ריצ'רד מיינרצהגן
 | |
| ריצ'רד מיינרצהאגן 1922 | |
| לידה |
3 במרץ 1878 לונדון |
|---|---|
| פטירה |
17 ביוני 1967 (בגיל 89) לונדון |
| מדינה | אנגליה |
| פעילות בולטת | קצין מודיעין |
| ידוע בשל | מעורבותו במערכה על ארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה |
| תקופת הפעילות | 1925–1899 |
ריצ'רד מיינרצהאגן (באנגלית: Richard Meinertzhagen; נולד ונפטר בלונדון, אנגליה, 3 במרץ 1878 - 17 ביוני 1967) היה קצין (קולונל) מודיעין וצפר חובב (אורניתולוג). שירת בצבא הבריטי בהודו ובבורמה כקצין זוטר מ-1899.
ב-1902 הוצב בקניה ובמהלך שירותו שם השתתף בדיכוי ההתקוממות של שבטי הנאנדי וחיסל את מנהיגם.
ב-1917 שירת בחזית ארץ ישראל כקצין המודיעין של הגנרל אלנבי, ובמסגרת זו היה האיש שהפעיל את רשת הריגול היהודית ניל"י. כתוצאה מהיכרותו עם אנשיה הוא הפך בעצמו לציוני תוך שהוא מתמודד עם מוסכמות אנטישמיות שקיננו בנפשו.
למיינרצהגן מיוחסת "תרמית התיק" (Haversack Ruse) המפורסמת לפני קרב באר שבע, אשר הודות לה הוטעה הצבא העות'מאני לחשוב כי הבריטים יתקפו בעזה, בעוד ההתקפה כוונה למעשה לבאר שבע. הונאה זו תרמה רבות להצלחת הבריטים בכיבוש ארץ ישראל.
ב-1 לפברואר 1918 הוצב במשרד המלחמה בלונדון בכפיפות לראש מבצעים צבאיים (D.M.O).
ב-1919 מונה לתפקיד קצין מדיני ראשי לארץ ישראל וסוריה והשתתף במשלחת הבריטית לוועידת השלום בפריז (1919), בה, בין היתר, נדונו עתידו וגבולותיו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל ברוח הצהרת בלפור והונח היסוד לשיטת המנדטים. במסגרת זו התגלתה ברבים אהדתו לתנועה הציונית ותמיכתו בה. הוא קיים קשרי חברות הדוקים עם חיים ויצמן, יו"ר ההסתדרות הציונית דאז, ונפגש עם אישים ציונים נוספים.
במאי 1921 חודשים אחדים לאחר שהודח מתפקיד הקצין המדיני בשל עקיפת הממונה עליו, הגנרל אלנבי, ופנייה ישירה לשר החוץ, הלורד קרזון, בגילוי דעת על הנעשה בארץ ישראל, נכנס לתפקיד יועץ צבאי במחלקת ארץ ישראל שבמשרד המושבות בלונדון.
גילויים מדעיים שייחס מיינרצהגן לעצמו וכן חלק מתיאורים היסטוריים שפרסם התבררו מאוחר יותר כמזויפים או בדויים.
קורות חייו
לאחר מלחמת העולם הראשונה
מיינרצהגן השתתף במשלחת הבריטית לועידת השלום בוורסיי בתום המלחמה והתעמת עם המדיניות הבריטית הרשמית, שהייתה פרו-ערבית לטעמו. דחף את רעיון המדינה היהודית בגבולות המפה לעיל כך שגבולה הדרום מזרחי של המדינה היהודית קו עקבה-רפיח ישיק לריבונות בריטית על חצי האי סיני בין האלכסונים רפיח סואץ ועקבה רפיח מתוך ראיית הנולד שעם תום ההסכם הבריטי מצרי[1] לחכירת תעלת סואץ ואולי אף קודם לכן בשל הלאומנות הערבית ייטב לאינטרסים הבריטיים במזרח התיכון שהריבונות היהודית המובטחת, אסירת התודה, לכשתבשיל, היא שתשיק ממזרח לריבונות הבריטית בחצי האי בואכה התעלה ולא לריבונות מצרית שהיא אוייב בכוח לארץ ישראל.
