רצח הקונסולים בסלוניקי
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו |
רצח הקונסולים בסלוניקי, באנגלית The Salonika Incident, (בטורקית: Selanik vak'ai müellimesi) הוא אירוע שבו נרצחו שני דיפלומטים מגרמניה ומצרפת על ידי המון מוסלמי מוסת בסלוניקי במאי 1876. המאורע עורר תגובות חריפות במערב אירופה ותרם להחרפת היחסים בין האימפריה העות'מאנית והמעצמות האירופיות. הרצח אירע לאחר שנוצרים חטפו נערה נוצריה שהתאסלמה בניגוד לרצון משפחתה. למשבר הדיפלומטי שהתעורר בעקבות התקרית הייתה השפעה על ערעור מעמדה המדיני של האימפריה העות'מאנית ועל התנעת רפורמות בממשל העות'מאני.
הרקע
מלחמת העצמאות היוונית ( 1820 - 1832) לוותה במעשי טבח המוניים, התעללות וגירוש של עשרות אלפי נוצרים ומוסלמים ברחבי יוון. המתח הבין עדתי ברחבי האימפריה העות'מאנית נמשך גם בשנים שלאחריה. אחד משיאיו היה במהומות שפרצו ב 1858 בג'דה שבחצי האי ערב שבהן נרצחו 25 נוצרים, ביניהם הקונסולים הבריטי והצרפתי ובתגובה הופגזה העיר על ידי אוניית קרב בריטית.[1] האימפריה העות'מאנית הלכה ונחלשה במאה ה 19. עתידה של האימפריה והאינטרסים של המעצמות שרצו לזכות ביתרונות בשטחיה נודעה כשאלה המזרחית, שהעסיקה את מדינות אירופה במאה ה 19. האימפריה נזקקה לסיוע הצבאי שהושיטו לה אנגליה וצרפת כנגד רוסיה במלחמת קרים וגם להלוואות ולהשקעות מן המערב. אך ההזדהות עם המאבק של היוונים ושל עמים נוצריים נוספים בבלקן לעצמאות ותקריות דמים בין נוצרים למוסלמים היטו את דעת הקהל האירופאית כנגד האימפריה שנתפסה כמושחתת ומנוונת.
התקרית בסלוניקי משקפת גם את המעמד המיוחד שהיה לקונסולים באימפריה העות'מאנית כתוצאה מהסדרי הקפיטולציות שהעניקו לקונסולים של מדינות אירופה וארצות הברית פריבילגיות מיוחדות שהבטיחו את חסינות אזרחיהן החיים באימפריה. גם לקיומה של מדינה יוונית-נוצרית עצמאית בשכנות לסלוניקי, ולמתח הגובר בין נוצרים ומוסלמים בבלקן הייתה השפעה על החיים הבינעדתיים בעיר. חולשתה של האימפריה ומעמדם המיוחד של הקונסולים החריפו את המתח בין המוסלמים לעדות הנוצריות בערים מעורבות כמו סלוניקי, שדווקא התאפיינה במידה רבה של הרמוניה וסובלנות בין העדות הדתיות שחיו בה. [2]
ההתאסלמות והחטיפה
