שביבית דו-גונית
 שביבית דו-גונית
| |
|---|---|
זכר
| |
| מצב שימור | |
 | |
| שם מדעי | |
 Lestes barbarus
|
_female_Belgium.jpg)
שְׁבִיבִית דּוּ-גּוֹנִית (שם מדעי: Lestes barbarus) היא מין של שפרירית ממשפחת השביביתיים, המתייחדת בפטרוסטיגמות הכהות-בהירות שלה. בישראל נפוצה בעיקר בצפון הארץ (רמת הגולן) ועד לקו נתניה.
תיאור
מידות: אורך כולל 40–45 מ"מ (מתוכם הבטן 26–35 מ"מ), אורך הכנף האחורית 20–27 מ"מ.[1]
זוהי שפרירית גדולה יחסית עם מאפיינים קלאסיים לשביביות, גוף בצבע ירוק מתכתי וכנפיים אשר מוחזקות פרושות לצדדים במנוחה. הפטרוסטיגמות שלה בולטות בצבעיהן: החצי הפנימי חום כהה המנוגד לחצי החיצוני הצהבהב בהיר, והן מהוות סימן זיהוי ייחודי ביחס למינים דומים; אם כי לפרטים טריים לאחר ההגחה הן בהירות באופן אחיד. החלק האחורי של הראש צהבהב בהיר במנוגד לחלק העליון. החלקים התחתונים צהובים, עם פסי-כתף (antehumeral stripes) עבים (דקים אצל שביבית עדינה). קצה הבטן והתוספתנים בהירים (בדומה לרשפית פלגים). ככל שהשביבית מזדקנת, הגוון הירוק של הגוף הופך לברונזה. שני הזוויגים דומים בצבעיהם, אך צורת התוספתנים בקצה הבטן שונה באופן בולט, והבטן של הנקבה קצרה ועבה משל הזכר. איבר ההטלה של הנקבה לרוב בהיר.[1][2]
אקולוגיה
עונת התעופה של הבוגרות היא ממרץ עד אוקטובר.[1]
תפוצה
תפוצת המין משתרעת ממערב אירופה מזרחה דרך קזחסטן ומרכז אסיה ועד צפון-מערב סין ומונגוליה. באפריקה היא מוגבלת לחלקים הצפוניים של מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, עם תיעוד בודד אחד מצפון-מערב לוב. המין נעדר ברובו מהאזורים הצחיחים של דרום-מערב ומרכז אסיה. התצפיות הדרום-מזרחיות ביותר הן מקשמיר.[3]
בעבר הייתה נדירה בחלקים נרחבים של מרכז ומערב אירופה עד שנות ה-90, והתצפיות בה התרחשו בעת התפרצויות ספורדיות מהדרום. התפרצויות אלו יצרו אוכלוסיות מבודדות ולעיתים קרובות קצרות מועד, שלאחריהן שוב היעדר תצפיות למשך שנים. באמצע שנות ה-90 עבר המין התפשטות משמעותית צפונה באירופה, וכתוצאה מכך נהייתה קבועה בהולנד, דנמרק ובצפון פולין.[3]
בית גידול
בית הגידול המועדף עליה הוא גופי מים שטופי שמש ורדודים, לרוב זמניים, והיא סתגלנית למים מליחים. הנימפות מסוגלות לשרוד ברמות מליחות של 13%. בתי גידול מתאימים כוללים ביצות חוף גדולות, אגמים פנימיים, בריכות, מכרות חצץ, אגמי דיונות וביצות רדודות. המין מיישב בתי גידול חדשים במהירות ולעיתים קרובות מופיע בבריכות חורף.[3][4]
רבייה
הזכר מלווה את הנקבה להטלת הביצים, המתרחש על צמחים הבולטים מהמים, אך בניגוד לשפריריות אחרות, הנקבה מטילה את הביצים לבדה. הטלת ביצים מתרחשת לעיתים קרובות כאשר בית הגידול יבש לגמרי, והביצים נשארות במצב של דיאפאוזה עד שבית הגידול מוצף מחדש.[4]
גלריה
-
זכר -
זכר מוחזק ביד -
נקבה -
נקבה, ניתן להבחין באיבר ההטלה הבהיר -
תקריב, ניתן להבחין בפסי הכתף (antehumeral stripes) העבים -
תקריב על הפטרוסטיגמות הדו-גוניות
.jpg)
,_Beaconsfield_(52356894411).jpg){kind=tracking}
.jpg)
קישורים חיצוניים
- שביבית דו-גונית, באתר NCBI (באנגלית)
- שביבית דו-גונית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שביבית דו-גונית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שביבית דו-גונית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 74, מסת"ב 978-1-4729-4399-6
- ↑ David Smallshire, Andy Swash, Europe's dragonflies: a field guide to the damselflies and dragonflies, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2020, Wild guides, עמ' 26–27, מסת"ב 978-0-691-16895-1
- ^ 3.0 3.1 3.2 Jean-Pierre Boudot, Vincent J. Kalkman, Atlas of the european dragonflies and damselflies, S.l.: KNNV publishing, 2015, עמ' 55–56, מסת"ב 978-90-5011-480-6
- ^ 4.0 4.1 Clausnitzer, V., Lestes barbarus, The IUCN Red List of Threatened Species 2020, 2019-12-04 doi: 10.2305/iucn.uk.2020-3.rlts.t158684a140555879.en
שביבית דו-גונית42085206Q11688916