רכבת צארסקויה סלו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית קו רכבת ריקה. רכבת צארסקיה סלו (ברוסית: Царскосельская железная дорога) הייתה קו הרכבת הציבורי הראשון באימפריה הרוסית.[1][2] אורכו היה 27 קילומטרים מסנקט פטרבורג לפאבלובסק דרך כפר הצאר. הבנייה החלה במאי 1836 ונסיעות המבחן הראשונות נערכו באותה השנה בין צארסקויה סלו לפאבלובסק, באמצעות רכבות רתומות לסוסים. הקו נפתח רשמית ב-30 באוקטובר 1837, אז נעה רכבת עם 8 קרונות על ידי קטר קיטור בין סנקט פטרבורג לצארסקויה סלו. עד לבניית רכבת מוסקבה - סנקט פטרבורג בשנת 1851, זה היה קו הרכבת הנוסעים היחיד ברוסיה.[3] בשנת 1899 הוא מוזג למסילות הרכבת מוסקבה - ווינדאו - ריבינסק וכיום הוא מהווה חלק מרכבת אוקטובר.
היסטוריה
הרכבות הראשונות ברוסיה היו קווים צרים מסילות עץ ולאחר מכן מסילות פלדה, אשר שימשו במאה ה-18 להובלת כרכרות עם עפרות למכרות רבות באזור אורל. בפרט, קו ניז'ני טאגיל שנבנה בשנים 1833–1834 שהיה מצויד בקטר קיטור והיה מסוגל להוביל כמה כורים, יחד עם עומס העפרות. קטר הקיטור הוקם על ידי המהנדסים הרוסים, האב והבן צ'רפאנובץ. עם זאת, העיצוב שלהם לא מצא יישום מחוץ למפעל שלהם ורוב החומר לרכבת צארסקויה סלו, כולל מסילות, כרכרות, קטרים ומסוטי רכבת, נרכשו בחו"ל.[4]
הרכבות האירופיות הראשונות הראו את הפוטנציאל הכלכלי הגדול שלהן ובאוגוסט 1834 הזמין משרד הכרייה הרוסי את המהנדס האוסטרי-צ'כי הבולט פרנץ אנטון פון גרשטנר לבחון את האפשרות לבנות מסילות ברזל ברוסיה. לאחר מספר חודשי טיול במדינה, בינואר 1835, הוא הגיש דו"ח כתוב לניקולאי הראשון ואז פגש אותו באופן אישי והציע לבנות מסילות ברזל בין מוסקבה לסנקט פטרבורג ואז בין מוסקבה, קאזאן וניז'ני נובגורוד. ההצעה של גרשטנר הוערכה על ידי ועדה בראשות מיכאיל ספרנסקי. הוועדה מצאה את הפרויקט בר ביצוע והמליצה להתחיל עם רכבת קצרה בין סנקט פטרבורג, צארסקויה סלו ופאבלובסק הסמוכה. החלטה זו נתמכה בצווים קיסריים מ-21 במרץ ומ-15 באפריל 1836.[5][6][7]
בנייה
הקמת ותפעול הרכבות נוהל על ידי חברת מניות משותפת שהוקמה בראשות הרוזן אלכסנדר בוברינסקי (נשיא), פון גרשטנר ואנשי העסקים בנדיקט קרמר ואיוואן קונראד פליט. לחברה היו כ-700 בעלי מניות, הן ברוסיה והן באירופה. העבודות החלו בתחילת מאי 1836 ובפיקוחם של 17 מהנדסים, חלקם היו מעורבים בעבר בבניית מסילות ברזל באנגליה. תחילה היו מעורבים כ-1,800 פועלים לאלה נוספו עוד 1,400 חיילים. מטרת תחנת הרכבת של פאבלובסק היה לשמש כמרכז שעשוע לקידום הרכבות. לאחר מכן התחנה אירחה באופן קבוע חגיגות ערב עם ידוענים מוזמנים, כמו קונצרטים של יוהאן שטראוס השני בשנת 1856.[7]
הקו היה ישר, עם מדרון יורד קל לעבר סנקט פטרבורג והיו לו 42 גשרים. הגשרים היו ברובם עץ ובאורך של עד 4 מטרים, עם גשר אבן אחד באורך 27 מטרים. מלבד מרווח מעקה רחב של 6 רגל, המבנה היה רגיל באורך 3.2 מטר וכלל אדני עץ ארוכים מופרדים, שהונחו על שכבת אבנים וחצץ. אורך המסילה היה 3.7 מטרים. בעוד שהקו ליד צארסקויה סלו הושלם כבר בשנת 1836, קטרי הקיטור עדיין לא הגיעו והעבודות ליד סנקט פטרבורג התעכבו בגלל בעיות ברכישת קרקעות. לפיכך, כדי לבחון את הדרך, נמשכו שתי רכבות ראשונות עם שני סוסים בימי ראשון של 27 בספטמבר ו-4 ו-11 באוקטובר 1836.