כיבוד אב ואם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עשרת הדיברות
אנוכי ה'
לא תעשה
לא תשא
זכור את
כבד את
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמד

כיבוד אב ואם היא מצוות עשה דאורייתא, הדיבר החמישי בעשרת הדיברות: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך" (שמות, כ', י"א).

פרטי המצווה

מקור מצוות כיבוד אב ואם מצוין בתורה:

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ

. למצווה זו קיימת מצוות עשה נוספת המקבילה לה: מצוות מורא אב ואם:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

.

חז"ל[1] מפרטים ומגדירים את מצוות אלו: "איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא". חז"ל מציינים חובות נוספות: לכלכל ולסעוד את ההורים במידת הצורך לעת זקנה, וכן לאחר פטירתם להביאם לקבורה. הרמב"ם מציין חובה נוספת של קימה לכבוד אביו ואמו, בדומה למצוות "והדרת פני זקן"[2].

מעבר למצוות קיימות שתי מצוות לא תעשה המשתייכות ליחס הבן אל הוריו: 1. איסור קללת אב ואם, 2. איסור הכאת אב ואם. איסורים אלו חמורים יותר, והעובר עליהם מתחייב מיתה בבית דין.

כיבוד אח גדול

בחז"ל[3] נדרש מהאות וי"ו[4] שבפסוק "כבד את אביך ואת אמך" כי יש לנהוג כבוד באח הגדול.

טעם המצווה

שורשי המצווה הם, לפי הרמב"ם, בהכרת התודה שכל ילד צריך להרגיש כלפי הוריו על הבאתו לעולם (על פי היהדות בתהליך הלידה שותפים האב, האם והקב"ה) ועל גידולו.

אך למעשה אף אם אין גידול והשתדלות מצד ההורים החובה על הילד נשארת ולכן אף ילד מאומץ מחויב לכבד את הוריו הביולוגיים אף שלא גידלו אותו שכן לא מדובר רק בהכרת תודה שזה דבר שכלי אלא מצד המצווה האלוקית.

חובת כיבוד ההורים הוסמכה לחובת כיבוד הקדוש ברוך הוא - "הוקש כבוד אב לכבוד המקום" ולכן אדם שלא מכבד הורים בהכרח לא מכבד מספיק את הקב"ה.

שכר ועונש

שכר אריכות ימים

מצוות כיבוד הורים היא אחת המצוות היחידות ששכרן כתוב וידוע - אריכות ימים. עם זאת, התלמוד משנה את פשטו של הכתוב: "למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך", דהיינו בעולם הבא.

ציווי זה מתפרש בשני אופנים:

  • כבד את הוריך וחייך יתארכו; מי שכיבד את הוריו חייו יתארכו.
  • כבד את הוריך ויהיו לך ימים ארוכים כלומר תספיק יותר.

עונש מוות

התורה מטילה עונש מוות, בתנאים מסוימים, על בן שמקלל את הוריו (ויקרא, כ', ט') או מכה אותם (שמות, כ"א, ט"ו). כמו כן דין נוסף המסתעף למצוות כיבוד אב ואם, הוא בן סורר ומורה שהוא בן הפורק עול, "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" ו"זוֹלֵל וְסֹבֵא". עונשו של בן זה על פי התורה הוא מוות בסקילה[5].

האב לעומת האם

המשנה (מסכת כריתות ו' ט') קובעת סדר עדיפויות בין ההורים, מבחינת מעמדם במשפחה, במקרה של התנגשות בין כבודם ורצונותיהם. לפי המשנה מעמדו של האב קודם למעמדה של האם וכבודו קודם לכבודה:

האב קודם לאם בכל מקום; יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם--תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא, י"ט, ג'), מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.

פשוטו של מקרא משווה בין כבוד האם לכבוד האב. הרמב"ם, במשנה תורה, הלכות ממרים הבין את פשט הפסוק: "הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא -- ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא".

אמנם, אם האב והאם נשואים, קודם כבודו של האב לכבודה של האם. הסיבה לכך היא "שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך" (במסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'). אך כאמור, התלמוד קובע מפורשות כי אם ההורים גרושים אין כל הבדל בין חובת כיבוד האב לחובת כיבוד האם, ורק אם הם נשואים קודמת חובת כיבוד האב, מכיוון שגם האם חייבת בכבודו של בעלה - האב.

סיפורי המצווה בתלמוד ובמדרש

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ישנם דיונים רבים בהקשר לכיבוד הורים, הן הלכתיים והן אגדתיים-מוסריים.

סיפורים אחדים עוסקים בשבחם של מי שהדרו בקיום המצווה:

  • סיפור דמא בן נתינה[6][7] עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה. לאחר מכן, כשהחכמים פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?"
  • סיפור נוסף על דמא בן נתינה מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו, שלקתה בנפשה, נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומא. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית.[7]
  • במדרש רבה על הפסוק "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת" (ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ט"ו) מסופר: "אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות."[8]

סיפורים אחרים מלמדים שאין גבול להשקעה הנדרשת בקיום המצווה:

  • מסופר בתלמוד הירושלמי: אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה, והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן: "התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי". אמרין לה: "מה הוא עביד ליך?" ותניית להן עובדא. אמרין לה: "אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע".[7]
  • בהמשך לסיפור זה מופיע מעשה באמו של רבי ישמעאל שהתלוננה באוזני חכמים על שבנה אינו מכבד אותה. כאשר התפלאו ושאלו: מה עשה לה, ענתה שכאשר יצא מבית הוועד רצתה לרחוץ רגליו ולשתות את המים, ולא נתן לה. אמרו על כך חכמים: "הואיל והוא רצונה הוא כיבודה".[7]

סיפור נוסף בתלמוד ירושלמי[7] מלמד שבקיום המצווה יש להקפיד על כבוד האב. הנה הסיפור בתרגום לעברית:

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנום, ויש שהוא קושרו בריחיים ויורש גן עדן. כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנום? אדם אחד היה מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, אלה מנין לך? אמר לו: סבא סבא, אכול ושתוק, שכלבים אוכלים ושותקים. נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום.
כיצד קושרו לריחיים ויורש גן עדן? אדם אחד היה טוחן בריחיים. הגיע צו מהמלך להביא טוחנים אליו. אמר האדם לאביו: אבא, היכנס טחון תחתיי, ואני אלך לעבודת המלך, שאם יבוא ביזיון, אתבזה אני ולא אתה, ואם יבוא לידי מלקות, אלקה אני ולא אתה. נמצא קושרו לריחיים, ויורש גן עדן.

כיבוד מורים

היחס למורים קשור למצווה זו, שכן לפי התפיסה החז"לית, בעוד שההורה מביא את האדם לעולם הזה ומקנה לו קיום פיסי, המורה מקנה לאדם ידיעות ומוסר, מביאו לעולם הבא ומקנה לו קיום רוחני. בשל כך בכמה מצוות אף יש להקדים את מוריו הרוחניים של האדם להוריו. המצווה לכבד חכמים ומורים נלמדת מהפסוק והדרת פני זקן.

כיבוד הורים בתרבויות אחרות

גם בחוקי חמורבי ניתן למצוא התייחסות למצוות כיבוד אב ואם, אך שם העונש חמור פחות מאשר במקרא: "בן כי יכה את אביו, הם את ידיו יקצצו" (סעיף 195) ואילו במקרא דינו מוות.

לקריאה נוספת

  • הרב אברהם ברויאר, כבוד הורים כהלכתו, ביתר תשס"ג.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.