שדה (חקלאות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
שדה למרגלות הרי נפתלי, חלק מעמק החולה
קציר בשדה חקלאי
שדה חקלאי

שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאים, המופרדים בדרך-כלל לשני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין.

מִקְשָה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.

בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים[1]. תהליך איסוף היבול מהשדות מכונה קציר. את התבואה מאחסנים באסם.

המילה 'שדה' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[2].

השדה ביהדות

על פי ההלכה בעלי השדות בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים. כלומר, עליהם להשאיר חלק מהיבול לעניים, לאלמנות, ליתומים ולגרים.

המתנות לעניים כוללות:

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ רבי דוד קמחי, ספר השרשים, ערך שדה; גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית".
Feusisberg02.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.