[8][9][10] המסע בן כארבעה קילומטרים בין צארסקויה סלו לפאבלובסק ארך 15 דקות. נסיעות מבחן עם קטרי קיטור החלו בנובמבר 1836 במקטע באורך 7.5 קילומטרים בין פאבלובסק לכפר קוזמינו הגדולה. גרסטנר ערך את הבדיקות בעצמו, עם יותר ממאה נסיעות בשבוע הראשון, ובעיקר היה עסוק בכך שלא לפגוע בהמוני האנשים התוהים שהגיעו לצפות בסקרנות. הנוסעים של אחד מאותם טיולים היו ניקולאי הראשון ובני משפחתו. בדיקות אלה הדגימו כי ניתן להפעיל את הקו למרות החורף הרוסי ובך הוכיחו את טעותם של הספקנים בנושא.[7]
תפעול
קו הרכבת הסדיר הראשון יצא מסנקט פטרבורג ב-30 באוקטובר 1837 ותוך 35 דקות הגיע לצארסקויה סלו. רכבת זו של 8 כרכרות נישאה על ידי קטר קיטור ובעת הגעתה נצפתה על ידי רבים מאורחי בני האצולה, כולל ניקולאי הראשון. שימוש סדיר מלא על ידי כלל האוכלוסייה החל בינואר 1838. בין ינואר לאפריל 1838 נמשכו מרבית הרכבות על ידי סוסים וקטרי קיטור שימשו רק בימי ראשון ובחגים.
מאפריל בוטלה הפעלת סוסים וכמעט 14,000 נוסעים נעו ברכבות מה-4 ל-30 באפריל. הרכבות נסעו ללא עצירות בין סנקט פטרבורג לצארסקויו סלו, ובמאי 1838 הגיעו לפאבלובסק. תחילה כל התקשורת נעשתה באמצעות קול ושריקה. טלגרף אופטי הותקן בשנת 1838.[7] טלגרף חשמלי הותקן בשנת 1845, אך פורק בשנת 1848 בגלל תקלות תכופות; מערכת אמינה יותר הוקמה בשנת 1856.
הנסיעות הראשונות היו לא סדירות והוחל בלוח הזמנים של הרכבת החל מה 15 במאי 1838, עם חמש נסיעות ביום בין 9 בבוקר ל 10 בערב (7 בבוקר עד 23 בערב בקיץ). הרכבות עזבו את תחנות המסוף בו זמנית כדי לעקוף זו את זו במעבר שעוצב במיוחד באמצע הקו.[6] לאחר התנגשות חזיתית של שתי רכבות ב־11 באוגוסט 1840 התנועה התנהלה לכיוון אחד בלבד. חלק מהנוסעים הורשו לנסוע עם כרכרותיהם הקטנות והסוסים, שהועברו על הרציף הפתוח של הרכבת. העישון ברכבות נאסר מטעמי בטיחות הנוסעים. מפירי חוק הוצאו מהרכבת ושמותיהם דווחו למעסיקיהם. אותם כללים חלו על שיכורים. רכבות עם תאי עישון הוצגו בשנת 1857. קו מקביל שני הונח בקיץ 1876, אשר שיפר את הבטיחות והגדיל את יכולת הנסיעה של הרכבות. באותה עת נבנתה לראשונה בית מלאכה לתיקון רכבות בסנקט פטרבורג.[7]
הרכבות היו רווחיות ביחס להוצאות. הפעילות שלהם נשמרה על ידי 236 עובדים ששכרם גבה כ-22% מרווחי החברה. כאשר רק כ-5% מהרכבות היו רכבות מטען.[7]
כרכרות וקרונות
עד 1837 היו ברכבות 6 קטרים, 44 עגלות נוסעים ו-19 כרכרות.[6] בשנות ה-1830–1840, כל הרכבות כללו 8 קרונות במהירות ממוצעת של כ-30 קמ"ש; המהירות עלתה לכ-42 קמ"ש בשנות ה-1870. קטרים של 75–120 כ"ס נרכשו באנגליה ובבלגיה. הם שקלו כ-16 טון והגיעו למהירות מרבית של כ-60 קמ"ש. בקרונות היו מסגרות עץ ושני זוגות גלגלי ברזל יצוק עם חישוקי פלדה. החלקים התחתונים נבנו באנגליה והראשון בבלגיה או ברוסיה. החלק העליון היה ממוסמר למסגרת התחתונה מעץ. בקרונות לא היה חימום ולחלקיהם העליונים היו ארבעה עיצובים שונים. קיבולתם השתנתה בין 30 ל 42 נוסעים בכרכרה/קרון.[4][7]
מורשת
לרכבת צארסקויה סלו היה אורך מסילה קצר, יכולת מוגבלת מאוד, וכמעט לא היה ערך תעשייתי - היא שימשה בעיקר להוביל את האצילים לטיול בצארסקויה סלו וחגיגות שאורגנו בפאבלובסק. עם זאת, הרכבת נחשבת כצעד חשוב לפיתוח רשת הרכבות ברוסיה.[6][7]
