שערות צורבות
שערות צורבות או זיפים צורבים הם מנגנון הגנה המשמש מספר צמחים, טרנטולות מהעולם החדש ומספר זחלים של פרפראים.
שערות צורבות בצמחים
הדוגמה הנפוצה ביותר של שערות צורבות בצמחים היא צמח הסרפד ששמו המדעי, Urtica, משמעותו בלטינית, צורב. לסרפד זיפים בולטים וחלולים הממוקמים על בלוטה המכילה נוזל צורב. קצותיהם של הזיפים הללו נשברים ונותרים בתוך הפצע, והנוזל הצורב מוחדר לתוכו. בכך מונע הסרפד מבעלי חיים לאכול אותו. צמח הסרפד אינו היחיד מממלכת הצומח שמשתמש במנגנון הגנה מסוג זה.
סרפד
צילום תקריב של השערות הצורבות בצמח הסרפד
שערות צורבות בפרפראים
לחלק מהמינים בסדרת הפרפראים, הזחל מכוסה בשערות צורבות. לפחות באחת עשרה ממשפחות הפרפראים ישנם מינים שלהם שערות צורבות בשלב הזחל: Arctiidae (דובוניים), Anthelidae, Bombycidae, Eupterotidae, Lasiocampidae, Limacodidae, Lymantriidae (טוואיתיים), Megalopygidae, Noctuidae (תנשמיתיים), Notodontidae, Nymphalidae (נימפיתיים) ו-Saturniidae (שבתאיים).[1] במינים מסוימים לפרפר הבוגר יש קשקשים צורבים.
זיפים צורבים בטרנטולות
התפתחות
השערות הצורבות אינן מופיעות אצל הטרנטולות מהעולם החדש מיד עם הבקיעה מהביצה, אלא מתפתחות לאורך הנשלים ונראות כאזור כהה בחלקה העליון של האופיסטומה - בטנם הבהירה של הצעירים. האזור הולך ומתרחב מנשל לנשל, כשבסופו של דבר הוא מתאחד עם הגוונים של הפרט שמקבל את צבעיו הבוגרים. הזיפים הצורבים אינם מכסים את כל אזור האופיסטומה וניתן להבחין בקלות בינם לבין שערות רגילות באותו האזור.
סוגים
ידועים שישה סוגי שערות צורבות בטרנטולות הנבדלים זה מזה בצורה ובגודל:[2]
- סוג 1 (0.2–0.6 מ"מ)
- סוג 2 (0.5–1.5 מ"מ)
- סוג 3 (0.3–1.2 מ"מ)
- סוג 4 (0.06–0.2 מ"מ)
- סוג 5
- סוג 6
כפי הנראה, משמש כל סוג שערה כנגד סוג אחר של אויב טבעי.
סוג 2 מועבר בדרך כלל במגע ישיר ולא בבעיטה, אך לפחות מין אחד מתת המשפחה aviculariine, ה-Avicularia versicolor, מסוגל לבעוט את השערות מסוג 2 ישירות מאזור הבטן. כך גם מין אחד מתת המשפחה Theraphosinae.[3] שערות מסוג 2 ניתן למצוא אצל טרנטולות מהסוגים Pachistopelma, Iridopelma ואוויקולריה.[4]
שערות צורבות מסוג 3 יעילות במיוחד להגנה מפני בעלי חוליות וחסרי חוליות.
יונקים רגישים ביותר לסוגים 3 ו-4.
סוגי שערות הספציפיים למין
לא כל סוגי השערות הצורבות מופיעות בכל מיני הטרנטולות.
שערות מסוג 2 מופיעות בסוגים אוויקולריה, Iridopelma ו-Pachistopelma (תת משפחה Aviculariinae).
שערות מסוגים 1 ו-3 ניתן למצוא בדרך כלל בסוגים Lasiodora ו-Acanthoscurria.
Grammostola מציגה סוגים 3 ו-4.
שערות מסוג 3 ניתן למצוא בדרך כלל בסוגים תראפוזה, Nhandu, Megaphoboema, Sericopelma, Eupalaestrus, Proshapalopus, ברכיפלמה, Cyrtopholis, Iracema ובסוגים נוספים של תת-המשפחה Theraphosinae.[5]
שערות מסוג 5 אופייניות לסוג Ephebopus. הן ממוקמות על הבחנינים. הן קצרות וקלות יותר מסוגים אחרים של שערות צורבות. העכביש זורק אותן לחלל האוויר.[6]
שערות מסוג 6 מופיעות בסוג Hemirrhagus.[7]
לפי Vellard (1936) ו-Buecherl (1951), הסוגים שלהם מספר השערות הצורבות הגדול ביותר הם Lasiodora, Grammostola ו-Acanthoscurria.
