שביבית עדינה
 שביבית עדינה
| |
|---|---|
 .jpg) נקבה |
שְׁבִיבִית עֲדִינָה (שם מדעי: Lestes virens) היא מין של שפרירית ממשפחת השביביתיים, הנפוצה על פני רוב אירופה ומערב ומרכז אסיה. בישראל היא נפוצה למדי בצפון הארץ ובמרכזה.
תיאור
מידות: אורך כולל 30–39 מ"מ (מתוכם הבטן 25–32 מ"מ), אורך הכנף האחורית 19–23 מ"מ.[1]
לשביבית העדינה מראה קלאסי לשביביות, עם גוף בגוון ירוק מתכתי וכנפיים המוחזקות הרחק מגופה בזמן מנוחה. היא קטנה בממוצע לקרובותיה. בדומה לשביבית דו-גונית, החלק האחורי של הראש צהבהב בהיר במנוגד לחלק העליון, מאפיין המייחד אותן בקרב בנות סוגן. לזכר מאפיין ייחודי: יש אבקתיות (Pruinescence) כחולה המוגבלת למקטעי הבטן S9–S10 בלבד. הפטרוסטיגמות חומות עם שוליים לבנבנים. פסי-הכתף (antehumeral stripes) דקים (עבים אצל שביבית דו-גונית). עם הגיל החלקים הירוקים מחלידים לגוון ברונזה, והצבע הכחול מתפתח גם בבסיס הכנפיים ובחלקים התחתונים.[1][2]
ישנם שני תת-מינים מוכרים (אם כי ההפרדה לא התקבלה אצל כל המחברים): אצל L. v. virens פס-הכתף הצהוב אינו שבור ומגיע כמעט עד בסיס הכנף הקדמית, בעוד שב-L. v. vestalis הקו הצהוב מצטמצם ושבור ואינו מגיע לכנף הקדמית. L. v. virens נמצא בדרום אזור התפוצה ו-L. v. vestalis נמצא בצפון.[3]
אקולוגיה
עונת התעופה היא בדרך כלל מיוני עד אוקטובר, אך היא עשויה להתחיל כבר באפריל בדרום אזור התפוצה שלה.[4]
תפוצה
תפוצת המין משתרעת על פני רוב אירופה (נעדר מהאיים הבריטיים), ובכיסים מקומיים בצפון אפריקה, הלבנט, הקווקז, ומרכז אסיה. מאז שנות ה-90 המין מרחיב בהתמדה את תפוצתו צפונה באירופה, כנראה בעקבות התחממות האקלים.[4]
תת-המין L. v. virens נמצא בדרום האזור בספרד, דרום צרפת, סרדיניה וצפון אפריקה. L. v. vestalis נמצא בצפון בצפון צרפת, איטליה וברחבי מרכז אירופה.
בית גידול
השביבית העדינה חובבת מגוון בתי גידול של מים עומדים ורדודים, במיוחד כאלה המתוחמים בצמחייה עשירה, שלוליות חורף, ביצות עשב וביצות מליחות, וגם ביצות כבול חומציות. גופי המים ממוקמים לעיתים קרובות בסביבה מיוערת ומוגנת מפני רוח. הן מעדיפות חשיפה ישירה לשמש. המין נפוץ ביותר בשפלות ואזורים נמוכים, אם כי הוא נצפה בגובה של עד 1,400 מטר בדרום אזור תפוצתו.[4]
רבייה
הן מקיימות מחזור רבייה אחד בשנה. לאחר ההתרבות הנקבה מטילה את ביציה מעל המים על גבעולי צמחים, והביצים עוברות תקופה של התפתחות מהירה ולאחר מכן נכנסות למצב של דיאפאוזה. הביצים חורפות ולאחר מכן הנימפות מגיחות באביב. הנימפות מתפתחות מהר מאוד (2–3 חודשים). ההתפתחות המהירה מאפשרת למין לנצל שלוליות עונתיות.[5]
גלריה
-
זכר מהתת-מין L. v. vestalis -
נקבה -
נקבה טריה לאחר הגחה -
נקבה מזדקנת בצבע ברונזה -
השוואה בין פרטים צעירים: זכר (משמאל) ונקבה (מימין) -
תקריב, ניתן להבחין בפסי הכתף (antehumeral stripes) הצרים -
הפטרוסטיגמה חומה עם שוליים לבנים
.jpg)
קישורים חיצוניים
- שביבית עדינה, באתר NCBI (באנגלית)
- שביבית עדינה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שביבית עדינה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 75–76, מסת"ב 978-1-4729-4399-6
- ↑ David Smallshire, Andy Swash, Europe's dragonflies: a field guide to the damselflies and dragonflies, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2020, Wild guides, עמ' 24–25, מסת"ב 978-0-691-16895-1
- ↑ Askew, R. R. (2004). The Dragonflies of Europe. (revised ed.) Harley Books. pp 58–66. מסת"ב 0-946589-75-5
- ^ 4.0 4.1 4.2 Jean-Pierre Boudot, Vincent J. Kalkman, Atlas of the european dragonflies and damselflies, S.l.: KNNV publishing, 2015, עמ' 62–63, מסת"ב 978-90-5011-480-6
- ↑ Kalkman, V.J., Lestes virens, The IUCN Red List of Threatened Species 2014, 2013-01-13 doi: 10.2305/iucn.uk.2014-1.rlts.t165492a19166030.en
שביבית עדינה41357504Q1430591