גדול הדור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש ערבוב גדול בין כמה מושגים שונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש ערבוב גדול בין כמה מושגים שונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גדול הדור הוא כינוי של התלמיד חכם הגדול ביותר בדור שקיימת מצווה לשמוע לדבריו. תואר זה נפוץ לאחר הקמת מועצת גדולי התורה בכנסייה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג. התואר גדול הדור מקורו בגמרא, בה הוא משמש בגמרא לציון אישיות ציבורית חשובה ובעלת השפעה, אך לאו דווקא בעלת גדלות תורנית[1].

בדורות האחרונים הוכנס, על משקל התואר "גדול הדור", התואר "גדולים" (נהגה מלעיל בהברה אשכנזית 'גדוילים') לרבנים בולטים ומשפיעים. כיום משמש תואר זה במגזר הליטאי, כביטוי לרב שיש להתחשב בדעתו מכוח מעמדו כ"גדול".

משמעות התואר בגמרא

התלמוד משתמש בתואר "גדול דור" בהתייחס לאמוראים וגם לאישים מתקופת התורה שבכתב, בהם אברהם - "אברהם גדול הדור היה"[2], עמרם - "עמרם גדול הדור היה - והיו הכל נשמעין לדבריו"[3], יהושע בן נון, אלעזר הכהן, עלי הכהן ובעז. כן השתמשו בגמרא בתואר גדולי הדור בהתייחס לתנאים כמו שמעיה ואבטליון. לגבי אישים מתקופת האמוראים שימש התואר גדול הדור רק בהתייחס לאמוראי ארץ ישראל ולא לגבי אמוראי בבל[4]. כך למשל מציין התלמוד: "אמר אביי: גדול הדור רבי, גדול הדור שעמו ר' יעקב בר אחא. ואיכא דאמרי: גדול הדור ר' יעקב בר אחא, גדול הדור שעמו רבי"[5]. כן כונו בתואר זה רבי יהושע בן לוי, רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני[6], רבי זירא ורב שמואל בר רב יצחק[7].

לדברי אברהם אורנשטיין, בתקופת האמוראים שימש התואר "גדול הדור" לתיאור פעילות והשפעה ציבורית, ללא קשר לגדלות תורנית. את מסקנתו זו הוא תומך בראיות הבאות:

בתקופת הראשונים והאחרונים

מאז תקופת הראשונים משמש התואר "גדול הדור" תיאור לסמכות אידאולוגית והלכתית עליונה. בהשקפת העולם החרדית, "גדול הדור" הוא המנהיג העליון שיש להישמע לכל הכרעותיו.

כבר רש"י בפירושו לתלמוד כותב, במקום שבו מנתה הגמרא רק את רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה במקום שהיו בו רבנים נוספים, שרק שני אלו נמנו כי הם היו גדולי הדור[9]. כן נעשה שימוש דומה במונח על ידי בעלי התוספות[10] ובפירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א'.

החל מהדורת האחרונים מופיע התואר "גדול הדור" פעמים רבות בטענות שיש לפסוק הלכה כצד מסוים מאחר שרב שהיה גדול הדור נהג כך. למשל, ספר חרדים מצוטט ככותב בעניין המחלוקת האם יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות שביעית: "וכן היה נוהג ומנהיג גדול הדור מהר"ר משה מטראני ז"ל גם גדול הדור כבוד מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בסוף ימיו כשחבר שולחן ערוך כתב סתם ..."[11]. המהרש"ל כתב בספר "ים של שלמה" על רבינו שלום מווינה: "אבל חלילה לי לחלוק על הגאון ... ומהרי"ל גדול בדור כתב עליו ... אף שנראה לי מתוך רוב דעת הפוסקים להתיר מ"מ ... יש לנהוג כמותו"[12].

כיום השימוש העיקרי בתואר זה נעשה על ידי החרדים הליטאים, והוא משמש אותם ככינוי למנהיג הציבור הליטאי.

היחס לפסקי הלכה של גדול הדור

בהתייחס לדברי הגמרא, ששמואל הנביא עבר על איסור המורה הלכה בפני רבו[13], הקשו התוספות מדוע שמואל נחשב מורה הלכה בפני רבו? הרי שמואל באותו יום פגש את עלי לראשונה, והם תרצו: "גדול הדור היה, ובא ללמוד לפניו". המהרי"ק כתב שמדברי תוספות אלו לומדים שהאיסור להורות הלכה בפני רבו חל גם על גדול הדור שאינו רבו, אם הוא בא ללמוד בפניו[14], ורבי ישראל איסרלן כותב שהאיסור חל לגבי גדול הדור אפילו לא בא ללמוד בפניו[15] וכן נפסק בשולחן ערוך[16].

הרב אברהם שרמן הרחיב על החובה להישמע לגדולי הדור בפסק דין בו ביטל למפרע גיור בהסתמך על כללים שהופיעו בכרוז עליו חתמו הרבנים רבי שלמה זלמן אוירבך, רבי שמואל הלוי ווזנר, רבי יעקב ישראל קנייבסקי, רבי אלעזר מנחם מן שך, רבי יוסף שלום אלישיב ורבי נתן גשטטנר. את פסק הדין פרסם בקובץ מיוחד תחת הכותרת: "סמכותם הייחודית של גדולי ישראל בנושאים של גרות ועגינות".

