שלמה נאמן
ערך זה עוסק בהיסטוריון. אם התכוונתם לראש מועצה אזורית גוש עציון, ראו | ענף מדעי | היסטוריה |
|---|---|
| מקום מגורים | ישראל |
| מנחה לדוקטורט | יעקב טלמון |
| תרומות עיקריות | |
| חקר תנועת הפועלים הגרמנית | |
שלמה נאמן (10 בנובמבר 1912 - 23 במרץ 1993) היה היסטוריון ישראלי.
ביוגרפיה
שלמה נאמן נולד בעיר אסן שבמערב גרמניה. אמו, אלזה טְרוֹי (Else Treu), הייתה בת למשפחה שחייתה דורות רבים בגרמניה, ואביו שמואל גולדרייך היה יליד ז'שוב שבמערב גליציה, שהיגר בנעוריו לגרמניה כדי למצוא פרנסה. המשפחה הייתה ציונית ובעלת נטייה סוציאליסטית, ומורשת זו עברה לשלמה נאמן.
נאמן סיים בית ספר עממי ולאחר מכן תשע שנות לימוד בגימנסיה ריאלית (שטיפחה גם את הלימודים ההומניסטיים ולכן נקראה 'גימנסיה רפורמית'), ובמקביל היה פעיל בתנועת הנוער היהודי 'קדימה'.
עלה לארץ ישראל ביוני 1932 עם אשרת תייר ונשאר בארץ כ'לא לגלי' עד קום המדינה.
למד בסמינר בית הכרם (1932-1934) ולאחר מכן החל ללמד בכפר ויתקין, שם הכיר את מי שתהיה אשתו, לאה קופרניק, שעלתה עם הוריה ממסצ'יבוב בפולין (היום בלארוס) ועבדה כגננת במקום. שם המשפחה - נאמן - הוא תרגום משם משפחת אמו Treu.
בשנת 1937 עבר ללמד בקריית ענבים, ובשנת ת"ש עבר לכנרת, ושם לימד בכתות הגבוהות, תחילה בבית החינוך המשותף בדגניה א' ולאחר מכן בבית-ירח, שנוסד אז כבית ספר תיכון משותף לילדי עמק הירדן.
במלחמת העצמאות נלחם שלמה נאמן בצמח ועל הדגניות ואחר כך היה סרן תרבות במשך מספר חודשים בגולני.
במשך שנים רבות היה במעמד של מורה שכיר בכנרת, ורק בשנת 1956, כשבנו הבכור התקרב לגיל 18 ועמד להיות חבר בקיבוץ, החליט (יחד עם לאה אשתו) להיות חבר בקיבוץ.
בשנת 1953, כשהוא בן 42, החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. לתואר ראשון למד היסטוריה כללית וגאוגרפיה, ובלימודי תואר שני התמקד בהיסטוריה ואת עבודת הגמר כתב (בהדרכת פרופסור יהושע פראוור) בתקופת ימי הביניים.
את עבודת הדוקטור כתב בהדרכת פרופ' יעקב טלמון בנושא "לאסאל והתנועה הלאסאלינית מחקר בדמוקרטיה לא פרלמנטרית" (תשכ"ב).
משנת 1963 החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, מונה לדרגת פרופסור מן המניין ב-1973[1] ויצא לגמלאות (בשנת 1979). תחילה לימד במקביל באוניברסיטה ובבית ירח, ובשנת 1965 עזב את הקיבוץ והשתכן בלוד, ומקץ כעשר שנים עבר לרמת אביב. לימד גם את תקופת ימי הביניים וגם את תקופת העת החדשה, הוא המורה הראשון והאחרון בחוג להיסטוריה כללית שבאוניברסיטת תל אביב שלימד בו זמנית שני תחומים אלה.
נוסף להוראה בארץ לימד גם באוניברסיטאות בהנובר ובמינסטר, וכן הרבה לשהות במכוני מחקר באמסטרדם ובטריאר לשם איסוף חומר על מחקריו בהיסטוריה החברתית של אירופה, וראש לכל גרמניה, במאה התשע עשרה.
הוא אביו של ההיסטוריון והארכאולוג נדב נאמן ושל האמנית מיכל נאמן.
רשימת מאמריו מופיעה בספר היובל שהוכן לכבודו.
אודות מחקרו
מחקרו של שלמה נאמן היה על תנועת הפועלים הגרמנית במאה התשע עשרה. במסגרת זאת הוא כתב מונוגרפיה רחבת יריעה על פרדיננד לסל בלשון הגרמנית בשבע מאות עמודים שזכתה לגרסה מקוצרת בעברית. עסק בתולדות תנועת הפועלים הגרמנית במסגרת התפתחות הסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה ועסק בזיקה בין הבורגנות לתנועת הפועלים - היסטוריה החברתית.
הוא עסק במעמדות, במרקסיזם, בתאוריה מרקסיסטית, בזיקתה לתנועת הפועלים בגרמניה, ובזיקה לתולדות תנועת הפועלים בארץ ובזיקה שבין הסוציאליזם לציונות.
כתב על משה הס, רוזה לוקסמבורג ואישים מרכזיים נוספים בתנועת הפועלים הגרמנית שרובם היו יהודים וחלקם לא התעניינו ביהדות, אלא פנו לסוציאליזם הגרמני והייתה להם השפעה על ההיסטוריה הגרמנית.
הספר האחרון שכתב עסק במגע שבין המרקסיזם לציונות.
ספריו
- לאסאל והתנועה הלאסאליאנית: מחקר בדמוקרטיה לא-פרלמנטרית. ירושלים: תשכ"ב (עבודת דוקטור).
- Ferdinand Lassalle: Deutscher und Jude. Eine Sozialgeschichtliche Studie. Hannover: Buchdruckwerkstatt, 1968.
- Demokratische und soziale Impulse in der Frühgeschichte de deutschen Arbeiterbewegung der Jahre 1862/63. Wiesbaden: Steiner Verlag, 1969.
- תולדות ימי הביניים בעמים ובישראל (בהשתתפות אריה כשר). תל אביב: עמיחי, 1970.
- Lassalle. Hannover: Verlag für Literatur und Zeitgeschehen, 1970.
- לידתה של ציוויליזציה: אלף שנות אירופה לאטינית. תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ה.
- Juden und Jüdische Aspekte in der deutschen Arbeiterbewegung 1848-1918: Internationales Symposium, Dezember 1976.
- Leitgung Shlomo Na'aman, Herausgeber Walter Grab. Tel Aviv: Universität Tel-aviv, Institut für Deutsche Geschichte, 1977.
- כיצד צמחה תרבות המערב?: מבט על ההיסטוריה של ימי-הביניים. תל אביב: מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, גלי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"א.
- Emanzipation und Messianismus: Leben und Werk des Moses Hess. Frankfurt: Campus, 1982
- פרדיננד לאסאל. תל אביב: עם עובד, תשמ"ד.
- Der Deutsche Nationalverein: die politische Konstituierung des deutschen Bürgertums 1859-1867. Düsseldorf: Droste, 1987.
- Marxismus und Zionismus. Gerlingen: Bleicher Verlag, 1997.
מבחר מאמריו
- רעיון בן אהרון ותכנית אלון, דבר, 16 במרץ 1973
- אין הסכמה לאומית - יש אופוזיציה, דבר, 15 ביולי 1977
- למען עקרונות של תכנית שלום, דבר, 23 בפברואר 1973
הערות שוליים
- ^ מינויים והעלאות בדרגה באוניברסיטת תל־אביב, דבר, 6 באפריל 1973
