלבד.[40] נכד נכדו של רולו הוא וויליאם הראשון ("ויליאם הכובש"), אשר כבש את אנגליה וייסד את שושלת המלכים הנורמנים. במהלך המאה ה-11 החלו שכירי חרב נורמנים לנדוד לדרום איטליה ולסיציליה שם נלחמו עם הערבים והביזנטים בשירות האצולה המקומית. במרוצת השנים נטלו לעצמם אותם שכירי חרב נחלות מידי אדוניהם. את הנחלות האלו איחד רוג'ר ה-2 לממלכת סיציליה בתחילת במאה ה-12. הנורמנים שלטו בממלכה כמאה שנים. בשנת 1204 כבש פיליפ השני את חבל נורמנדי מידי ג'ון מלך אנגליה, ובשנת 1259 הנרי השלישי וויתר רשמית על זכויותיו על החבל במסגרת הסכם פריס.[41]
בתרבות הפופולרית
בסדרת הטלוויזיה "הוויקינגים" שהופקה על ידי ערוץ ההיסטוריה, דמות אחיו של רגנאר לות'ברוק, הלוחם האגדי, מבוססת בצורה רופפת על רולו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ D. C. Douglas, "Rollo of Normandy", The English Historical Review, Vol. 57, (Oct., 1942), p. 420,435
- ^ Rollo. 2015. Encyclopædia Britannica Online. Retrieved November 24th 2015 , fromhttp://www.britannica.com/biography/Rollo-duke-of-Normandy
- ^ Norman. 2015. Encyclopædia Britannica Online. Retrieved November 24th 2015, fromhttp://www.britannica.com/topic/Norman-people
- ^ Douglas, 418, 424.
- ^ Douglas, 431
- ^ Norman. 2015.
- ^ Rollo. 2015.
- ^ Norman. 2015.
- ^ Renud, Jean, "The Duchy of Normandy", from: The Viking World, editors: S. Brink, Neil Price, Routledge: New York, 2008, p. 454-455.
- ^ D. C. Douglas, "The Rise of Normandy", Proceedings .Q.f the British Academy 33 (1947). P, 101
- ^ Eleanor Searle, Fact and pattern in heroic history: Dudo of St.-Quentin. Pasadena, CA: California Institute of Technology, 1983. Humanities Working Paper, No. 91. p. 3
- ^ Douglas, 417-418
- ^ Douglas, 418-419
- ^ Douglas, 419
- ^ Douglas, 420
- ^ Douglas, 422
- ^ Douglas, 420-421
- ^ מבוסס בעיקר על חומר מהסאגות. במאמר זה בוצע בו שימוש בעיקר על מנת להרחיב בתיאור מאותן סאגות היכן שהמאמרים המובאים מצמצמים.
- ^ Sarah Orne Jewett, The Normans, New York: G. P. Putnam's Sons, 1886, p. 33
- ^ Douglas, 419
- ^ Douglas, 422.425
- ^ Jewett, 33
- ^ Douglas, 425-426
- ^ Crouch, David, The Normans: The History of a Dynasty, New York: The Tower Building, 2002. p. 5-6.
- ^ Douglas, 424-425
- ^ Douglas, 426,429
- ^ Douglas, 427
- ^ Douglas, 427-428
- ^ Jean, 454
- ^ Douglas, 423
- ^ Crouch, 6
- ^ Douglas, 431
- ^ Jean, 454
- ^ Potts, Cassandra, Monastic Revival and Regional identity in Early Normandy, Woodbridge: The Boydell Press, 1997. p. 6-7.
- ^ Douglas, 432
- ^ Douglas, 433-434
- ^ Jean, 455,456
- ^ Douglas, 434-435
- ^ Douglas, 422,435
- ^ Jean, 457
- ^ Norman. 2015.