שמלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל המכלול גמרא 2.PNG
חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. פירוט: חסר קטע על אופי הלבוש החרדי והנגזר.
להשלמת ערך זה ניתן להיעזר במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שמלה היא פריט לבוש הנחשבת לרוב נשית. היא מכסה את גוף הלובשת מהצוואר והכתפיים ועד האורך הרצוי ללובשת על פי רצונה, מנהגה, תרבות המקום, או על פי אופנת התקופה. ניתן לתפור שמלה מחתיכת בד שלמה מהצוואר ועד האימרה, וניתן לתפור חלק עליון בנפרד על החלק התחתון, באופן המדמה חולצה או גופיה שנתפרו מעל לחצאית. לגיזרה הבסיסית נוספים לעיתים צווארון, שרוולים, או כתפיות. לגזרה הבסיסית ניתן להוסיף גם כיסים, חגורה, אפליקציות, וולנים ועוד. ניתן לרכוס את השמלה באמצעות רוכסן, כפתורים, שרוכים או קרסים.

ההיסטוריה של השמלה

במהלך ההיסטוריה, שמשה השמלה בעיקר לצורך הצנעת חלקים מגוף הלובשת, שהיו אמורים להיות מוצנעים, על פי התרבות השולטת באותו אזור, באותה עת. לרוב, אורכה של שמלה היה אמור לכסות עד הקרסול. היו אף תקופות מסוימות בהיסטוריה העתיקה, בהן השמלה הסתיימה בשובל שפעמים היה נגרר על הרצפה, או נישא על ידי הלובשת או על ידי עוזרת.

היו תקופות, בהן תפקידה של השמלה היה בנוסף, לטשטש את צורת הגוף של הלובשת, לשם כך היו השמלות נלבשות על גבי שכבות של שמלות תחתוניות. אחת התקופות המאופיינות בהתנהגות כזאת, היא התקופה הוויקטוריאנית. זאת בעקבות אופן התלבשותה של המלכה ויקטוריה.

היו תקופות בהן לבשו את השמלה על גבי מחוך, בכדי להתאים את צורת הגוף לצורה שהיתה אופנתית באותה עת. לפעמים גם נוספו מתחת לשמלה חישוקים, וכריות בכדי להתאים או לטשטש את צורת הגוף. שמלות כאלה דרשו מטרים רבים של אריג, שהיו בהישג ידם של העשירים בלבד. נשים שאמצעיהן לא הספיקו לכך הסתפקו באריגים זולים יותר ובהיקף קטן יותר של השמלה.

היו תקופות בהן גם היתה באמצעות אורך השמלה הבחנה בין ילדות לנערות ולנשים - ילדה לבשה שמלה עד אמצע השוק. רק בגיל 16 הותר לה להאריך את שמלתה עד הקרסול.

מלחמת העולם הראשונה, שינתה את סגנון הלבוש הנשי-המערבי. השמלות התקצרו עד מעל הקרסוליים, כמות האריג הייתה קטנה בהרבה ובמקום שמלות בעלות שכבות של סלסלות, פיפים וסרטים, הייתה השמלה תלויה בפשטות מן הכתפיים, ללא הבלטה ובמעט מאוד קישוטים. השמלה לא נצמדה אל הגוף, אך גם לא הסוותה או טשטשה את צורתו.

עם מלחמת העולם השנייה, נשים יצאו לעבוד במפעלי תחמושת ובמקומות אחרים. נשים שעד אז ישבו בבית החליפו את הגברים המגויסים בעבודות שנחשבו קודם לכן לגבריות בלבד. נשים התגייסו לצבא ולבשו מדים. היה מחסור באריגים ובחומרי גלם לטקסטיל. והשמלה הותאמה למציאות. הן התקצרו עד לברכיים או מעט מעבר להן והכילו כמות אריג מינימלית. חלקה העליון של השמלה היה עכשיו פשוט ומעשי יותר, וצנוע יותר.

בשנות ה-50 של המאה ה-20, חזרה שוב מגמת השמלות הרחבות ושופעות האריג, אך שלא כבתקופה הוויקטוריאנית, שמלות אלה הגיעו עד מעבר לברכיים, ונלבשו על תחתיות מוקשות בעמילן. באזור המותניים נוספו חגורות הדוקות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נכנסה לאופנה שמלה צרה צמודה לגוף. כמו גם שמלות שק, שהיו חסרות צורה ברורה, וכיסו את הגוף מן הצוואר עד הברכיים, ללא תווים מוגדרים, עם חגורה במותניים. בסוף העשור הזה הופיעה שמלת מיני, שהיתה באורך של סנטימטרים ספורים מעל הברך, ואף פחות מכך. שמלות המיני היו לעיתים לא יותר מטוניקות, שאפשר היה ללבוש גם מעל מכנסיים או חצאית. במקביל לשמלות המיני, הופיעה גם המקסי שהגיעה עד הקרסול.

בסוף שנות ה-60' וראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 התחילו המכנסיים לכבוש להם מקום במלתחה הנשית. שמלה נשארה בעיקר לצורך תלבושת מפוארת במיוחד, כמו שמלת נשף או שמלת כלה.

בתחילת המאה ה-21 חזרו השמלות לאופנה.

מיחזור משביח לשמלות

בגלל כמות הבד שנחוצה לתפירת שמלה, היא מתאימה למיחזור משביח[1], כאשר היא כבר אינה שמישה ללובשת. אפשר בקלות לשנות את גיזרתה, לחלק אותה לחולצה וחצאית אפשר ליצור ממנה בגד או אף מספר בגדים לילדים, אפשר להוריד ממנה חלקים ולשלבם יחד עם בד אחר לשמלה אחרת.

שמלה בספרות ובאמנות

בישראל מוכר הסיפור "שמלת השבת של חנה'לה"[2] מאת יצחק דמיאל-שוויגר, שגם הפך למחזה.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Donna Lawson, Oldies But Goodies, New York: Butterick, 1977, 1977, פרק Clothes with a past, עמ' 192-195, ISBN 0-88421-032-4. (באנגלית)
  2. ^ יצחק דמיאל-שוויגר, מט"ח כותר
  3. ^ הצגת ילדים- שמלת השבת של חנה'לה, Cinema City, ‏12/5/2018
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0