ריצ'רד גרייבס

ריצ'רד גרייבס
לידה	14 בספטמבר 1880
פטירה	14 באוגוסט 1960 (בגיל 79)
אב	אלפרד פריסבל גרייבס
	פברואר 1947 – אפריל 1948; (כשנה)
	→ ג'ורג' וובסטר דניאל אוסטר, אנואר אל-ח'טיב ←

ריצ'רד מאסי גרייבס (באנגלית: Richard Massie Grevas‏; 14 בספטמבר 1880 – 14 באוגוסט 1960) היה מנהלן בריטי בממשלת המנדט שכיהן כראש עיריית ירושלים (יוני 1947 – אפריל 1948).

ביוגרפיה

גרייבס היה בנו של אלפרד פריסבל גרייבס (אנ') ואחיו החורג של הסופר רוברט גרייבס.^[1]

גרייבס למד במודלין קולג' ובקינגס קולג'. שירת בשירות הדיפלומטי של הוד מלכותו (1903–1907), במשרד הפנים המצרי (1910–1922) ובתפקידים שונים בממשלת מצרים (1922–1940).^[2]

מחלקת העבודה

ב־1931 היה גרייבס ראש מחלקת העבודה החדשה שהוקמה במצרים. במהלך ביקור בארץ ישראל, כתב תזכיר על חוקי העבודה הנוהגים בארץ על סמך מפגשיו עם הנציב העליון, פקידי ממשלת המנדט וראשי גופי העובדים היהודים בהם ההסתדרות ומפא"י. בתזכיר כתב גרייבס כי הפיקוח על אכיפתם של חוקי העבודה הקיימים אינו משביע רצון והדגיש במיוחד כי הפיקוח על ההפעלה של פקודת הפיצויים לעובדים לקוי, משום שלא קיימת מחלקת עבודה מאורגנת המופקדת על האכיפה. הוא מצא כי פעולתה של הסתדרות העובדים היא המקור למידה מסוימת של הצלחה בהפעלת הפקודה הזאת, מכיוון שעורכי הדין של הסתדרות מתאמצים להגן על חבריה במקרים של פגיעות בעבודה.^[3]

המלצותיו של גרייבס הובאו לדיון במועצה המבצעת והנציב העליון אימץ את עיקרן של המלצותיו של גרייבס לתיקון החקיקה בנושא עבודת נשים וילדים. בהם שינוי הגדרה של מפעל תעשייתי כך שייכללו בה גם בתי מלאכה ומקומות עבודה אחרים, איסור העסקת ילדים יותר משבע שעות ביום; לאסור עבודה רצופה של ילדים במשך יותר מארבע שעות וחיוב יום מנוחה לילדים ונשים מדי שבעה ימים. למרות זאת, פקודת העסקת נשים וילדים לא תוקנה לבסוף.^[3]

בפברואר 1940 מנתה ממשלת המנדט ועדה של פקידים בכירים (The Committee on Development and Welfare Services) לשם הכנת תוכנית מקיפה ומתואמת לפיתוח שירותי הרווחה בארץ. בדו"ח הוועדה המליצה להקים מחלקת עבודה על ידי מינוי אדם בעל כישורים מתאימים לייעץ לממשלה בבעיות העבודה השונות. במאי 1940 פנה הנציב העליון למשרד המושבות וביקש היתר למנות איש בעל כישורים מתאימים לשמש ממונה בממשלת המנדט על תחום העבודה, וציין כי פנה לגרייבס והלה מוכן לקבל את התפקיד. משרד המושבות אישר את יצירת המשרה ומינוי גרייבס ביולי 1940, ובספטמבר 1940 מונה גרייבס ליועץ הממשלה בענייני עבודה.^[3]

כיועץ התבקש גרייבס לדווח על מצב העניינים בנושא בארץ וכן להגיש הצעות להקמת מחלקת עבודה. ביולי 1942 הוקמה מחלקת העבודה על פי המלצות גרייבס ובאישור משרד המושבות.^[3]

