רצונו של אדם כבודו
רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ, הוא ביטוי שמקורו בספרות חז"ל, ופירושו: שיש לכבד רצונו של אדם אף במקרים אשר בעיני המתבונן, אין הרצון עולה בטובתו של האדם. השימוש הנפוץ בפתגם הוא כאשר אדם מוותר על איזו זכות או טובה המגיעה לו, ובמקרים מסוימים כאשר אדם מעוניין לעשות דבר שאינו מכבד אותו ואף אולי מזיק לו (באופן שאינו מסוכן), ומכיוון שהאדם מתעקש שכך הוא רוצה, אין לנו להתווכח עמו, מפני שרצונו של אדם - הוא כבודו.
הביטוי שימש לאורך השנים בספרות חז"ל, בכתבי מפרשים ופוסקים שונים[1][2] ואף שגור בעברית המודרנית[3]. בשימושים מודרניים מובא הביטוי כמעין אסמכתא מוסרית לעידוד זכויות פרט או זכויות משפטיות ורפואיות שונות.[4][5][6]
מקור הביטוי
הביטוי העתיק ביותר המוכר נמצא בתלמוד הירושלמי, בלשון נקבה, כאשר מסופר על אמו של רבי ישמעאל, שמרוב יראת כבוד שרחשה לבנהּ על היותו מגדולי הדור, רצתה לשתות מים עכורים שבהם רחצה רגליו של בנה, ותמהו חכמים כיצד מאפשר זאת רבי ישמעאל, הרי הדבר מבזה את כבודה של אמו, ותירצו שאדרבה, מכיוון שכך רצונה, הוא הוא כבודה:
אֶפְשָׁר שֶׁאֵין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נוֹהֵג בְּכָבוֹד אֲבוֹתָיו? אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמְרָה: בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּית הַוְּעִידָה אֲנִי רוֹצָה לִרְחֹץ אֶת רַגְלָיו וְלִשְׁתּוֹת אֶת אוֹתָם מַיִם, וְהוּא לֹא מֵנִיחַ לִי. אָמְרוּ לוֹ: הוֹאִיל וְהוּא רְצוֹנָהּ - הוּא כְּבוֹדָהּ
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רצונו של אדם - כבודו |
- רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם - כְּבוֹדוֹ, באתר הניבים נִיבוֹנָכוֹן
- מט"ח, רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ
- פורטל הדף היומי, רצונו של אדם כבודו, הרחבה ועיון במושג
הערות שוליים
- ^ פלא יועץ, קפ"א
- ^ בספר חסידים, קנב'
- ^ רצונו של אדם - כבודו : דוקטרינת ההסכמה מדעת בניסויים קליניים בבני אדם / מגישת העבודה: בלהט אזר (דורון), מאגר המידע של אוניברסיטת בר-אילן: אזר, בלהט, תשנ"ד 1994
- ^ האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה, "רצונו של אדם - כבודו", באתר ממשלת ישראל
- ^ רצונו של אדם כבודו – הגישות החלופיות לניהול חייו של האדם, באתר קרן שלם
- ^ רצונו של אדם כבודו – קבלת החלטות נתמכת מהליך משפטי לאמצעי שיקומי, באתר האיגוד הישראלי לרפואה פיזיקלית ושיקום, 2022
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
