תחילה, מחמאה עסיסית על הערך העסיסי. עבודה נפלאה.
וכעת הערה קטנה.
כתבת:
הערוך פירש זאת מלשון 'חוזק', כמו הביטוי 'אש צורבת' שמשמעותו 'אש חזקה', כלומר, הצורבא מרבנן חזק בתורה.
לדעתי, ההוספה "כמו אש צורבת שמשמעותו אש חזקה" - מיותרת, היות שגם הביטוי 'אש צורבת' נתון לפרשנויות השונות בהתאם לפרשנויות על המילה 'צורב' שממנו נגזרות הפרשנויות השונות לביטוי צורבא מרבנן, ולכן זה לא מוסיף כלום.
כיום, צורב הכוונה 'שורף' (כמו "זה שורף לי"). להרחבה תוכל לראות במפרשים במשלי טז, כז וביחזקאל כא, ג
יחיד ורבים יישר כח על המחמאה העסיסית... באשר לפרשנות בהחלט תוכל לשנות כאוות נפשך. את רוב החומר ליקטתי מגמרות מתיבתא במסכתות השונות ולא בדקתי את הדברים כראוי, סליחה.
ברישא דדבריך לא ביארת כ"כ במה הוא מונח נפרד (לשונית לא מספיק כמובן) חוץ מדעת רש"י בפרט אחד. בסיפא לגבי זכויותיו וכי כל האמור (ושעתיד להיתוסף) אינו נכון לכל תלמיד חכם? נראה פשוט שכן. וא"כ קמה שאלתי וגם ניצבה מדוע להפריד את הערכים.
מעתיק מה שראיתי למרות שנראה שכבר הובא עיקרו.
צורבא מרבנן. יש אומרים [רש"י ביצה ד, א ד"ה צורבא] חריף יש אומרים [ערוך ערך צרב ב] חזק, ושניהם ממלת צרבת אש [משלי טז, כז], חד וחזק, תשבי [שרש צרב]. ועיין רש"י ביצה ז' א' בפירושו [ד"ה] צריבין, בישול כל צרכן, צרבת המכוה [ויקרא יג, כח] בשול. י"ל צורבא מדרבנן, נגמר כל צרכו ועדיין לא נסמך, עיין תשבי [שם]. ואמרו [נדרים סב, א] באתרא דלא ידעי כו', מדריגה פחותה מעט, יע"ש והבן: (פרי מגדים אגרות אגרת שניה )