רחל סלוצקי
רחל סלוצקי (1890–1981) הייתה מאנשי העלייה השנייה ומחברי אום ג'וני-דגניה והקואופרציה במרחביה. ממקימי המושב נהלל.
ביוגרפיה
רחל סלוצקי (לבית חרש) נולדה ב-1891 בעיירה קאלינובקה, שבאזור העיר ויניצה, מדרום לעיר ז'יטומיר, שבאוקראינה.
אביה זאב (וולף) חרש ואימה ציר'ל (צילה). למשפחה היו ארבעה בנים וארבע בנות ורחל הצעירה בהם. זו הייתה משפחה של סוחרים ואנשי עסקים אמידים. הנערה רחל נשלחה לבית ספר תיכון בעל מוניטין בעיר ז'יטומיר. לדבריה הייתה חובבת חברה ובילויים ואז לא התעניינה בסוגיות של התנועה הציונית באותה עת. בהיותה כבת 18 פגשה את נח סלוצקי. נח היה ציוני נלהב והתכונן לעלות לארץ ישראל (1910) הוא השפיע עליה לבוא אחריו לארץ עם סיום לימודיה.
באוגוסט 1911 עלתה לארץ ישראל, במסגרת העלייה השנייה, והצטרפה לנח בקבוצת אום ג'וני מדרום לכנרת, שהוקמה באוקטובר 1910. ב-3 בנובמבר 1911 התחתנו רחל ונח שם[1]. ביוני 1912 עברה הקבוצה למקום מושב הקבע שלה, דגניה א'.
ב-1913 עזבו נח ורחל את קיבוץ דגניה א' והצטרפו לקואופרציה של פרנץ אופנהיימר בקיבוץ מרחביה, שם חילקו את זמנם בין המשק הקואופרטיבי למשק הפרטי הקטן. במרחביה נולדו שני ילדיהם, שולמית ב-1914 ואבינעם ב-1915. באותה תקופה התחוללה מלחמת העולם הראשונה והחיים היו קשים מאוד, תחת המשטר העות'מאני.
ב-1918 התפרקה הקואופרציה. רחל ונח נשארו במרחביה עד 1921 ואז הצטרפו לקבוצת החלוצים שהקימה את מושב העובדים הראשון נהלל, בעמק יזרעאל, שם הקימו משק חקלאי מגוון והרחיבו את המשפחה. אחרי שנח נהרג ב-1944 בדרכו מן השדה לביתו, בתאונת דרכים עם רכב צבאי בו נהגו קצינים בריטים[2]. רחל לקחה על עצמה את עול ניהול המשק, בעזרת ילדיה הבוגרים. באמצע שנות החמישים קרא ראש הממשלה דוד בן-גוריון לאנשי ההתיישבות להתגייס לעזרת מושבי העולים החדשים. רחל, למרות גילה הגבוה, התנדבה למשימה, עזבה את ביתה ומונתה כמדריכה ביישובים שעלו אז על הקרקע. בתחילה בגליל כפר זיתים-חיטים ובהמשך במושבים ניצני עוז ושער אפרים על גבול הקו הירוק מול טול כרם. היא לא נרתעה מתנאי החיים הקשים ששררו שם והייתה לדמות מוערכת, תומכת ומובילה לתושבים שכינו אותה "אמא רחל". בהיותה כבת שבעים חזרה לביתה בנהלל, שם חיה, עם בני משפחתה עד פטירתה ביום 29 במאי 1981.
היא הובאה למנוחות לצידו של נח בבית הקברות של נהלל שעל גבעת שימרון.
משפחתה
לרחל ולנח נולדו חמישה ילדים: שולמית, אבינועם, אברהם, זאב וצילה. ב-1943 אימצו ילדה ניצולת שואה בשם שושנה. רחל זכתה לראות בחייה את כל משפחתה המתרחבת, חתנים כלות ונכדים רבים, וגם נינים. היא גם חוותה שכול. בנה אברהם נפטר ממחלה בגיל 45, בנה זאב נהרג במלחמה בגיל 46.
הבן אבינועם סלוצקי היה מאנשי פלוגות הלילה של אורד וינגייט. הבן זאב סלוצקי-עמית, היה לוחם ביחידה 101 ושימש בתפקיד בכיר במוסד. נהרג במלחמת יום כיפור, 1973. הנין, אייל צור, (נכד של שולמית) נהרג במלחמת לבנון הראשונה, 1982. הנין, רן כוכבא, (נכד של שולמית) נהרג במלחמת לבנון השנייה, 2006.
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
- שמואל דיין, עם אבות ההתיישבות, הוצאת מסדה, 1968, עמודים 343–348
- יעקב צור, ימי הצריף, הוצאת קווים ומכון ז'בוטינסקי, 2010, עמודים 351–355[3]
קישורים חיצוניים
- אלי אלון, סיפורו של בית הקברות ההיסטורי נהלל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ הננו מברכים את חברנו נח סלוצקי ואת חברתנו רחל חרש, הפועל הצעיר, 1 בדצמבר 1911
- ^ על צבר שובב שהפך ללוחם נועז במלחמה על עצמאות ישראל, Yad Ben-Zvi, 12 באפריל 2018
- ^ יעקב צור, ימי הצריף בניגוד לרוח הסזון, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2010
