שרי רהט
| לידה |
1977 (גיל: 47 בערך) רעננה |
|---|---|
שרי רהט (נולדה ב-1977) היא נווטת הקרב הראשונה בחיל האוויר הישראלי. סיימה קורס טיס בשנת 1998 והייתה האישה הראשונה שעשתה זאת מאז שנות ה-50 של המאה ה-20.
ביוגרפיה
שרי רהט נולדה וגדלה ברעננה. אביה הוא מהנדס ואמה עוסקת בתחום האופנה. לרהט שני אחים.[1] רהט עסקה מגיל צעיר בהתעמלות קרקע ומכשירים ובקפיצה למים. היא בוגרת המגמה הביולוגית של בית-הספר "תיכון אוסטרובסקי" ברעננה.[1]
רקע
אף על פי שנשים שירתו כטייסות במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 וכמה שנים לאחר מכן, צבא ההגנה לישראל שלל עד 1995 מנשים את האפשרות להיות טייסות.[2]
ב-8 בנובמבר 1995 הוגשה עתירתה של אליס מילר לבג"ץ על ידי האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים.[2]
בעקבות העתירה נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, קורס חובלים, קורסים שונים בחיל התותחנים, מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי ומשמר הגבול. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר 2000, השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של חיילת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי שר הביטחון. מאז שנתקבלה העתירה, התקבלו נשים לקורס טיס, שדרישותיו הותאמו ליכולותיהן, ומקצתן סיימו אותו בהצלחה. בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף 16א, שאותו יזמה ח"כ נעמי חזן בעקבות פרשת אליס מילר, והוא קובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.[3][4]
שירותה הצבאי
לפני שהתנדבה לקורס הטיס, שירתה רהט כמדריכת כושר צבאי (מד"סניקית).[1] היא התנדבה לקורס הטיס בדצמבר 1996, במחזור השני שנפתח בפני נשים, בעקבות אחת מחברותיה.[5]
בדצמבר 1998 הייתה האישה הראשונה שסיימה את הקורס בתפקיד נווטת קרב. היא הוצבה כנווטת F16 בטייסת 109. כעבור כשנתיים השתתפה בתקיפה הראשונה שלה בלבנון. בשנת 2004 היא סיימה את שירותה והשתחררה, אך המשיכה לשרת שרות מילואים פעיל. ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, תקפה יעדים רבים בלבנון, זאת בעודה בהיריון. לאחר הלידה שבה לשרות מילואים פעיל בבסיס רמת דוד.[6][5]
חיים אישיים
לאחר השחרור מצה"ל הפכה רהט לתזונאית קלינית ונישאה לבן זוגה, רופא ילדים.[5] לזוג שלושה ילדים. כיום רהט־רוזנבלום היא יזמית בעלת חברת הסטארט־אפ ביוטאקס.[7]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ליעד ברקת, 70% עירונים, 13% קיבוצניקים, 11% חובשי כיפות סרוגות, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בדצמבר 1998
- ^ 2.0 2.1 אביב מלחי, סג"מ רוני, טייסת קרב, באתר וואלה!, 28 ביוני 2001
- ^ Mitch Ginsburg, Female IAF pilots cleared to fly while pregnant, The Times of Israel, 9 January 2014
- ^ רוני צוקרמן – טייסת הקרב הראשונה, באתר Paradive
- ^ 5.0 5.1 5.2 פליקס פריש, נווטת הקרב הראשונה חוזרת לטוס אחרי לידה, באתר nrg, 17 בספטמבר 2007
- ^ יפעת גליק, "המוסף לחג", אני אנווט, באתר ynet, 6 במאי 2008
- ^
קורין אלבז־אלוש, נגעו בשמיים, באתר "ידיעות אחרונות", 9 בנובמבר 2020