סטפאנה, נערה נוצריה בת 16, ממוצא בולגרי, מהכפר בוגדנצה, שנמצא אז במקדוניה רבתי באימפריה העות'מאנית, (כיום משתייך למקדוניה הצפונית). החליטה להמיר את דתה לאסלאם בניגוד לרצון אמה, כנראה בעקבות רצונה להינשא לצעיר טורקי מוסלמי. משפחה מוסלמית שבביתה מצאה מחסה החליטה לקחת אותה לסלוניקי כדי לבצע שם את התהליך האדמיניסטרטיבי הנדרש על פי החוק כדי להשלים את המרת הדת. החוק העות'מאני דרש שהמתאסלם יופיע בפני קונסול מקומי ויעיד שהוא ממיר את דתו כאדם בוגר ושפוי ומרצונו החופשי. הנערה הגיעה לסלוניקי ב-23 באפריל לפי לוח השנה היוליאני (5 במאי לפי הלוח השנה החדש) שהיה יום החג של גאורגיוס ה"קדוש". אימה שהייתה במקום זיהתה אותה ובעזרת קבוצת יוונים נוצרים חילצה אותה מידי מלוויה המוסלמים. המשטרה הטורקית הפרידה בין הניצים וליוותה את הנערה, על פי בקשתה, לבית המושל.[3] המון נוצרים שנמצאו בסביבה בגלל יום החג, שביניהם היה גם ג'ורג' אבוט, אחיו של הקונסול הגרמני הנרי אבוט, חטפו את הנערה מידי השוטרים. הם קרעו את לבושה המוסלמי[4] והעלו אותה על כרכרה של הנציג הקונסולרי של ארצות הברית, פריקלס חאג'י לאזארו, שנקרתה למקום והביאו אותה למקום מסתור בביתו של נכבד יווני. למחרת נפוצה בקרב המוסלמים השמועה שהנערה נחטפה ואולי אף עונתה על ידי נוצרים. מוסלמים רבים התאספו לפני בית המושל ודרשו את שחרורה מידי הנוצרים כדי שתשלים רשמית את העברתה לדת האסלאם.[5]
הלינץ'
המושל של סלוניקי הבטיח למשלחת של האזרחים המוסלמים הזועמים כי ידאג לכך שהנערה תוחזר ותתאסלם כדין. הוא שיגר מסר בהול לנציגות הקונסולרית האמריקאית ובו דרש כי הנערה תישלח בפני המועצה המנהלית. אך משהנערה לא הגיעה, התאסף ליד הנציגות הקונסולרית המון זועם.[3] כח משטרה שהגיע לא הצליח לבלום את הקהל המוסת שאליו נוספו אנשים חמושים שהגיעו מן הבזאר, ונהרו לכיוון מסגד "סאטלי ג'אמי" (Saatli Camii "המסגד עם שעון").
הקונסול הגרמני, הנרי אבוט והקונסול הצרפתי, ז'ול פול מולן ששמעו על האירוע, החליטו לפגוש את המושל בניסיון למצוא פתרון למצב הנפיץ, אך הם הוקפו על ידי המון מוסלמי ונדחפו לחדר צדדי ליד המסגד. בקרב ההמון נפוצו כנראה שמועות שהם נכנסו למסגד, ושהתנהגותם הייתה שחצנית ומבזה. על אף הניסיונות של המושל והמשטרה להגן על הקונסולים, האנשים פרצו פנימה ורצחו את הדיפלומטים במוטות ברזל.[6] אחרי שגילה כי הקונסולים נרצחו ציווה המושל לשמור על גופותיהם[7] והעמיד משמר בפני הנציגות האמריקאית. בינתיים הגיעה למקום גם סטפאנה בריאה ושלמה, בליווי אלפרד אבוט, אחי הקונסול הנרי אבוט שנרצח. משראה זאת ההמון נרגע ויצא לחגוג ולירות יריות שמחה באוויר.
הקונסולים
הקונסול של גרמניה בסלוניקי, הנרי "יאנקו" אבוט, בן 34, היה נתין עות'מאני ממוצא אנגלי, בן למשפחת סוחרים ידועה ובעלת השפעה, שהשתלבה בקהילה היוונית ואימצה את הדת הנוצרית אורתודוקסית.[8] הוא קיבל בשנת 1872 גם את האזרחות הבריטית. הקונסול הצרפתי, ז'ול פול מולן, בן 39, כיהן בעבר כסגן קונסול ביפו. אמו חיה בפריז.
שניהם היו נשואים לאחיות של הסוכן הקונסולרי[9] של ארצות הברית, פריקלס חאדזי-לאזארו, שהיה נתין רוסי, ובן למשפחה יוונית מכובדת בסלוניקי.[10] אחיו היה רופא בשגרירות הרוסית באיסטנבול ואחד מדודיו כיהן כפקיד קונסולרי בעיר לאריסה.[11]
התגובות בעולם
יומיים לאחר הרצח, שיגר הקונסול הבריטי, שניסה גם הוא להתערב במצב ונכשל, מברק לשגרירות הבריטית באיסטנבול בו הודיע ש"שני הקונסולים נרצחו, האירופאים בהיכון, מוכי אימה. היוונים מתחמשים, מחשש לטבח כללי"[12] וביקש את הגנת הצי המלכותי[13]:
הידיעות על רצח הקונסולים פורסמו בעיתוני מדינות אירופה ובארצות הברית בהדגשה יתרה[14] ועוררו זעזוע ניכר. המעצמות האירופיות דרשו מטורקיה למצוא את האשמים ולמצות איתם את הדין. ביסמרק רצה בהתחלה מפגן כוח ימי בעל עוצמה, אולם אלברכט פון סטוש, מפקד הצי הגרמני, התנגד לתגובה מוגזמת. למפרץ תרמאיקוס שבסלוניקי הגיעו בסופו של דבר ב-19-16 במאי 1876 מעל 20 אוניות מלחמה של גרמניה, בריטניה וצרפת שכיוונו את תותחיהן בג'סטה מאיימת אל העיר.[15]
בלווייה הממלכתית של הקונסולים השתתפו 200 קצינים מן האוניות הזרות השונות תחת שמירה של ימאים חמושים בני מדינות רבות: צרפתים, אנגלים, רוסים, גרמנים, אוסטרים, איטלקים ויוונים. זיכרון הקונסולים כובד ב-200 מטחי תותח מתוך האניות הזרות . הנוכחות המאסיבית של האוניות, השתתפות הימאים הזרים בהלוויה ומטח התותחים נועדו לאותת לסולטן העות'מאני שיזדרז לרסן את המוני הקנאים מקרב נתיניו המוסלמים.[15] עם הנכבדים שהשתתפו בהלווייה נמנה אף הרב הראשי של יהודי סלוניקי, אברהם גטניו.[16]
תגובת השלטונות העות'מאנים
בעקבות האירועים, השלטון באיסטנבול הרגיש מבוכה רבה מול דעת הקהל והממשלות הזרות והודיע שהאחראים לרצח ולאי מניעת הרצח ישפטו ויענשו בחומרה. מושל סלוניקי, מהמט רפט פאשה הוחלף על ידי שריף פאשה, שהגיע לעיר עם תגבורות צבאיות. נעצרו כ-53 חשודים בהשתתפות בלינץ'. מתוכם נמצאו אשמים 35. שישה מקרבם, שהוצגו כמנהיגי המהומות,הוצאו להורג בתליה על רציף הנמל ללא משפט ויש ששיערו שהם לא היו בדיוק הרוצחים. עם הנשפטים היו עניים, משרתים, עבדים,[17], ומספר צעירים מן הפרובינציה שביקרו בעיר.[18]
השלטון נקט באמצעי ענישה חמורים על אזלת היד של כוחות המשטרה והצבא בסלוניקי שלא התערבו בזמן שמושל העיר עצמו הוחזק יחד עם הקונסולים כבן ערובה במסגד. אכן התברר שכוח של ימאים בפיקוד קפטן הקורבטה "איג'לאליה" שהיה בעיר לא התערב באירוע. מפקד המשטרה, סלים ביי, קפטן הקורבטה ורב-טוראי פרשים שנשפטו על ידי בית דין צבאי נמצאו אשמים ב"רשלנות ומעילה בתפקיד". הם איבדו את דרגותיהם וסולקו מהמשטרה ומהצבא. סלים ביי נידון ל-15 שנות מאסר במבצר באי רודוס. מפקד הקורבטה נידון ל-5 שנות מאסר.[19]
הממשלה העות'מאנית החליטה לשלם ₤40,000 למשפחות הקרבנות.
החרפת "משבר המזרח" וחילופי הגברא בראשות השלטון העות'מאני
התסיסה בבלקן הייתה בעיצומה עוד מקודם. ביוני 1875 פרץ מרד אנטי-עות'מאני בבוסניה והרצגובינה. 3 ימים לפני רצח הקונסולים פרץ מרד בבולגריה שדוכא באכזריות על ידי הכוחות העות'ומאנים. דעת הקהל באירופה הנוצרית הרימה קול מחאה וזעקה. בתוכה בלט גיוסו של ויליאם גלדסטון נגד "מעשי הזוועה העות'מאנים" בבולגריה. באותו זמן דעת הקהל המוסלמית התרעמה נגד התערבות המעצמות הזרות, נשמעו קולות נגד הענקת זכויות לקהילות הלא מוסלמיות אחרי רפורמת הטנזימאט. המוסלמים בבלקן נאחזו בעצמם באימה מול מעשי הנקם וגירושי אלפי בני דתם על ידי המורדים הנוצרים.
