ריפוי עצמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריפוי עצמי הוא התנהגות אנושית שבה אדם עושה שימוש בחומר או בהשפעה חיצונית (אֶקְסוֹגֶנִית) כלשהי, מתוך מטרה לטפל בתחלואה גופנית או נפשית שהוא סובל ממנה, בכוחות עצמו ללא ייעוץ או מעקב רפואי.

הריפוי העצמי הוא חלק מהטיפול העצמי, שיכול לתרום באופן משמעותי לבריאותו הנפשית והפיזית של האדם[1].

לשימוש מושכל וזהיר בריפוי עצמי יכולים להיות יתרונות רבים, כמו חיסכון כלכלי והסתמכות עצמית[1]. כמו כן, שימוש ראוי בריפוי עצמי יכול לתרום בצורה משמעותית למערכות הבריאות, ולבריאות הציבור, כמו למשל נטליה עצמאית של תרופות למניעת מחלות כמו איידס ומלאריה[1]. עם זאת, ישנן סכנות רבות בשימוש בלתי ראוי בריפוי עצמי, כמו למשל: אבחנה עצמית שגויה, אינטראקציות מסוכנות בין תרופות, אופן נטילה שגוי, מינון שגוי, בחירה שגויה של סוג הטיפול, מיסוך של מחלה רצינית, פיתוח תלות והתמכרות[1].

המשחק כפעילות של ריפוי עצמי

ילדה בשעת משחק. ציור משנת 1881
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משחק

משחק הוא פעילות המנותקת מצרכי הקיום המידיים וגורמת להנאה. במקרים רבים פעילות זו דורשת הבנה מופשטת או הפעלה של דמיון. לבד מן ההנאה, המשחק חשוב לצורך למידה ומרבית היונקים נוהגים לשחק במהלך ילדותם. האדם הוא אחד היונקים היחידים הממשיכים לשחק כל ימי חייהם, תופעה מסוג זה מכונה נאוטוניה.

למשחק תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד[2]. במהלך ההתפתחות התקינה, גם ילדים מוכשרים מאוד נתקלים במגוון קשיים במהלך חיי היום יום. על ידי ביטוי היבטים נבחרים של אותן בעיות באמצעות המשחק, הילד יוכל להתמודד עם בעיות מורכבות מאוד צעד אחר צעד. כמו כן, בדרך זו הילד יכול גם להתמודד עם תהליכים פנימיים שהוא לא לגמרי מודע אליהם. לרוב הדבר נעשה בדרכים סמליות שלעיתים קרובות אינן מובנות בקלות אף לילד עצמו. מבחינה זו המשחק יכול לשמש כאמצעי לריפוי עצמי עבור ילדים[3].

המשחק מאפשר לילד לפתור בצורה סמלית בעיות בלתי פתורות מהעבר ולהתמודד עם דברים המעסיקים אותו בהווה[3]. כך למשל, ילדים יכולים לטפל בבובות או בעל חיים כפי שהיו רוצים שהוריהם יטפלו בהם, כדי לנסות לפצות את עצמם על החסרים המטרידים אותם[3].

חומרים המשמשים לריפוי עצמי

תוספי תזונה שאינם מצריכים מרשם רפואי הם בין החומרים הנפוצים לשימוש עבור ריפוי עצמי

תוספי תזונה ותרופות שלא מצריכות מרשם רופא, הם בין החומרים הנפוצים ביותר המשמשים לריפוי עצמי. על פי רוב, חומרים אלו משמשים לטיפול ביתי בבעיות רפואיות שכיחות.

תוסף תזונה הוא מוצר המכיל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, רכיבים צמחיים או רכיבי תזונה אחרים. הם מיוצרים במפעלים ייעודיים ונמכרים בצורות שונות, כמו למשל: כמוסות, טבליות או משקאות. להבדיל מתוסף תזונה המתווסף לתזונה הכללית כמוצר נפרד, תוסף מזון מתייחס לרכיב בתוך מוצר מזון כגון צבעי מאכל, ממתיקים וכו'. עקב הדמיון בשם יש נטייה בציבור הרחב להתבלבל בין שני המושגים.

הבחנה בין תוסף תזונה לתרופה מבוססת על הצורך של הגוף במרכיביהם לשמירה על בריאותו. החומר הפעיל של התרופות אינו חיוני לפעילות התקינה של תאי הגוף. כתוצאה מכך חומרים תזונתיים כמו פחמימות, חלבונים, שומנים ומים, אינם נחשבים לתרופה[4], אלא לתוספי תזונה.

צריכת תוספי תזונה מומלצת במטרה לספק חומרים חיוניים כגון ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן או חומצות אמינו החסרים או לא מספיקים, בדיאטה הרגילה. לשימוש נכון ומותאם בתוספי תזונה, יש לפנות לייעוץ ומעקב של דיאטן קליני.

אוכל מנחם

אוכל מנחם - שוקו חם עם עוגיות אוראו
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אוכל מנחם
 

אוכל מנחם הוא מזון שנאכל בזמן שאדם זקוק לנחמה ומתנחם באוכל, בגלל ערכו הנוסטלגי או הסנטימנטלי. בדרך כלל אוכל מנחם הוא עתיר קלוריות, מכיל רמת פחמימות גבוהה ופשוט להכנה. הערך הנוסטלגי של המזון יכול להיות ספציפי לאדם יחיד, או מייצג ערכי תרבות. בין המזונות הנחשבים לאוכל מנחם במדינות שונות נמנים מרק צח, מחית תפוחי אדמה ופאי תפוחים.

