השומרון
חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב[1].
חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.
רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו[2].
היסטוריה

האזור נקרא על שם העיר שומרון (כיום סבסטיה), ששימשה כבירת ממלכת ישראל. המקום נקנה על ידי המלך עמרי, והוא אף זה שהקנה לה את שמה, בשל בעליו הקודמים של המקום:
לאחר הגליית עשרת השבטים, הביא אסר חדון מלך אשור אנשים מכמה ארצות שכבש, והושיבם באזור השומרון, והם המכונים בדברי חז"ל כותים (על שם חלק הארי שבהם, שהגיע מכותה), והם המכנים את עצמם "שומרונים". וזאת עד לשנים ה'שפ"ה - ה'שפ"ו שאז הוכרחו רובם להמיר את דתם לאסלאם, ומאז הם מועטים במקום.
אתרים ארכאולוגיים באזור נסקרו בסקר חסר תקדים בהיקפו ובמשכו - סקר הר מנשה - בהנחיית אדם זרטל ואחרים.
פסיפסי השומרון
בשומרון וסביבותיו (בקעת הירדן, השרון והכרמל) נתגלו עשרות פסיפסים מן התקופה הרומית והביזנטית. מגוון ניכר של גידולים וכלים חקלאיים מתוארים בהם המשקפים את הגידולים והכלים החקלאיים שאפיינו את רצועת הרוחב המרכזית של ארץ ישראל. ענפי החקלאות המיוצגים בפסיפסי השומרון וסביבותיו: גפן, רימון, תמר, אתרוג, חיטה, משמש, תפוח, אפרסק, אגס, שקד, אורן הצנובר, שקמה, שיזף, דובדבן, שזיף, לופה, ורד, אבטיח ופרג האופיום. עם הגידולים החקלאיים החדשניים בזמנם, בהם התגאו תושבי השומרון, נמנים אפרסק, אגס מזנים שונים, משמש, שזיף ולופה כספוג לרחצה. בין פסיפסי השומרון וסביבותיו נמצאו גם פסיפסים פשוטים וגסים שבהם ניכרת מלאכתם של יוצרים מרמה נמוכה אשר יצירתם הושפעה מאתרים קרובים מאוד, וגם פסיפסים איכותיים ברמת ביצוע גבוהה בקנה מידה בינלאומי, אשר הושפעו מיצירות מעבר הירדן המזרחי, אנטיוכיה ומעבר לים התיכון. בין היצירות המופלאות והאיכותיות ראויים לציון הדגמים החקלאיים המקוריים והייחודיים מן הפסיפסים של קיסריה ושל בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה, העשויים להאיר את שוליו המערביים של השומרון כאזור חקלאי משגשג שנהנה מרווחה כלכלית בולטת בתקופה הביזנטית.
יישובים בשומרון

בשומרון נפוצים כפרים אשר מיקומם הוא בראשי גבעות. הם מכונים לעיתים בשם "כפר כיפה". הגבעות נוצרות בתהליך טקטוני של קימוט שיכבות סלע. הסיבות להקמת הכפרים במיקום זה הן:
- ביטחוניות - קשה יותר לטפס אליהם מאשר לכפרים שבמישור.
- כלכליות - אדמת המישור נוחה יותר לעיבוד חקלאי וחבל לנצלה להקמת מבנים.
- היסטוריות - התיישבות על גבי מקומות יישוב קדומים, ובהם חומרי בניה משנית מצויים.
כיום האזור מאוכלס בעיקר על ידי ערבים פלסטינים. בחבל ארץ זה הערים הערביות הגדולות קלקיליה, ג'נין, שכם וטול כרם. נוסף עליהן, פזורים ברחבי השומרון מאות עיירות וכפרים ערביים. לפי משטרת ישראל[4], האוכלוסייה הערבית בשומרון מונה למעלה מ-700,000 נפש, ומרוכזת בחמישה מחוזות הכוללים ארבע ערים: שכם, ג'נין, טול-כרם וקלקיליה.