ב-10 במאי 1876 פרץ באיסטנבול מרד נגד הסולטן אבדילאזיז ובאותו חודש ב-30 במאי הוא הודח לטובת אחיו מוראט החמישי. ב-31 באוגוסט 1876 הודח גם הסולטן מוראט בעילת "אי יציבות נפשית" והוחלף בעבדול חמיד השני. בדצמבר 1876 נחקקה החוקה הראשונה של האימפריה העות'מאנית מיוזמת הווזיר מידהט פאשה. הסולטן מיהר לפטרו. באפריל 1877 התחילה מלחמה בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית, מלחמה שהתנהלה בשטח בולגריה והסתיימה בתבוסה צורמת של הטורקים. בינואר 1878 הצבא הרוסי לא היה רחוק מאיסטנבול. בריטניה וגרמניה העמידו את רוסיה במקומה וכפו עליה קונגרס בברלין שקירר את השאיפות הרוסיות בבלקן. לעומת זאת הוכרה עצמאותן של רוב האומות הנוצריות בדרום-מזרח אירופה. .
לקריאה נוספת
מקורות
- Selim Deringil Conversion and Apostasy in the Late Ottoman Empire, Cambridge University Press 2012
- Berke Torunoğlu Murder in Salonika 1876,: A Tale of Apostasy turned into an international crisis, master thesis at the Dept.of History of Bilkent University, Ankara june 2009
- Mark Mazower Salonica, City of Ghosts,Harper Perennial, London 2005
- , Meropi Anastassiadou Salonique 1839-1912:Une ville ottomane á l'âge des reformes Koninklijke Brill Leiden 1997
אחרים
- Rossitsa Gradeva and Sinan Kuneralp On Love, Religion and Politics:Salonica (1876) and Ruse ((1910, Isis Press, Istanbul
- 2003 Enver Ziya Karal Osmanlı Tarihi, vol.VII Türk Tarih Kurumu Basımevi,Ankara עמוד 99
- Ahmed Oğuz 1876 Selanik Vak'ası Osmanlı'nın Balkan Siyaseti Grafiker Yayinlari, 2014
(התקרית בסלוניקי והמדיניות העות'מאנית בבלקן)
- Sacit Kutlu Balkanlar ve Osmanlı Devleti
קישורים חיצוניים
- The Murder of Consuls in Turkey (The Illustrated London News, June 17, 1876
- ‘Murder in Salonika, 1876’ by Berke Torunoğlu
- Salonika Incident
- כתבה על הלינץ' ב"ניו יורק טיימס" שנשלחה ב-10 במאי 1876 ופורסמה בעיתון ב-22 במאי 1876 The Recent Murders at Salonica
- at-salonica סיפור הרצח בדיווח של תת-מזכיר המדינה של הממלכה המאוחדת, רוברט בורק, ב-23 במאי 1876 באתר הפרלמנט הבריטי
- [1]
הערות שוליים
- ^ Bosworth, C. Edmund (2007). Historic cities of the Islamic world. Leiden: Brill. p. 223. ISBN 9789004153882. Retrieved 6 August2015.
- ^ Mark Mazower, Salonica, City of Ghosts: Christians, Muslims and Jews 1430-1950, Vintagge, 2006, עמ' 164-167
- ^ 3.0 3.1 R.Bourke 23.5.1876
- ^ לפי עדותו של חאג'י-לאזארו, סגן הקונסול של גרמניה, הנרי "יאנקו" אבוט היה זה שקרע לה את הרעלה
- ^ M.Mazower ע' 172
- ^ Selim Deringil, Conversion and Apostasy in the Late Ottoman Empire, Cambridge University Press, 2012, עמ' 100
- ^ לפי עדויות אחרות הגופות הושחתו קשות לאחר הרצח Berke Torunoğlu Murder in Salonika 1876,: A Tale of Apostasy turned into an international crisis. master thesis at the Dept.of History of ilkent University, Ankara june 2009 p/48
- ^ The Abbott Brothers of Salonika
- ^ ניו יורק טיימס, 22 במאי 1876
- ^ M.Mazower ע'172
- ^ The Activities of Allatini and Modiano
- ^ M.Mazower ע' 171
- ^ Berke Torunoğlu Murder in Salonika 1876,: A Tale of Apostasy turned into an international crisis. master thesis at the Dept.of History of Bilkent University, Ankara june 2009 p/47
- ^ כתבה על הלינץ' ב"ניו יורק טיימס" שנשלחה ב-10 במאי 1876 ופורסמה בעיתון ב-22 במאי 1876 The Recent Murders at Salonica
- ^ 15.0 15.1 Meropi Anastassiadou 1997 ע' 394
- ^ JewishGenHome
- ^ על יהדות סלוניקי באתר JewishGenHome] הפרק 14 - The Activities of Allatini and Modiano בתרגום מעברית - ג'ודי מונטל
- ^ M.Mazower 2005 ע' 175
- ^ S.Deringil ע' 101