באפריל 1944 מינה נציב העליון את גרייבס ליו"ר ועדה מיוחדת לבירור סוגיית הפיצויים לנפגעי עבודה. בוועדה היו חברים צבי ברנזון וישראל בר-שירה כנציגי ההסתדרות. הוועדה הגישה ארבעה דו"חות: הראשון הוגש ביולי 1944 והמליץ להגדיל את שיעורי הפיצויים לעובדים שנפגעו בעבודה. הפיצויים הוגדלו זמנית בתיקון לפקודה ב–1943, שכן שיעורי הפיצויים שהיו בתוקף לא הלמו עוד את רמות השכר במשק. התיקון הרחיב גם את כיסוי הפקודה לשורה ארוכה של עובדים בבתי מלאכה ובמקומות עבודה אחרים שלא השתמשו בהם במכונות מוּנעות בכוח מכני. ממשלת המנדט אימצה את ההמלצות, שר המושבות אישר אותן, וב־1945 הן הוכנסו לספר החוקים כתיקון זמני נוסף של הפקודה.^[3]

דו"ח נוסף של ועדת גרייבס הוגש ב־1945 ועסק דן בשיפור ובזירוז הנהלים המשפטיים לקביעת פיצויים במקרים של פגיעה בעבודה, והמליץ כי לשם כך תתוקן פקודת הפיצויים. בקיץ 1946 הגישה הוועדה דו"ח שלישי ורביעי שלה. הדו"ח השלישי כלל הצעה מפורטת לפקודה חדשה החלה על כל העובדים, והציע לכלול מחלות מקצוע כפגיעות בעבודה. הדו"ח הרביעי של הוועדה הציע להקים קרן ביטוח מטעם המדינה ולחייב את כל המעסיקים לבטח באמצעותה את עובדיהם מפני פגיעות בעבודה.^[3]

בסוף 1946 פרש גרייבס לגמלאות.^[3]

עיריית ירושלים

לאחר מות ראש עיריית ירושלים מוסטפא אל-ח'אלדי באוגוסט 1944 היה סגן ראש העירייה דניאל אוסטר לראש העירייה. הנציגים הערבים במועצה התנגדו לכהונתו של אוסטר ולהצעת ממשלת המנדט ליצור רוטציה משולשת בין חברי שלושת העדות העיקריות בעיר – מוסלמים, יהודים ונוצרים – בראשות העירייה, והודיעו על התפטרותם מהעירייה.^[4] ביולי 1945 פיזרה ממשלת המנדט את מועצת העירייה^[5] ומינו במקומה ועדה קרואה, בנימוק שהצדדים מסרבים לקבל את הצעת הרוטציה. כמו כן, הם הודיעו על הקמת ועדת חקירה לבדיקת המנהל המקומי של ירושלים בראשות זקן השופטים ויליאם ג'יימס פיצג'רלד.^[6]^[4]

בראש הוועדה הקרואה עמד ג'ורג' וובסטר, שפרש בפברואר 1947 מהתפקיד.^[7] סגן מושל מחוז ירושלים ג'ון אלכסנדר הילטון שימש באופן זמני כראש הוועדה,^[8] וביוני 1947 מונה גרייבס לראש הוועדה,^[9] הודות להערכה לה זכה בתור ראש מחלקת העבודה.^[3]

בסוף פברואר 1948 ניסח הצעה להפסקת אש במלחמת העצמאות בירושלים, שאומצה על ידי הנציב העליון אך נדחתה על ידי היהודים והערבים.^[2]

הוועדה הקרואה הבריטית קיימה את ישיבתה האחרונה ב־6 באפריל 1948, בה דנה בתקציב ביניים עד 15 במאי.^[2]

ב־27 באפריל עזב גרייבס את ארץ ישראל לאחר שכמעט נהרג בחילופי אש בין משטרת המנדט לערבים שניסו להשתלט על בית עיריית ירושלים.^[2] גרייבס מסר לדניאל אוסטר את המפתחות לבית עיריית ירושלים.^[10]

לאחר מכן

ב־1949 פרסם גרייבס את "ניסיון באנרכיה" (Experiment in Anarchy).