אופן השימוש בשערות צורבות לצורך הגנה
בעת סכנה יפנו טרנטולות מהעולם החדש לכיוון התוקף ויברישו במהירות את בטנן באמצעות רגליהן האחוריות, כך שהשערות הצורבות יועפו לכיוונו של התוקף. עננת השערות תחדור לקרומים הריריים של יונקים קטנים, שם יגרמו השערות לבצקת העלולה להיות קטלנית. מחקרים מוכיחים שהשערות גורמות הן לנזק מבני והן לנזק כימי לעור ולקרומים הריריים.
התגובה לפגיעה מסוג זה יכולה להשתנות מהותית בתלות במין הטרנטולה. התגובה לגירוי משערות של Grammastola rosea או Avicularia avicularia היא מתונה יחסית ולא תגרום נזק מהותי לאדם. שערותיה של Acanthoscurria geniculata יגרמו לגירוי מטריד, אך במקרה של Theraphosa blondi למשל, הגירוי יהיה חריף בהרבה. זיפים אלו עלולים לגרום לפריחה כואבת והושוו לרסיסים של סיבי זכוכית.
טרנטולה שבעטה בזיפיה תהיה מאופיינת בכתם קירח על חלקה העליון של בטנה. הזיפים יופיעו מחדש בנשל הבא.
שערות צורבות כאמצעי לסימון טריטוריה
שערות צורבות משמשות לא רק להגנה מפני טורפים במהלך ההתקפה, אלא מסמנות גם טריטוריה. חלק מהמינים בתת-המשפחה Theraphosinae משתמשים בשערות כחלק מחומרי הבניין של מחסה הקורים שלהם. מינים אחרים מפזרים שערות צורבות בכניסה למאורה או בקורים.
במקרים מסוימים מגינות שערות צורבות על שק הביצים של הטרנטולה, למשל בסוג Avicularia ובמין תראפוזה בלונדי. משערים שבכך מונעות הנקבות מזחלי זבובים לטרוף את הביצים ואת האבקועים.
תגובות בני אדם לשערות צורבות
שערות צורבות עלולות לגרום לתגובה אלרגית בעור אנושי. תגובה זו עלולה להתבטא בדלקת, פריחה או גירוד. התגובה יכולה להימשך גם מספר ימים. ההשפעה הכימית על העור ועל הקרומים הריריים מסבירה את ההבדל בתגובות של בני אדם שונים לאותם סוגי שערות.[8] וכן נראה שההשפעה של השערות על אנשים יוצרת תגובה מצטברת.
על מנת להפחית את הגירוי והסימפטומים, ניתן להשתמש במשחה המכילה קורטיזול בריכוז של 2.5%-2%.
השערות עלולות לגרום לגירוי קשה בעיניים כתוצאה מהיתפסות של השערות המשוננות בקרנית.[9] במקרה כזה יש לשטוף את העיניים בכמויות גדולות של מים קרים ולהיבדק על ידי רופא עיניים.
הערות שוליים
- ^ Matheson 1950, Riley and Johannsen 1938, Roth and Eisner 1962, Wirtz 1984
- ^ M. Overton, 2002
- ^ Bertani, R.; Boston, T.; Evenou, Y.; Guadanucci, J.P.L. (2003). "Release of urticating hairs by Avicularia versicolor (Walckenaer, 1837) (Araneae, Theraphosidae)". Bulletin of the British Arachnological Society. 12 (9): 395–398.
- ^ Toni Hoover, 1997
- ^ Rick West, 2002
- ^ Marshal and Uetz, 1990
- ^ F. Perez-Miles, 1998
- ^ ריק ווסט, 2002
- ^ Norris, J.H.; Carim, Z.I.; Morrell, A.J. (2010). "Spiderman's eye" (PDF). The Lancet. 375 (9708): 92. doi:10.1016/s0140-6736(09)61672-x. נבדק ב-10 באפריל 2013.
{{cite journal}}: (עזרה)