כבוד גדול הדור

בשולחן ערוך נפסק שאין צריך להסב בליל הסדר לפני "תלמיד חכם מופלג בדורו"[17] ושיש לקום לפניו מלוא קומתו. הדעות חלוקות בשאלה האם דין זה שגדול הדור נחשב לרבו, חל גם לשאר עניינים כמו אבלות או רק בעניינים אלו.

בעניין מצוות והדרת פני זקן, המחייבת לעמוד בפני תלמיד חכם בד' אמותיו ובפני רבו המובהק מיד כשרואהו ועד שנעלם מעיניו או שמתיישב, פסק השולחן ערוך (יורה דעה רמ"ד י') שכל "מופלג בחכמה" דינו כרב מובהק, והרמ"א מבאר (על פי דברי התוספות ותרומת הדשן) שגדול הדור נחשב למופלג בחכמה.

הגדרת גדול הדור

רבי ישראל איסרלן והרמ"א כתבו לגבי גדול הדור שהוא צריך להיות מפורסם, אולם מעבר לכך כמעט ואין מקורות מדורות קודמים הדנים בשאלה מי נחשב גדול הדור.

גדולי הדור מהעת האחרונה

עד התבססות הישוב בארץ הקודש לא היה אדם שנשא בתואר "גדול הדור" באופן בלעדי, אם כי היו בודדים שהתקרבו לכך, כמו רבי יצחק אלחנן ספקטור ומאוחר יותר החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בקרב יהדות אירופה. בקרב הציבור הליטאי בתקופת קום המדינה כונו כך החזון איש ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק. בהמשך שימש תואר זה להתייחסות לרב שך ולרבי יעקב ישראל קנייבסקי. בתקופתו של הרב שך כמנהיג הציבור הליטאי נעשה שימוש רב לגביו בתואר "גדול הדור" בממדים שלא היו בעבר. הדבר נבע בעיקר בשל מעמד-העל שהיה לרב שך בציבור הליטאי בפרט ובציבור החרדי בכלל לאורך תקופה של כשלושים שנה. לאחריו הרב המרכזי שכונה "גדול הדור" בציבור הליטאי היה רבי יוסף שלום אלישיב. לאחר פטירתו נחלקו הדעות בציבור הליטאי כשרובו החשיב את רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן כ"גדול הדור" בעוד אנשי הפלג הירושלמי החשיבו את הרב שמואל אויערבאך כ"גדול הדור". גם רבי חיים קניבסקי ורבי גרשון אדלשטיין כונו בתואר זה.

מרבית המכונים "גדול הדור" נמנים עם הציבור הליטאי, ועיקר השימוש בו נעשה על ידם. בקרב החסידים, האדמו"ר הוא המנהיג, והוא שם בראש מעייניו את הדאגה לאנשי החסידות שלו, לפיכך רק יוצאי דופן מקרב הרבנים החסידיים שאינם אדמו"רים נקראו או נקראים "גדול הדור", ובהם הרב מטשיבין רבי דב בריש ווידנפלד ורבי שמואל הלוי וואזנר. עם זאת, ישנם המתייחסים באופן דומה ל"צדיק הדור", אדמו"ר מוערך במיוחד, כמו למשל רבי אהרן רוקח מבעלז, שזכה להערכה רבה גם בקרב חסידויות אחרות.

תואר נוסף הוא "פוסק הדור" (או "עמוד ההוראה"), כינוי לרב שפסקיו מקובלים על מרבית הציבור, ושמגיעות אליו הכרעות הלכתיות סבוכות, בתואר זה נקראו הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב שמואל וואזנר והרב נסים קרליץ.

בציבור הספרדי בתחילה לא הכפיפו עצמם לדמות רבנית אחת, והמונח "גדול הדור" יובא אליו מאוחר יותר. כאשר הרב עובדיה יוסף הפך למנהיג הספרדי המשפיע והבולט ביותר והוא נחשב אצל חלק גדול מציבור זה כ"גדול הדור". חלק אחר החשיב לכך את הרבנים רבי בן-ציון אבא-שאול ורבי יהודה צדקה. לאחר פטירת הרב עובדיה יוסף, כונו כך חכם שלום כהן והרב שמעון בעדני שעמדו בראשות מועצת חכמי התורה.

בקרב החרדים הלאומיים הראשון והבולט ביותר היה הרב קוק שנפטר ב-1935 ומהווה דמות ייחודית ומשפיעה עד ימינו. אחריו בלט בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. בארצות הברית בלטה דמותו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק שנחשב למנהיגה של הציונות הדתית שם עד פטירתו בתחילת שנות ה-90, ובישראל הרבנים אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו שהיו פעילים עד לפטירתם בסוף העשור הראשון של המאה ה-21. דמויות בולטות נוספות היו הרב משה צבי נריה והרב חיים דרוקמן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0