בשומרון קיימים גם יישובים יהודיים בסדרי גודל שונים. הגדולה מביניהם העיר מודיעין עילית, ואחריה העיר אריאל ואחריהן מועצות מקומיות: עמנואל, אלפי מנשה, קרני שומרון, קדומים, אורנית, גבעת זאב, בית אריה-עופרים, בית אל ואלקנה; יישובים המאוגדים במועצות אזוריות: שומרון עם 35 יישובים ומטה בנימין, אף היא 26 יישובים. בנוסף ישנם עשרות מאחזים. סה"כ האוכלוסייה הישראלית בשומרון מונה כ-150,000 נפש.
על הר גריזים ישנו כפר קטן של שומרונים שכולם גם בעלי אזרחות ישראלית לפי חוק השבות.
בהתאם לתוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, היישובים הישראליים גנים, כדים, חומש ושא נור בצפון השומרון פונו מתושביהם בשנת ה'תשס"ה.
אתרים מרכזיים
- הר עיבל
- הר גריזים
- גן לאומי שומרון
- שילה
- גבעת פינחס
- שכם וקבר יוסף
- מוזיאון השומרוני הטוב
- הר כביר
- יער ריחן
- הר הגלבוע
- קבר יהושע בן נון
- קבר כלב בן יפונה
נוף מהר הגלבוע
רצפת פסיפס מהכנסייה בדיר קלעה, מוזיאון השומרוני הטוב
חורבות העיר שומרון
מבנה הקבר המיוחס לכלב בן יפונה בכפר כפל חארס
ממצאים גאולוגיים
ראו גם
לקריאה נוספת
- החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ארץ שומרון - הכינוס הארצי השלושים לידיעת הארץ, תשל"ד.
- שמעון דר, זאב ספראי, מחקרי שומרון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"/ 1986. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- יעקב אשל וזאב ארליך (עורכים), מחקרי יהודה ושומרון: דברי הכנס הראשון, תשנ"א - 1991, מכון המחקר, מכללת יהודה ושומרון, קדומים, אריאל; הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשנ"ב, 409 עמ'[5]
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
![]() |
- אתר מנהלת קבר יוסף
- רשימת מאמרים על השומרון באתר רמב"י
- מבואות שומרון : גבולות וגיאומורפולוגיה, בספריה הווירטואלית של מט"ח.
- מבואות שומרון : הצומח, בספריה הווירטואלית של מט"ח.
- השומרון... מעל כל דמיון! - בלוג הסבר על השומרון
- זיו ריינשטיין, השומרון: השייח' שהתאבד והאבות שיצאו לטרק, באתר ynet, 17 בנובמבר 2011
- ענת אביטל, 'פסיפסי השומרון וסביבותיו מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית - תיאורים חקלאיים ומגוון הפסיפסים', במעבה ההר, קובץ חמישי, טבגר א', עמר ז' וביליג מ' (עורכים מדעיים), אריאל-נווה צוף, עמ' 230-209, באתר "מטיילים עם ענת"
הערות שוליים
- ^ מאמרו של זאב וילנאי על העיר שומרון באתר דעת
- ^ למעשה, עד הקמת המנהל האזרחי, בשנת ה'תשמ"א (1981), ועד מסירת השליטה לידי הרשות הפלסטינית בעת הסכמי אוסלו
- ^ התוספת 'Xון' בסוף שם מקום אופיינית לימי התנ"ך, בדומה למשל לאחיה השילוני שהגיע משילה
- ^ מרחב שומרון
- ^ ביקורת: מרדכי זלקין, מחקרי יהודה ושומרון, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 154-150
אזורים בארץ ישראל | ||
---|---|---|
רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן | |
הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • בקעת בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
שאר עבר הירדן | הגלעד • עמון • מואב • הרי אדום | |
הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת |