שמעון אפלבאום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמעון אפלבאום עם ראש פסלו של הרמס, אותו מצא בתיאטרון של בית שאן בחפירות של שנת 1961

אריק שמעון אפלבאום (נכתב גם אפלבוים; באנגלית: Erik Simon Applebaum;‏ 21 באפריל 191121 באוגוסט[1] 2008) היה ארכאולוג ישראלי-בריטי, פרופסור לארכאולוגיה קלאסית, היסטוריה של העת העתיקה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, חוקר מרד התפוצות ומרד בר כוכבא. ממייסדי תנועת הבונים בבריטניה וממקימי קיבוץ כפר בלום בעמק החולה.

ביוגרפיה

אריק שמעון אפלבאום, בן קלרה ויעקב, נולד ב-1911 בליברפול שבאנגליה. למד בתיכון לייטון פארק (Leighton Park School) שברדינג, ובשנים 19281930 למד כ-Junior Hulme Scholar בקולג' ברייזנוז (אנ') שבאוניברסיטת אוקספורד.[2] ב-1939 עלה לארץ ישראל והיה ממקימי קיבוץ כפר בלום. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא בריטניה. בסוף 1942, לאחר קרב אל-עלמיין, נשלח להיות סַמָּל עתיקות הממונה על חפירת סקר וחקירת קירנאיקה שבמזרח לוב. החפירות והסקרים הניבו מספר עשורים מאוחר יותר את אחד הספרים החשובים שנכתבו על מרד התפוצות היהודי (פולמוס קיטוס, 115–117 לספירה) – "יהודים ויוונים בקירני הקדומה", שפורסם ב-1969 (ב-1978 פורסמה גרסה אנגלית שלו). בשנת 1948 קיבל תואר בוגר (B. Litt.‎) מאוניברסיטת אוקספורד,[2] וב-1951 קיבל ממנה תואר דוקטור. עבודתו עסקה בחקלאות בבריטניה הרומית (Agriculture in Roman Britain).

הוא החל לנהל חפירה ארכאולוגית בתמנע, ובשנים 1955-56 שימש עמית מחקר לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות ה-50 היה חבר בשורת המתנדבים, שלימדה במעברות ונאבקה בשוק השחור. הקבוצה חשפה את מעורבותו בשחיתות של סגן מפכ"ל המשטרה, עמוס בן-גוריון, בנו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון; כתוצאה מכך נתבעה הקבוצה על הוצאת דיבה (1956). בתקופה הזו אולץ אפלבאום לעזוב את קיבוץ כפר בלום, הועבר מהחפירה בתמנע ונאלץ לעזוב את האוניברסיטה העברית.

ב-1961-62 היה אחראי על חפירת תיאטרון בית שאן, שנחשבה לחפירה הקלאסית הגדולה בארץ באותה תקופה. ב-1965 ייסד עם פרופ' מרדכי גיחון את החוג לארכאולוגיה קלאסית באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות ה-70 ניהל את חוליית הסקר של מערב השומרון, וחקר את היקפו של מרד בר כוכבא ואת הדרכים הרומאיות בארץ ישראל. כיהן כפרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עד פרישתו בשנות ה-80 כפרופסור אמריטוס.

אפלבאום נפטר בתל אביב. היה נשוי לשושנה לבית בֶּנצ'קובסקי, ואב לבת ושני בנים. הוא אביו של הסופר צור שיזף[3] וסבה של העיתונאית הגר שיזף.

פרסומיו

  • יהודים ויוונים בקיריני הקדומה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ט. (הופיע ב-1979 בתרגום לאנגלית)
  • 'Roman Britain', in: H. P. R. Finberg (ed.), The Agrarian History of England and Wales, vol. 1, pt. 2: A.D. 43-1042, New York: Cambridge University Press, 1972.
  • Prolegomena to the study of the Second Jewish Revolt (A.D. 132-135), Oxford :‎‪ British Archaeological Reports (BAR supplementary series, 7), 1976.‎
  • Jews and Greeks in Ancient Cyrene, Leiden: E. J. Brill (Studies in Judaism in Late Antiquity, 28), 1979. (תרגום של: יהודים ויוונים בקירני הקדומה)
  • Judaea in Hellenistic and Roman Times: Historical and Archaeological Essays, Leiden: E. J. Brill (Studies in Judaism in Late Antiquity, 40), 1989.‎

בעריכתו

  • Roman Frontier Studies, 1967: The Proceedings of the Seventh International Congress held at Tel Aviv; editor: Shimon Applebaum, Tel-Aviv: Students’ Organization of Tel Aviv University,‎‪ 1971. ("The Seventh Congress of Roman Frontier Studies took place in Israel under the auspices of Tel Aviv University from the 5th to the 19th April, 1967")
  • ש. אפלבאום [ואחרים] (עורכים), החרמון ומרגלותיו: קובץ מחקרים ומאמרים; המביא לדפוס: י. רות; עיצוב וגרפיקה: דניאלה ריכטר, ירושלים: המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, תשל"ח 1978.
  • יוסף פורת, שמעון דר, שמעון אפלבאום, קדמוניות עמק חפר, תל אביב: קיבוץ המאוחד, תשמ"ה 1985.

תרגומיו

לקריאה נוספת

  • "Applebaum, Shimon," in: Who's Who in Israel and in the work for Israel abroad, 1978, p. 45.
  • "Applebaum, Shimon," in: Who's Who in Israel and Jewish Personalities from All Over the World, 1985, pp. 30-31.

הערות שוליים

  1. ^ אריק שמעון אפלבאום באתר "נשמה"; שמעון אפלבאום באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ 2.0 2.1 The Hebrew University, Jerusalem 4 (1957), 208.
  3. ^ צור שיזף, המהפיכה של אבא שלי בלוב, באתר ynet, 19 במרץ 2011.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0