חומרים פסיכואקטיביים

עישון ושתייה של משקאות משכרים. ציור משנת 1906
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חומר פסיכואקטיבי

חומר פסיכואקטיבי הוא חומר שנועד להשפיע לצורך לא רפואי או רפואי על מערכת העצבים המרכזית על מנת לגרום לשינוי בתפקוד המוח על מרכיביו, וכתוצאה מכך לגרום שינויים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות. ישנו מגוון רחב של חומרים פסיכואקטיביים, הם כוללים בין היתר חומרים כמו : אלכוהול, קפאין, טבק, קנאביס, הלוצינוגנים, אופיואידים ועוד.

בני אדם נוהגים להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים מזה אלפי שנים למטרות מגוונות, כמו למשל: אקסטזה רוחנית, הנאה, הקלה בכאבים פיזיים וטיפול בבעיות רגשיות[5][6]. על פי רוב, המונח סם פסיכואקטיבי מתייחס לחומרים פסיכואקטיביים המשתמשים למטרות לא רפואיות ופעמים רבות הוא מקושר לקונוטציות שליליות כמו פגיעה בבריאות, הפרה של החוק והתמכרויות.

היפותזת הריפוי העצמי

על פי היפותזת הריפוי העצמי, אנשים צורכים חומרים פסיכואקטיביים כדי להפחית רגשות שליליים[5][7]. בהתאם לכך, היפותזת הריפוי העצמי היא הסבר אפשרי לקשר בין מצוקה רגשית והתמכרות[5]. למעשה, המוטיבציה לריפוי עצמי ממגוון של בעיות פסיכיאטריות ומצבים נפשיים כואבים, היא אחת הסיבות המרכזיות לשימוש יתר ולפיתוח תלות בחומרים פסיכואקטיביים, כך שמצבים אלו אינם נובעים רק מחיפוש פשוט אחר אסקפיזם, אופוריה או נטייה להרס עצמי[7].

הקשר בין הפרעת קשב להתמכרות לסמים ולאלכוהול, מוסבר בין היתר על ידי הנטייה לשימוש בחומרים ממריצים או בתרופות הרגעה לריפוי עצמי בגיל ההתבגרות. נטייה זו גוברת עם הזמינות של אותם חומרים ובמיוחד בהיעדר טיפול[8]. אחד הפתרונות הראשונים של אנשים עם הפרעת קשב לריפוי עצמי בהיעדר טיפול הוא השימוש בקפאין, שהוא בעצם חיקוי של הטיפול בממריצים. בהתאם לכך, הרבה אנשים עם הפרעת קשב מדווחים על צריכה גדולה של משקאות כגון קוקה-קולה וקפה. במצבי קיצון ומצוקה, יש המגיעים אף לשימוש בממריצים לא חוקיים[8].

הבדלה בין שימוש רפואי לשימוש לרעה

ההבדלה בין חומרים פסיכואקטיביים שנחשבים לסמים ובין כאלו שלא, מתבססת בעיקר על אופן השימוש בהם ולא על סוג החומר. לדוגמה בחומר מורפין ניתן לעשות שימוש רפואי כתרופה משככת כאבים וניתן גם לעשות בו שימוש לרעה כסם משכר שעלול להוביל להתמכרות. בעקבות זאת, ברוב העולם ישנם מנגנונים פיקוח והסברה מגוונים, המיועדים לאפשר את השימוש הראוי והמועיל בחומרים פסיכואקטיביים, תוך הימנעות או צמצום מרבי של השימוש לרעה בחומרים אלו.

פיקוח והסברה ציבורית

כאמור, השימוש בריפוי עצמי יכול להיות הן לטובה והן לרעה. משום שלא ניתן למנוע את השימוש בריפוי עצמי, על מערכות הבריאות ואנשי המקצוע נדרשים להשכיל את הציבור על היתרונות והחסרונות של ריפוי עצמי, כמו גם על אופן השימוש הנכון בו[1].

כמו כן, ישנם חומרים אשר יכולים להועיל לאדם בנסיבות מסוימות, אך להזיק באחרות. כדי לאפשר שימוש ראוי באותם חומרים ולצמצם ככל הניתן את השימוש לרעה, ברוב העולם יש פיקוח על ריפוי עצמי. פיקוח זה בא לידי ביטוי בין היתר בכך שסוגי תרופות מסוימים זמינים רק באמצעות מרשם רפואי.  למשל, פקודת הסמים המסוכנים התשל"ג-1973 היא פקודה (חקיקה שמקורה בתקופת המנדט) המגבילה את העיסוק בסמים במדינת ישראל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריפוי עצמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Shafie, M., Eyasu, M., Muzeyin, K., Worku, Y., & Martín-Aragón, S. (2018). Prevalence and determinants of self-medication practice among selected households in Addis Ababa community.
  2. ^ אסתר קבלסון, ‏התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 בטלהיים, ב' (1987). הורה מתקבל על הדעת. תל אביב: עם עובד.
  4. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Torres, C., & Papini, M. R. (2016). Emotional self-medication and addiction. In Neuropathology of drug addictions and substance misuse (pp. 71-81).
  6. ^ מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  7. ^ 7.0 7.1 Khantzian, E. J. (1987). The self-medication hypothesis of addictive disorders: focus on heroin and cocaine dependence. In The cocaine crisis (pp. 65-74). Springer, Boston, MA.
  8. ^ 8.0 8.1 מנור, א', וטיאנו, ש' (2012). לחיות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. תל אביב: דיונון.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0