מאז 1 בספטמבר 1919 כיהן כקצין המדיני הראשי של מנהלת שטח האויב הכבוש. בתפקידו זה היה נתון בסבך של אינטרסים ונאמנויות כפולות, מחד כנציגו של משרד החוץ ואחראי בפניו על הגשמת מדיניותו במחנהו של אלנבי ומאידך, כיועץ אלנבי בכל העניינים המדיניים.[2]
הוא היה אחד העדים שהעידו לפני ועדת החקירה של פלין, שבדקה את מאורעות תר"פ בשבוע הראשון של אפריל 1920. הוא טען כי במהלך הפרעות התייצבה הפקידות הבריטית לצד הערבים. הוא אף האשים את בולס וקצינים אחרים בגרימת הפרעות[3]. לזכותו נזקף שחרורו של זאב ז'בוטינסקי מהכלא בירושלים, שם נכלא בעקבות השתתפותו בהגנת יהודים בפרעות תר"פ.
כתומך נלהב בציונות מחה בפני הלורד קרזון, שר החוץ, ולויד ג'ורג' (ב-14 באפריל 1920), על כך שהמדיניות שהותוותה בהצהרת בלפור אינה מיושמת כראוי וכי הוא הקצין הבריטי היחיד שנשאר נאמן לרוחה של ההצהרה ורואה עצמו כמייצג של המדיניות הבריטית האמיתית, כנגד חבלותיהם של קציני הצבא בארץ־ישראל, הנוקטים עמדה דו־פרצופית, ומסיתים את הערבים נגד היהודים והרעיון הציוני כדי להוכיח שהקמת הבית הלאומי בארץ־ישראל אינה אפשרית. בתגובה לכך הודח מתפקידו בשל עקיפת סמכות. בשנת 1925 מיינרצהגן השתחרר מן הצבא.
לאחר שירותו הצבאי
עם סיום תפקידו במשרד המושבות התמקד באורניתולוגיה. הוא פגש בברון וולטר רוטשילד, מגדולי הזואולוגים ואוספי הציפורים בבריטניה, והחל לעבוד על אוסף הציפורים שלו בטרינג (כיום חלק מן המוזיאון לטבע הבריטי). שם פגש את אן קונסטנס ג'קסון, אורניתולוגית צעירה ממשפחה עשירה. השניים נישאו, נולדו להם שלושה ילדים, והם יצאו יחד למסעות מחקר. אחד המסעות היה לסיקים ולדאק שבצפון הודו. הם פרסמו יחד מאמר בכתב העת החשוב "איביס". מאוחר יותר פרסם מיינרצהגן לבדו מאמר גדול נוסף, ובו מפורטים לא פחות מ-14 מיני ציפורים לא מוכרים למדע. אחר כך חלה התקררות ביחסים בין השניים. אן שינתה את צוואתה והורישה את רוב הרכוש לילדיה. היא הותירה לו הכנסה שנתית, כל עוד לא יינשא שוב. ב-1928 נסע לפגוש את אשתו אן וילדיו בבית מבודד בסקוטלנד, Swordale. זמן קצר אחר כך אירעה תאונת ירי. חוקר מקרי המוות המקומי קבע כי אן פלטה כדור שחדר אל ראשה והרג אותה. לא היו עדים לאירוע מלבד מיינרצהגן.
בני משפחתה של אן האמינו שמיינרצהגן רצח את אן, או דחף אותה להתאבדות, למרות שלא היו לאמונה זו שום ראיות.
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ריצ'רד מיינרצהגן25549338
- ↑ ההסכם האנגלו-מצרי (1936) הוא אחד מגלגוליו המאוחרים
- ↑ קולונל ריצ'ארד מיינרצהאגן, פרקי יומן מזרח תיכוני 1917-1956, שקמונה חברה להוצאה לאור בע"מ, 1973, עמ' 47-8
- ↑ בני מוריס, קורבנות : תולדות הסכסוך הציוני-הערבי : 2001-1881 (תרגם מאנגלית: יעקב שרת), תל אביב : עם עובד, תשס"ד 2004, עמ' 99.