שארקו (אי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שארקו
תצלום לוויין של האי שארקו
תצלום לוויין של האי שארקו
נתונים מדיניים
אוכלוסייה שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).)
תצלום לוויין. האי שארקו במרכז התמונה, מימין לאי ניתן לראות את שרידי גשר הקרח שנשבר.

האי שארקואנגלית: Charcot Island[1]) או ארץ שארקו (באנגלית: Charcot Land[2]) הוא אי בים בלינגסהאוזן בסמוך לארץ פאלמר שבאנטארקטיקה[3][2].

האי נחשב חלק מהאזור המוגן במסגרת האמנה האנטארקטית[4].

האי ממוקם 102 קילומטרים ממערב לאי אלכסנדר[3][2], ו-57 קילומטרים צפונית לאי לטדי.

אורכו של האי 56 קילומטרים[3][2]; ורוחבו 46 קילומטרים[3][2].

האי מכוסה ברובו קרח[3][2], למעט מספר הרים בולטים המתנשאים מעל החוף הצפוני של האי[3][2].

הנקודה הצפונית ביותר של האי היא כף בירד.

שיא גובהו של האי - 600 מטרים מעל פני היםהר מוניק).

היסטוריה

גילוי האי

האי שארקו התגלה ב־11 בינואר 1910[3][2], על ידי המשלחת הצרפתית הרביעית לאנטארקטיקה בפיקודו של ז'אן-באטיסט שארקו[3][2].

שארקו וצוותו ראו את האי ממרחק, ולא ידעו כי מדובר באי[2].

העובדה שמדובר באי הוכחה על ידי סר יוברט וילקינס[3][2], שטס סביב האי ב-29 בדצמבר 1929[3][2] (קודם לכן לא ידעו אם מדובר באי או בחצי אי[2]).

האי צולם מהאוויר על ידי צי ארצות הברית ב-8 בפברואר 1947, במסגרת מבצע קפיצה לגובה[2].

האי צולם מהאוויר על ידי משלחת החקר האנטארקטית רון (RARE)[2], בפיקודו של פין רון ב-21 בנובמבר 1947[2].

הראשונים שנחתו לחוף האי היו משלחתו של פין רון[2], ב-21 בנובמבר 1947[2].

האי מופה לראשונה בשנת 1957 על ידי סקר שטחי חסות איי פוקלנד[2], בהתבסס על תצלומי האוויר[2].

מקור השם

צוותו של שארקו התעקש שקראו לאזור שהתגלה "ארץ שארקו"[3]צרפתית: Terre Charcot[2]) (בעת גילויו, לא ידוע כי מדובר באי). שארקו הסכים לכך, מתון כוונה ברורה לקרוא לאי על שם אביו - ז'אן-מרטן שארקו[3][2], רופא צרפתי מפורסם[3][2](ולא על שמו שלו).

התמוטטות גשר הקרח

גשר הקרח שחיבר את מדף הקרח וילקינס עם חוף אנטארקטיקה ועם האי שארקו[5], היה גשר קרח שאורכו 40 קילומטרים[5], ורוחבו כ-500 מטרים (בנקודה הצרה ביותר)[5].

באפריל 2009 נשבר מגשר הקרח אזור שאורכו 30 קיומטרים ורוחבו 2.4 קילומטרים[5]. בעקבות שבר זה קרס במהירות הגשר כולו, ונהפך למאות קרחונים צפים[5][6].

לקריאה נוספת

• United States. Defense Mapping Agency. Hydrographic Center, Sailing Directions for Antarctica: Includes Islands South of Latitude 60°, P 209
• Searle, D. J. H., The Evolution of the Map of Alexander and Charcot Islands, Antarctica, The Geographical Journal, vol. 129, no. 2, 1963, pp. 156–166. JSTOR, www.jstor.org/stable/1792633. Accessed 23 Feb. 2021
• Convey, P., Smith, R. I. L., Peat, H. J., & Pugh, P. J. A. (2000), The terrestrial biota of Charcot Island, eastern Bellingshausen Sea, Antarctica: an example of extreme isolation,Antarctic Science, 12(4), 406–413. Cambridge University Press.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0