פתיחת הרכבות בשנת 1837 הייתה אירוע פופולרי ביותר שבא לידי ביטוי בחדשות, בעבודות יד ובהצגות התיאטרון ברוסיה. מדליית נחושת נטבע במטבעת סנקט פטרבורג כדי להנציח את פתיחת הרכבות. בחלקו הקדמי היו פיוטר הראשון, מינרווה וניקולאי הראשון, והטקסט "הרכבת הראשונה מסנקט פטרבורג לפאבלובסק נפתחה ב-30 באוקטובר 1837. ניקולאי הראשון, יורשו של פיוטר הראשון, חנך את הרכבת ברוסיה." בצדו האחורי הופיע קטר קיטור והכתובת "מייסדי הרכבות הראשונות הרוזן אלכסנדר בוברינסקי, בנדיקט קרמר וא.ק. פליט. בונה מסילות הברזל היה פרנץ גרסטנר, יליד צ'כיה ומוכר לרוסים".[7] כמה מאות מדליות הוטבעו לחלוקה בטקס פתיחת הרכבות, אך מסיבות לא וודאיות, ניקולאי לא אישר את חלוקתן.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל רכבות | ||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pushkin, Encyclopædia Britannica on-line
- ^ Пушкин (город в Ленинградской обл.), Great Soviet Encyclopedia on-line (in Russian)
- ^ Ian McNeil (1 ביוני 2002). An Encyclopedia of the History of Technology. Taylor and Francis. pp. 575–. ISBN 978-0-203-19211-5. נבדק ב-8 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Возникновение и совершенствование вагонов
- ^ All dates are in the New Style
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Margovenko, A (2004). "Дороги царей (Roads of Emperors)". Урал. 10.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 Царскосельская железная дорога (Tsarskoselskaya Railways)(הקישור אינו פעיל, July 2018), Промтехдепо
- ^ Артоболевский И.И., Благонравов А.А. (1975). "Конный транспорт и конно-железные дороги (Horse transportation and horse railways)". Очерки истории техники в России (1861–1917) (History of engineering in Russia 1861–1917). Moscow: Nauka. Google cover
- ^ Michael Skinner (28 ביולי 2008). What we did for the Russians. pp. 139–. ISBN 978-0-9559760-0-1. נבדק ב-9 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Железнодорожный Тернополь|Санкт-Петербург. Часть 2. Санкт-Петербург железнодорожный. Railway.te.ua. Retrieved on 2011-03-11.
 מסילות הברזל הרוסיות 
| ||
|---|---|---|
| חברות בת | רכבת מוסקבה • רכבת אוקטובר (רכבת צארסקויה סלו) • רכבות מערב סיביר • רכבת גורקי • רכבות המזרח הרחוק • רכבות עבר הבאיקל • רכבות מערב סיביר • רכבות קלינינגרד • רכבות קרסנויארסק • רכבות קובישב • רכבות עבר הוולגה • רכבות סברדלובסק • רכבת הצפון • רכבות צפון הקווקז • רכבות דרום מזרח רוסיה • רכבות דרום אוראל • חברת הנוסעים הפדרלית • רכבות דרום הקווקז • חברת המשא הפדרלית • חברת המשא הראשונה • טרנסקונטיינר • טרנסטלקום • RZD סטרוי • בט-אלטרנס • אארואקספרס | |
| קווים מרכזיים | הרכבת הטרנס-סיבירית • מסילת הברזל הטרנס-אסיאתית • קו הרכבת מוסקבה–סנקט פטרבורג | |
| נשיאי החברה | גנאדי פאדייב • ולדימיר יאקונין • אולג בלוזרוב | |
| ראו גם רכבות ברוסיה • רכבות קרים • רכבות ימאל • רכבות יקוטיה • הסוכנות הפדרלית לתחבורת רכבות • משרד הרכבות של רוסיה | ||
