שיתוק מוחין

שיתוק מוחין
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1179555
MeSH	D002547

רופא בודק ילד אשר פגוע בשיתוק מוחין בטרינידד וטובגו

שיתוק מוחין או שיתוק מוחי הוא הפרעה בהתפתחות אזורי המערכת המוטורית הרצונית במוח, אשר גורמת לקות תנועה, שחומרתה לא נשארת קבועה במהלך כל החיים הבוגרים. הנזק ההתפתחותי מתרחש מתחת לגיל שלוש שנים (יש חילוקי דעות בקשר לגבול העליון). שיתוק מוחין איננה הפרעה או מחלה בודדת, אלא שם קיבוצי למספר ליקויים שנגרמים במהלך ההריון, בעת הלידה או לאחריה. שיתוק מוחין גורם לליקוי בתפקודים המוטוריים והוא מלווה בדרך כלל בשיתוק הגפיים ופגיעות אחרות.

ההפרעה נחקרה לראשונה בשנת 1860 על ידי ויליאם ליטל. המונח "Cerebral Palsy" (שיתוק מוחין באנגלית) התפרסם לראשונה ב-1887 בעבודתו של ויליאם אוסלר, אשר הרחיב את ממצאיו של ליטל. בשנת 1897 חקר זיגמונד פרויד (בטרם פיתח את הפסיכואנליזה) את הקשר בין שיתוק מוחין לפגות.^[1]

ממוצע הלוקים מהפרעה זו הוא 3.5 מתוך 1000 לידות. השכיחות גבוהה יותר אצל תינוקות זכרים.

גורמים

שיתוק מוחין מולד, נגרם מפגיעה במוח במהלך חיי העובר ברחם. הוא קיים כבר בעת הלידה, אך אפשר שלא לזהותו במשך חודשים רבים. עם זאת, ברוב המקרים הסיבה לתסמונת איננה ברורה. נצפו מספר גורמי סיכון עיקריים הקשורים לשיתוק מוחין כגון: גיל היריון נמוך, היריון מרובה עוברים, זיהומים ויראליים (כמו אדמת, הרפס), מחסור ביוד וכו'.

את גורמי הסיכון ניתן לחלק לשלוש תקופות זמן עיקריות והן:

לפני הלידה

מחלות של האם - אדמת, דלקת קרום המוח
חוסר בחמצן בדם האם
מצוקה עוברית - סיבוכים בחבל הטבור או התנתקותו
חוסר התאמת אם-עובר
פגמים מולדים בהתפתחות המוח

במהלך הלידה

לידה מוקדמת
משקל לידה נמוך במיוחד (מתחת ל-1000 גרם)
חבלה בזמן הלידה
מחסור באספקת חמצן למוח הילוד
שטף דם במוח

לאחר הלידה

חבלה בראשו של התינוק המביאה לפגיעה במוחו
חום גבוה מאד בעקבות מחלה כלשהי
מחלה הפוגעת ישירות במוח כגון דלקת קרום המוח
פגיעות מוחיות ומניעת הגעת החמצן אל המוח
בעיות במערכת העצבים המרכזית

סוגי שיתוק מוחין

הסיווג של שיתוק המוחין נעשה על פי הפיזור האנטומי, הפרעת התנועה ומידת המוגבלות התפקודית.

הפיזור האנטומי (השכיחים הם קואדריפלגיה דיפלגיה והמיפלגיה)

מונופלגיה (Monoplegia), סוג זה מתאפיין בנכות בגפה אחת (יד או רגל).
דיפלגיה (Diplegia), נכות באזור פלג הגוף התחתון, בדרך כלל הגב ושתי הרגליים.
המיפלגיה (Hemiplegia), נכות בצד אחד של הגוף: יד, רגל וגב באותו הצד.
טריפלגיה (Triplegia), נכות של שלוש גפיים וגב.
טטרפלגיה או קוודריפלגיה (Tetraplegia, Quadriplegia), נכות של ארבע הגפיים וגב.

הפרעת התנועה

ספסטיות
דיסטוניה
כוריאה
אטטוזה - תנועתיות יתר ואי-יכולת לדייק בתנועה.
מידת המוגבלות התפקודית - Gross motor function classification system

תסמינים

ניתן להבחין כי ההתפתחות המוטורית אצל תינוקות הלוקים בשיתוק מוחין מעוכבת ולא מתפתחת על פי אבני הדרך ההתפתחותיות הרגילות. בחודשיו הראשונים של התינוק, ההורים בדרך כלל שמים לב לכך שהוא אינו מתפתח כצפוי ואף אינו מניע את גפיו באופן רגיל. בחלק מן המקרים ישנו אירוע מקדים לשיתוק מוחין, כגון: פגות או אירוע זרימה לא מספקת של דם אל איבר מסוים בגוף. ברוב המקרים האבחנה נעשית לפני גיל שנתיים.

תופעות אשר יכולות לעורר חשד אצל ההורים

הפרעות יציבה ושיווי משקל.
סימנים ראשונים המעידים על עיכוב בהתפתחות; קשיים בזחילה, בישיבה ובעמידה.
פרכוסים, הפרעות ראייה וירידה ביכולת האינטליגנציה והלימוד.
פגיעה קשה יותר יכולה להוביל למוגבלות באכילה, הפעלת ידיים דיבור וכולי.

תסמינים נוספים היכולים להתלוות לשיתוק מוחין

אפילפסיה ופירכוסים.
קשיי למידה המלווים בבעיות התנהגות.
סוגים שונים של לקות שכלית.
בעיות נשימה.
קושי ביציאה ומתן שתן.
עקמת בעמוד השדרה.
בעיות הורמונליות כגון הפרעות בתפקוד בלוטת התריס.
הידרוצפלוס: תופעה הנגרמת כתוצאה מחסימת המעברים בין חדרי המוח אל תעלת השידרה האחראית על ניקוז הנוזל מוחי שדרתי (CSF). סיבות החסימה יכולות להיות:
- דימום
- שבץ מוחי
- מום מולד
- סיבוכים אחרים לאחר הלידה.

החסימה גורמת ללחץ תוך גולגולתי שמשפיע על תפקודיים מוחיים ומוטוריים.

טיפול ודרכי התמודדות

כיום אין טיפול שמרפא שיתוק מוחין, אך ישנם טיפולים אשר נועדו לשפר את איכות חיי המטופל. רוב הילדים הלוקים בשיתוק מוחין נמצאים במעקב במסגרת מכונים להתפתחות הילד, שם נבנית להם תוכנית טיפול שיקומית לטווח ארוך. חלקם (תלוי בחומרת הפגיעה ובבחירת ההורים) נמצאים במסגרות חינוכיות המיועדות לילדים עם לקויות מוטוריות ומסגרות מיוחדות אחרות בהתאם לתפקודם וצורכיהם.

הטיפול מורכב מטיפול שיקומי הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, טיפולים אורתופדיים, וכן התאמת אמצעי עזר כגון עמידונים, הליכונים, וכיסאות גלגלים. יתרה מכך ישנם טיפולים המסייעים לשיפור הפעילות הגופנית של הלוקים בתסמונת כמו: סיבולת לב ריאה (קפיצה בדלגית, ריצה), גמישות (כמו מתיחות) ואימוני כוח (משקולות, רצועות וגומיות וכולי).

ניתן לומר כי ישנו סיוע בהערכה וטיפול בקשיים הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והתקשורתיים שיכולים ללוות את הפעוט הגדל לילד ולבוגר. לאחר אבחנה כי הפעוט סובל משיתוק מוחי נדרש להתחיל בטיפול אשר מטרתו לאפשר התפתחות תקינה ככל שניתן. הטיפול כולל:

טיפול אורתופדי – לתיקון פגמים הכוללים מעורבות של שרירים ועצמות אשר שכיחים מאד בילדים עם שיתוק מוחי.
ריפוי בעיסוק – במטרה לעבוד עם הילד על מנת לפתח מרכיבים התפתחותיים שונים כגון מרכיבים מוטוריים, חברתיים והתנהגותיים.
פיזיותרפיה – ביצוע תרגילים שונים אשר יסייעו לילד לשפר את הכוח, הגמישות, היציבות ותחומים מוטוריים נוספים.
תרופות – לעיתים משתמשים הרופאים בתרופות להקלה על נוקשות השרירים, במידה ומדובר בתופעה מוקדית המערבת שרירים ספציפיים או תרופות אחרות במידה ומדובר בתופעה מפושטת.

ישנה גישה ייחודית של חינוך מיוחד ושיקום הנקראת - גישת 'החינוך המדריך - פטו', המיועדת לילדים ומבוגרים עם שיתוק מוחי וליקויים מוטוריים, הנגרמים מפגיעה במערכת העצבים המרכזית.

זוהי גישה פסיכולוגית-חינוכית, המתמקדת באישיותו של המשתקם (הילד עם שיתוק מוחי) ואורח חייו. כל זאת תוך שילוב הממדים הפיזיולוגים והרפואיים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תקשורת וכדומה).