רכבת הזהב ההונגרית
רכבת הזהב ההונגרית הייתה רכבת שהופעלה על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה על מנת להעביר רכוש גזול שנשדד בעיקר מיהודי הונגריה, מהונגריה לברלין בשנת 1945.
גם לאחר תפיסת הרכבת על ידי הצבא האמריקאי, לא הוחזר הרכוש לבעליו החוקיים, או ליורשיהם.
רקע
עם הגעת הצבא הסובייטי למרחק של כ -100 קילומטרים מהונגריה, ב -7 במרץ 1944, הורה היטלר על מבצע מרגריטה - הפלישה להונגריה. הממשלה הפשיסטית של הונגריה, בראשותו של פרנץ סאלאשי - שיתפה פעולה עם הכובשים הגרמנים וכפו את 800,000 היהודים של הונגריה למסור את כל חפצי הערך שלהם לפקידי הממשלה. כולל אבני חן, תכשיטי זהב, טבעות נישואים, וכל דבר אחר בעל ערך כספי גבוה. הרכוש שהוחרם הונח בשקיות ותיבות עם שם הבעלים, והוצאו להם קבלות. לאחר שרוב היהודים ההונגרים נשלחו למחנות השמדה, בעיקר לאושוויץ-בירקנאו שבו נרצחו רובם, סידרו רשויות הונגריה מחדש את כל חפצי הערך ולמעשה ביטלו את האפשרות לשייך את הרכוש לבעליו.
רכבת הזהב ההונגרית
בסוף שנת 1944, הצבא הסובייטי התקדם לכיוון הבירה ההונגרית בודפשט. פקיד ממשלתי שמונה על ידי אס האס (SS), ארפד טולדי (Árpád Toldi), רקח תוכנית לפינויו של השלל היהודי הרב מהונגריה. טולדי הטעין כמויות גדולות של רכוש יהודי גזול על רכבת משא שהייתה בדרכה לגרמניה.
על פי דיווחים שונים על הרכבת היו כמויות גדולות של זהב, תכשיטי זהב, אבני חן, יהלומים, פנינים, שעונים, כ -200 ציורים, שטיחים פרסיים, כלי כסף, כלי חרסינה, רהיטים, בגדים, מצעים, מצלמות, אוספי בולים, ומטבעות (בעיקר דולר ארצות הברית ופרנק שווייצרי). ארגונים יהודים והממשלה ההונגרית העריכו את השווי הכולל של תכולת הרכבת ב-350 מיליון דולר בשנת 1945 או כמעט 4 מיליארד דולר בשנת 2007 המותאמים לאינפלציה. (לפי הערכות אחרות שווי הרכבת ב- 1945 היה בין 50 מיליון ל-120 מיליון דולר השווים לסכום שבין 570 מיליון ל-1.7 מיליארד דולר בשנת 2007)
הרכבת עצרה מדי פעם לאורך הונגריה ואוסטריה והורידה חלק מהזהב למשאיות, גורלו של הזהב שהורד מהרכבת אינו ידוע.
במאי 1945 נתפסה הרכבת בקרבת העיר ורפן באוסטריה, על ידי כוחות בעלות הברית, בתחילה על ידי הצבא הצרפתי ואחר כך הצטרפו גם כוחות צבא ארצות הברית.
גורלם של חפצי הערך מרכבת הזהב
מדיניות השבת הנכסים הרשמית בארצות הברית בשנת 1946 הייתה למכור נכסים ללא בעלים לטובת פליטים, לגבי יצירות אמנות הייתה המדיניות שונה, בהתאם להסכמים בינלאומיים ארוכי שנים, ונקטה כי יצירות אמנות ואוצרות תרבות שנבזזו, יוחזרו לממשלות המדינות שמהן נלקחו.
זמן קצר לאחר תפיסת הרכבת, הועבר רוב הרכוש למחסן של הממשל הצבאי בזלצבורג. הציורים, לעומת זאת, היו מאוחסנים בדירה בזלצבורג. עמדתה הרשמית של ארצות הברית, כפי שנקבעה על ידי מפקד צבא ארצות הברית ג'ורג' סי מרשל, הייתה שהחפצים יינתנו לארגוני סיוע לפליטים בהתאם להסכמי פיצויים בינלאומיים.
עם זאת, המועצה המרכזית של היהודים בהונגריה, ארגון המייצג את האינטרסים היהודיים בהונגריה, והממשלה החדשה של הונגריה, היו מודעים לתפיסה האמריקנית של הרכבת ופעלו להחזרת כל תכולת הרכבת לידי ממשלת הונגריה, כדי שתוכל לנסות להחזיר אותם לבעליהם החוקיים או בני משפחתם. אך ממשלת ארצות הברית התעלמה מהבקשות ההונגריות.
מרבית הנכסים שנותרו מהרכבת נמכרו דרך חנויות באירופה בשנת 1946 או במכירה פומבית בניו יורק בשנת 1948, כאשר ההכנסות מועברות לארגון IRO. על פי הניו יורק טיימס הכנסות המכירה הפומבית הסתכמו ב-152,850.61 דולר, או כ 1.3 מיליון דולר בשנת 2007. בנוסף, פריטי לבוש רבים חולקו במחנות העקורים באירופה על ידי כמרים.
חלק נוסף מהרכוש הגיע בסופו של דבר לרשותם של קציני צבא אמריקאים בכירים שהוצבו במרכז אירופה כדי לפקח לאחר מלחמה על מאמצי השיקום ותוכנית מרשל.
גורלם הסופי של כ -200 ציורים שנתפסו מהרכבת אינו ידוע. מכיוון שהם נחשבים "נכסי תרבות" הם היו אמורים להיות מושבים לממשלה ההונגרית לפי מדיניות הפיצויים הרשמית של ארצות הברית, אבל הציורים הגיעו איכשהו לידי ממשלת אוסטריה, ומקום הימצאם הנוכחי אינו ידוע.
התפתחויות מאז 1998
ממשלת ארצות הברית המשיכה להסתיר את רוב הפרטים של סוד רכבת הזהב ההונגרית מהציבור עד שנת 1998, כאשר נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון הקים את הוועדה המייעצת לנשיא לגבי נכסי ניצולי שואה בארצות הברית. דו"ח שהוכן על ידי הוועדה, ופורסם באוקטובר 1999, פרט את הטיפול בנכסים על ידי כוחות ארצות הברית וציטט מספר רב של בעיות ותקלות במאמצים של ארצות הברית להשבת הנכסים, שגרמו בסופו של דבר שכמעט כל הרכוש לא הושב לבעליו החוקיים או ליורשיהם.
בשנת 2001, ניצולי שואה הונגרים הגישו תביעה בבית משפט מחוזי בפלורידה נגד ממשלת ארצות הברית על הטיפול הכושל בנכסים שהיו על רכבת הזהב ההונגרית. דוד מרמלשטיין, היה הניצול היחיד שהיה נוכח בגישור. בשנת 2005, הגיעה הממשלה האמריקאית להסדר בו תרמה 25 מיליון דולר לארגונים התומכים בניצולי שואה.