גרייבס מת ב־14 באוגוסט 1960.^[1]

לקריאה נוספת

Richad M. Graves, Experiment in Anarchy, London, 1949

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 מת ריצ'ארד גרייבס, מעריב, 16 באוגוסט 1960
^ ^2.0 ^2.1 ^2.2 ^2.3 מנחם לוין, שלושה אוחזין בעירייה: תולדות עיריית ירושלים בתקופת השלטון הבריטי, 1917–1948, ירושלים: לוין-קמחי, 2006, עמ' 179–180, 228
^ ^3.0 ^3.1 ^3.2 ^3.3 ^3.4 ^3.5 ^3.6 ^3.7 אברהם דורון, תחיקת עבודה וביטוח סוציאלי: מדיניותה של ממשלת המנדט, עיונים בתקומת ישראל, 1994, עמ' 519–552
^ ^4.0 ^4.1 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 85–86.
↑ הממשלה פירקה את עירית ירושלים, דבר, 12 ביולי 1945
↑ פירוק עירית ירושלים ומנוי ועדת־הנהלה בריטית, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1945
↑ מסיבת פרידה ליו"ר הועדה הממונה על עירית ירושלים, הבוקר, 21 בפברואר 1947
↑ מר הילטון יו"ר זמני של עירית ירושלים, הבוקר, 3 בפברואר 1947
↑ ביום ב' יגיע ראש הועדה העירונית הירושלמית, הארץ, 20 ביוני 1947
↑ המזכירות הראשית של הממשלה כבר סגרה את משרדיה בירושלים, המשקיף, 29 באפריל 1948

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ריצ'רד גרייבס42583446Q75617181

[מת-1] 1.0 ^1.1 מת ריצ'ארד גרייבס, מעריב, 16 באוגוסט 1960

[לוין-2] 2.0 ^2.1 ^2.2 ^2.3 מנחם לוין, שלושה אוחזין בעירייה: תולדות עיריית ירושלים בתקופת השלטון הבריטי, 1917–1948, ירושלים: לוין-קמחי, 2006, עמ' 179–180, 228

[דורון-3] 3.0 ^3.1 ^3.2 ^3.3 ^3.4 ^3.5 ^3.6 ^3.7 אברהם דורון, תחיקת עבודה וביטוח סוציאלי: מדיניותה של ממשלת המנדט, עיונים בתקומת ישראל, 1994, עמ' 519–552

[חלמיש_86-4] 4.0 ^4.1 אביבה חלמיש, ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, עמ' 85–86.

[5] הממשלה פירקה את עירית ירושלים, דבר, 12 ביולי 1945

[פירוק-6] פירוק עירית ירושלים ומנוי ועדת־הנהלה בריטית, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1945

[7] מסיבת פרידה ליו"ר הועדה הממונה על עירית ירושלים, הבוקר, 21 בפברואר 1947

[8] מר הילטון יו"ר זמני של עירית ירושלים, הבוקר, 3 בפברואר 1947

[9] ביום ב' יגיע ראש הועדה העירונית הירושלמית, הארץ, 20 ביוני 1947

[המזכירות-10] המזכירות הראשית של הממשלה כבר סגרה את משרדיה בירושלים, המשקיף, 29 באפריל 1948

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

ירושלים ראשי עיריית ירושלים
האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית	יוסף אל-ח'אלדי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917)
המנדט הבריטי המנדט הבריטי	עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלדי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלדי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ג'ורג' וובסטר (1945–1947; ועדה ממונה) • ריצ'רד גרייבס (1947–1948; ועדה ממונה)
ירדן ראשי העיר המזרחית	אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967)
ישראל ראשי העיר המערבית	דניאל אוסטר (1948–1951) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967)
ישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת	טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך)