שלמה זבלודוביץ'
 |
שלמה זבלודוביץ' (1916–1994) היה איש עסקים וסוחר נשק ישראלי יליד פולין. בין השאר, היה שותף להקמת מפעל סולתם מערכות[1]. הוא התגורר במשך שנים רבות בפינלנד, אך בערוב ימיו השתקע בישראל והתגורר בקיסריה.
ביוגרפיה
שלמה זבלודוביץ' נולד במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. אביו היה רב. ישנם תיעודים שונים לגבי תאריך ומקום הלידה שלו. לפי הביוגרף שלו מתי מורטינן, התאריכים הסבירים ביותר הם 16 באפריל 1915 או 15 באפריל 1916 (התאריך שבו חגג זבלודוביץ' עצמו כיום הולדתו)[2]. מקום הולדתו היה ככל הנראה לודז', פולין, אם כי באחת הפעמים הצהיר כי הוא נולד באוסטרוב[2].
זבלודוביץ' סיים לימודי הנדסה בוורשה בשנת 1939. במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, הוא התגורר בגטו לודז' ועבד בעבודות כפייה בבית מלאכה למתכת עד אוגוסט 1944, אז גורשה כל משפחתו יחד עם יהודים נוספים למחנה ההשמדה אושוויץ. שני הוריו של זבלודוביץ' וכל חמשת אחיו מתו בשואה, אביו ככל הנראה כבר בגטו ושאר בני המשפחה ברובם באושוויץ. זבלודוביץ' ואחיו הגדול משה נלקחו מאושוויץ למחנה עבודה בגרמניה, וזבלודוביץ' עבד בכפייה במפעל באזור המבורג עד סוף המלחמה. האח משה מת כשבוע לפני תום המלחמה, כאשר קבוצת אסירים יהודים נשרפה חיים על ספינה שעגנה ליד המבורג. ככול הידוע זבלודוביץ' מעולם לא ביקר שוב בפולין במהלך שארית חייו[2].
לאחר המלחמה, שהוא חלש מרעב ושחפת, הצליח זבלודוביץ' לנסוע מלובק לטיפול בגוטלנד, שוודיה, ביולי 1945, באוטובוס שאורגן על ידי הרוזן פולקה ברנדוט[3]. בשנת 1946 עבר זבלודוביץ' למחנה פליטים בדלרנה וגם התגורר תקופה בסטוקהולם. הוא הגיע לראשונה לפינלנד בשנת 1947, לאחר שהשיג עבודה בהלסינקי כמורה פרטי למשפחתו של איש העסקים הפיני-יהודי רובן ליבקינד בעזרת קהילת יהודי הלסינקי. מפינלנד חזר זבלודוביץ' לשוודיה ולאחר מכן נסע לישראל, זמן קצר לאחר הקמתה. עד מהרה חזר שוב לפינלנד בשירות מח"ל, כדי לגייס מתנדבים יהודים למלחמת העצמאות ולרכוש נשק. הוא סיפר שפנה ישירות למפקד כוחות ההגנה של פינלנד, גנרל ארנה סיבו, בקשר לעסקת נשק. ככל הנראה, באמצעות סיבו נוצר קשר עם חברת "טמְפֵלָה" Tampella, שייצרה במהלך המלחמה תותחים, פגזי ארטילריה ומרגמות. אחר כך יצר קשרים אישיים עם חברי הנהלה אוהדי ישראל[2].
בנסיעתו הראשונה לישראל, יצר זבלודוביץ' קשר עם קואופרטיב "סולל בונה", ובכך הצליח להתחיל בקריירה של סוחר נשק ללא כל הון. "סולתם", שנוסדה בשנת 1950 ביוזמתו של זבלודוביץ', ייצרה כלי נשק שתוכנן על ידי "טמפלה", באמצעות מכונות שיובאו מפינלנד. "סולל בונה" וחברת הבת של "טמפלה" הרשומה בלוקסמבורג "סלגד" החזיקו כל אחת במחצית מ"סולתם", אך הקשר של "טמפלה" ל"סלגד" ו"סולתם" נשמר בסוד, מאחר שחוזה פריז (1947) אסר על פינלנד לייצא כמעט כל סוג נשק, לכן מסמכי המשלוח הזכירו מכונות חקלאיות. זבלודוביץ' חי לסירוגין בפינלנד ובישראל מתחילת שנות ה-50, והתיישב בעיר טמפרה (מקום מושבה של חברת "טמפלה") בשנת 1953. הוא לא הועסק רשמית ב"טמפלה", וגם לא היה לו תפקיד מוגדר ב"סלגד" עד שנת 1959, אך הוא היה דירקטור ואחר כך יושב ראש "סולתם"[4]. ל"סלגד" הוקמה חברה מקבילה באותו שם, הרשומה בליכטנשטיין, בה היה זבלודוביץ' גם בעלים משותף. בלונדון הוקמה חברה בשם "טמרס" שייצגה את "סלגד", בבעלות זבלודוביץ'[2].
זבלודוביץ' היה איש חברה ואיש מכירות מיומן ביותר, והפך תוך 20 שנה לאחד מיצרני וסוחרי הנשק הפרטיים הגדולים באירופה. בין השאר, תיווך בעסקות ענק בין מדינת ישראל למדינות שונות באירופה, באסיה ובאפריקה[5]. ומכר נשק לאיראן בשיתוף יעקב נמרודי[6]. הוא התפרסם לראשונה בישראל כאשר נחשפה עסקה שארגן למכירת נשק למערב גרמניה בשנת 1959, שלאחריה פרצה שערורייה פוליטית שאיימה להפיל את ממשלתו של דוד בן-גוריון[7]. זבלודוביץ' סייע בארגון ביקורו של בן-גוריון בפינלנד בשנת 1962. זבלודוביץ' גם הצליח למכור נשק ישראלי להודו בתקופה שבה ישראל והודו היו ביחסים עוינים. כלי נשק אלו מילאו תפקיד במלחמת העצמאות של בנגלדש. זבלודוביץ' אירחה ביוני 1971 ביקור של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר[5], שהיה למעשה פגישה חשאית בין נציגי מאיר וטמפלה ואולי קשור לעסקת הנשק שעמדה אז עם הודו. בשנת 1969 מכר זבלודוביץ' תותחים מתוצרת טמפלה לסינגפור, שסינגפור נחשדה כי מכרה לדרום וייטנאם, בזמן המלחמה[2].
ב-1974 החליטה "טמפלה" להפסיק את שיתוף הפעולה עם ישראל, לצאת מתעשיית הנשק, כולל ההחזקה ב"סולתם"[8], ולהעביר את הפטנטים הזרים על נשקה ל"סלגד" מליכטנשטיין, שעברו לידי זבלודוביץ' ובנו. בכך הסתיים רשמית שיתוף הפעולה של זבלודוביץ' עם "טמפלה". זבלודוביץ' רכש 26% מהמניות והיה לשותף עם "כור תעשיות" (חברה שהחזיקה את מפעלי התעשייה של "סולל בונה") בבעלות ב"סולתם"[9], ובחברות הבת שלה "חישולי כרמל" ו"חרושת חומרי נפץ"[10][11]. באותה שנה רכש מפעל נשק בדנמרק, באמצעות איש קש מאחר שנאסר על זרים להחזיק מפעלי נשק במדינה. הדבר נחשף לבסוף וגרם לשערורייה[12].
בשנות ה-80 הקים את חברת "פוקאל", במדינת פנסילבניה בארצות הברית, שייצרה פגזי דמה מפלסטיק לאימוני ארטילריה ועסקה בשיווק מרגמות של "סולתם"[13]. ב-1990 זכתה החברה במכרז ענק של צבא ארצות הברית לאספקת מרגמות בשיתוף חברת הנשק האמריקאית "מרטין מריאטה"[14][15]. במקביל באותה תקופה נקלע זבלודוביץ' לסכסוך ממושך עם קונצרן "כור" על הבעלות וניהול "סולתם", בעקבות משבר שפקד את החברה. בתחילת 1991 רכשה "כור" את מניותיו[16].
חיים אישיים
זבלודוביץ' דיבר שבע או שמונה שפות. הוא למד לדבר שוודית בגוטלנד, אבל ידע רק מעט פינית. בעיר טמפרה בה התגורר בפינלנד יש רוב דובר שוודית והיא גם השפה המשמשת לעסקים בעיר[17]. אשתו של זבלודוביץ' פולה רייך (1921–1995) הייתה גם היא יהודייה פולנית ששרדה את השואה ואושוויץ והגיעה לשוודיה כפליטה. הם הכירו במחנה הפליטים בשנת 1946 ונישאו בישראל בשנת 1949, אז גם קיבלו אזרחות ישראלית. לזבלודוביץ' היו שני ילדים, חיים "פויו" זבלודוביץ' (נולד ב-1953) ורבקה בלדגרין (ילידת 1950), הם גדלו בפינלנד אך זבלודוביץ' הקפיד לדבר איתם בעברית[17]. זבלודוביץ' קיבל אזרחות פינית ב-1974, שנתיים אחרי אשתו ושבע שנים אחרי ילדיו. עם זאת, הוא החל להתגורר בעיקר בישראל בערך באותה תקופה. אך הוא שמר ברשותו וילת קיץ בכפר סרוויסאלו שבאי פרנג'ה, בדרום פינלנד[2].
פרסים והוקרה
- בשנת 1984 קיבל תואר עמית כבוד מהטכניון[18].
- בשנת 1985 קיבל את פרס התעשייה[19].
הערות שוליים
- ↑ ישעיהו אביעם, שלמה זבלודוביץ' מייסד סולתם מאוכזב ממה שקרה במפעל חייו, מעריב, 25 באוגוסט 1987
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 הביוגרפיה של זבלודוביץ' שפורסמה בפינית
Matti Mörttinen: Shlomo Zabludowicz – Holokaustin kauhuista salaperäiseksi suomalaismiljardööriksi. Into, Helsinki 2021 מסת"ב 978-952-351-647-2 - ↑ יהודי פולין בשוודיה - שמו מופיע ברשימה של פליטים
- ↑ מכירות סולתם יגיעו ל־60 מיליון, הארץ, 10 בדצמבר 1969
- ^ 5.0 5.1 אימפריית הנשק של שלמה זבלודוביץ', מעריב, 19 בנובמבר 1979
- ↑ המארח מגיע להתארח, מעריב, 15 ביוני 1971
- ↑ משבר ההמרגמות הנלחות, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 1135 מ-1 ביולי 1959, עמוד 4
- ↑ "כור" עשויה לקנות חלקם של משקיעי חוץ ב"סולתם", מעריב, 29 ביולי 1974
- ↑ הרוסים לחצו - הפינים יצו מ"סולתם", "העולם הזה (שבועון)", גיליון 1938 מ-23 באוקטובר 1974, עמוד 11
- ↑ עמירה שגב, צו זמני: כור וסולתם לא ימכרו את חישולי כרמל, חדשות, 21 ביולי 1989
- ↑ נווית זומר, לכור לא יהיו הפסדים במאזן 90־ שיפורסם בקרוב, חדשות, 19 בפברואר 1991
- ↑ אסתר אדלשטיין, קנסות ומאסר למוכרי מפעל נשק דני לישראלי, מעריב, 23 במרץ 1980
- ↑ יעקב אילון (ניו־יורק), שמואל טל, יגאל קוצר, האך.בי.א" חוקר מעורבות ישראלית בשערוריית הפנטגון, חדשות, 12 ביולי 1988
- ↑ נווית זומר, סולתם - שני אבות להצלחה, חדשות, 2 באפריל 1990
- ↑ שמואל טל, סולתם זכה: יספק מרגמות לצבא ארצות הברית, חדשות, 30 במרץ 1990
עפרה ישועה־ליית, זבלדוביץ: 'עיסקת המרגמות' תכנים ל'סולתם' 50 מיליון דולר בשנת הכספים הקרובה, מעריב, 6 באפריל 1988 - ↑ נווית זומר, סולתם תעבור לבעלות מלאה של קונצרן כור, חדשות, 15 בפברואר 1991
- ^ 17.0 17.1 חיים לנדאו, אי ישראלי בירכתי הצפון, על המשמר, 2 באפריל 1969
- ↑ לאור הזכרונות, מעריב, 1 ביולי 1984
- ↑ הקשר הפיני, מעריב, 27 בנובמבר 1985
שלמה זבלודוביץ'41156336Q11893289