רבי שמואל פרימו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שמואל פרימו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יהודה שמואל פרימו (לעיתים: יאודה; בראשי תיבות: רש"ף או מהרש"ף; ה'שצ"ד, 1634 - ט"ז בניסן ה'תס"ח, 6 באפריל 1708) היה רב ומקובל טורקי ממוצא מצרי. התפרסם כסופרו של שבתאי צבי. נראה שבהמשך חזר בו מאמונותיו השבתאיות[1]. בסוף ימיו נמנה עם חשובי רבני אדריאנופול ודבריו מצוטטים רבות בכתבי גדולי דורו והדורות הבאים.

ביוגרפיה

בצעירותו למד מפי רבי יהודה שרף. בשנת ה'תכ"ב (1662) נסע כשליח ירושלים לטורקיה וניהל באיזמיר את תביעת הכוללות הירושלמיות נגד יורשיו של שליח ירושלים הרב דוד חביליו. מאוחר יותר נסע שוב עם שבתי צבי לאיזמיר ולקושטא והיה לסופרו הרשמי. בשנת 1671, לאחר התאסלמותו של שבתי צבי, התגורר פרימו בסופיה עם נתן העזתי ולפי רשימתו של הרב דוד פיפאנו כיהן כרב העיר בין השנים ה'ת"ם-ה'תמ"ט[2].

לפי הספרות המשכיליתגרץ, שלום ואחרים) הוא היה שבתאי קיצוני שהאמין בהאלהת שבתי צבי לאחר מותו, והשפיע בגישה זו על ר' חיים מלאך, אך שבתאים אחרים כמו אברהם מיכאל קרדוזו התנגדו לו והסתכסכו עמו על רקע אמונתו[3]. לפי יצחק מלכו ואברהם אמארילייו, היה פרימו שבתאי נסתר ועובדת שבתאותו לא הייתה ידועה לבני קהילתו באדריאנופול שבעידודו גירשו את מתנגדו קרדוזו מן העיר בשל שבתאותו[4].

אך לפי מקורות אחרים[1] חזר בו רבי שמואל פרימו משבתאותו וחזר לעסוק בתורת הנגלה, הוא שימש כמו"צ בבתי הכנסת פוליא וטולידו באדריאנופול, וכפוסק הלכה קיים קשרי שאלות ותשובות עם רבים מגדולי דורו. רוזאניס[5] סבור, שר"ש פרימו חזר בו משבתאותו שנה אחרי התאסלמותו של שבתי צבי, בעקבות מאורעות שבעה עשר בתמוז בשנת ה'תכ"ז.

כך מתוארת תקופת חייו לאחר "חזרתו בתשובה" מן השבתאות:

בשבר רוח ותוהה על הראשונות היה דרכו להשכים ולהעריב בבית ההסגר אשר נוכח בית הכנסת פורטוגאל, ולעת ערב הלך יום יום אל בית התפילה טולידו לדרוש שמה את דרשתו. אך עוד לא נטש את שעשועיו מקדם, כי לעתות מרגוע יתעלֵס עם בתו בשחוק הקלפים; וזאת, לפי קצת אומרים, למען שכוח את תוגותיו או את מכאובי רגליו אשר הוכה בהן עקב תלאות מסעיו...

אברהם דאנון, כת יהודית־מושלמנית בארץ תוגרמא[6].

זיהויו של שמואל פרימו, מזכירו האישי של שבתי צבי עם רבי שמואל פרימו מאדריאנופול מקובל על רוב ככל החוקרים, והראשון שעמד על זהותם היה צבי גרץ בספרו דברי ימי ישראל בפרק העוסק בתנועה השבתאית[7]. אך יש הכופרים בזיהוי זה, ולדעתם מדובר בשני אישים נפרדים; הרב והחוקר אריה ליב פרומקין טען כי גרץ עצמו כתב במקום אחר שר"ש פרימו אינו אותו פרימו שהיה סופרו של שבתי צבי[8].

בשנותיו האחרונות חלה ונוסף לו השם יהודה. רבי יהודה שמואל פרימו נפטר באדריאנופול בט"ז בניסן ה'תס"ח, 6 באפריל 1708.

כתביו בהלכה ובאגדה

למרות דעותיו, ואולי בשל חזרתו מהן, הפנו אליו רבנים רבים שאלות בהלכה, ודבריו בהלכה ובאגדה מצוטטים רבות בספרות הרבנית. תשובות הלכתיות שלו נדפסו בספר השו"ת "כהונת עולם" של חתנו הרב משה הכהן (קושטנדינא ה'ת"ק). חתנו אסף רבים מרעיונותיו באגדה ובדרוש והם נדפסו לאחר פטירת החתן תחת השם "אמרי שפר" (קושטאנדינא ה'תק"ה)[9]. גם בספריו של רבי שלמה אמריליו רבה של סלוניקי הודפסו תשובות הלכתיות שלו ורעיונות באגדה. הוא מצוטט רבות גם בכתבי רבי יהודה רוזאניס והחיד"א.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מספריו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 שמעון מרכוס, לתולדות היהודים באדריאנופולי, סיני, כ"ט, מוסד הרב קוק, עמ' שכג.
  2. ^ בספרו "שלשלת רבני סופיאה" פרק ג' פריט ט"ז, מצוטט אצל חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך אנציקלופדיה של גלויות: כרך עשירי, יהדות בולגריה, תשכ"ז. עמ' 139, פריט 27.
  3. ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 287–288.
  4. ^ מלכו ואמארילייו, אגרות אוטוביוגרפיות של קארדוזו, בתוך: ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח, ג-ד, עמ' רד הערה 100.
  5. ^ להלן "לקריאה נוספת", עמ' 235–236.
  6. ^ בתוך: ספר השנה בעריכת נחום סוקולוב, שנה א' (1900), עמ' 179. וראו שם תיאור ססגוני על רבי יהודה רוזאניס, מחבר "משנה למלך" שהתחפש לפרש עם חרב על ירכו ובא לביתו של ר"ש פרימו לחוד לו חידות בענייני התלמוד.
  7. ^ חלק ח' פרק ז'.
  8. ^ אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ירושלים: דפוס סלומון, תרצ"ח, באתר היברובוקס.
  9. ^ ראשי תיבות: אחד מנימוקי רבי י'הודה שמואל פרימו.
  10. ^ לפי יערי, שז"ר לא היה מודע להיותו של פרימו שליח ירושלים.
  11. ^ לפי יערי, רוזאניס לא היה מודע למאמרו של שז"ר.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0