שרלוט אאורבך
| ענף מדעי | ביולוגיה, גנטיקה |
|---|---|
| מקום מגורים | גרמניה, סקולנד |
| פרסים והוקרה | מדליית דרווין לשנת 1977. |
| תרומות עיקריות | |
| ממניחי היסודות למדע המוטגנסיס (mutagenesis). | |
שרלוט "לוטה" אאורבך (בגרמנית: Charlotte Auerbach; 14 במאי 1899, קרפלד, גרמניה – 17 במרץ 1994, אדינבורו) הייתה ביולוגית וגנטיקאית יהודייה-אנגלייה, ילידת גרמניה. ממניחי היסודות למדע המוטגנסיס שכונתה לעיתים "האמא של המוטגסיס הכימי"[1]. אאורבך הייתה ידועה בעיקר בזכות הגילוי, ב-1941, שניתן לגרום למוטציות בגנים באמצעים כימיים - מוטגנסיס כימי. בהמשך פעילותה האקדמית רבת השנים הייתה ידועה בידע הרחב שלה בגנטיקה, בעיקר בנושא המוטציות.
קורות חייה
מוצא משפחתה הוא מברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין). סבא שלה ליאופולד אאורבך היה שם פרופסור לאנטומיה. "מחלת פרידריך-אאורבך" ו"פלקסוס אאורבך"[2] נקראים על שמו. שרלוט נולדה ב-14 במאי 1899 בקרפלד, להוריה פרידריך שהיה כימאי ואמה זלמה לבית זקס. ב-1904 עברה עם משפחתה לברלין, שם למדה בעממי ובתיכון. בשנת 1924 סיימה את לימודיה האוניברסיטאיים ועבדה כמורה בבתי ספר תיכוניים. ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, היגרה לסקוטלנד. ב-1939 קיבלה אזרחות בריטית, באותה שנה אמה הצטרפה אליה באדינבורו.
אאורבך לא נישאה מעולם. היא נפטרה באדינבורו ב-1994.
השכלה ומסלול מקצועי
אאורבך למדה, זואולוגיה, בוטניקה, כימיה ופיזיקה באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג, שם למדה אצל האנס שְּפֵמָן[3], ווירצבורג. ב-1928 החלה לעבוד על דוקטורט בתחום הביולוגיה ההתפתחותית במסגרת מכון קייזר וילהלם לביולוגיה (Kaiser-Wilhelm-Institute für Biologie) אולם הפסיקה כעבור שנה. אאורבך המשיכה את לימודי הדוקטורט, ב"מכון לגנטיקה של בעלי חיים" של אוניברסיטת אדינבורו. את התואר קיבלה ב-1935. היא נשארה במכון עד תום פעילותה האקדמית. ב-1947 קיבלה דרגת מרצה. ב-1958 הועלתה לדרגת פרופסור חבר (1957 לפי מקור אחר[3]). ב-1959 מונתה לראש היחידה למחקר מוטגנטי. ב-1967 מונתה לפרופסור מן המניין. ב-1969 פרשה לגמלאות.
פעילותה המדעית
הדוקטורט שלה, אותו סיימה ב-1935, עסק בהתפתחות הרגליים של זבוב הפירות.
בסוף שנות השלושים לימד באדינבורו פרופסור הרמן מולר הנחשב לאחד מאבות המוטגנסיס והוא שהפנה אותה לתחום מחקר המוטציות.
בכנס מדעי מרכזי על מוטציות גנטיות (Cold Spring Harbor Symposium on the gene and mutation) שהתקיים ב-1941 אמר הרמן מולר שכל הניסיונות ליצור מוטציות מלאכותיות באמצעים כימיים לא הניבו עדיין תוצאות חיוביות, אך שבועות אחדים לפני כן הצליחה אאורבאך לעשות ממש זאת. היא יצרה מוטציות בזבובי הפירות באמצעות גז חרדל אלא שניסויים אלו נעשו במסגרת מחקר סודי על גז החרדל ואסור היה לפרסמם[4]. ההישג המחקרי המשמעותי הזה פורסם רק לאחר תום המלחמה, ב-1946.
פרסומים
במהלך שנות עבודתה פרסמה אאורבך 91 מאמרים מדעיים.
פעילותה הציבורית
אאורבך הייתה ליברלית בדעותיה. תומכת נלהבת של האגודה הבריטית למאבק בחימוש הגרעיני ומתנגדת לאפרטהייד.
תפקידים ואותות הוקרה
- זוכת פרס קייס (Keith) של החברה המלכותית של אדינבורו - 1947 (לפי מקור אחד 1945).
- תואר D.Sc (דוקטור למדעים) מאוניברסיטת אדינבורו – 1947.
- חברת החברה המלכותית של אדינבורו - 1949.
- חברת החברה המלכותית- 1957.
- חברת האקדמיה הדנית למדעים - 1968
- חוברת חגיגית לכבוד פרישתה לגמלאות, של כתב העת הבינלאומי Mutation Research - 1969.
- חברת האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) -1970
- זוכת מדליית דרווין של החברה המלכותית - 1977.
- זוכת פרס גרגור מנדל של החברה הגרמנית לגנטיקה - 1984.
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת קיימברידג'.
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת דבלין.
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת ליידן - 1975.
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת אינדיאנה -1984.
- רחוב באדינבורו נקרא על שמה.
קישורים חיצוניים
- שרלוט אאורבך באתר החברה המלכותית של לונדון (באנגלית)
- ג'פרי בייל: החשיבות ההיסטורית של גילוי המוטגנסיס באמצעות גז חרדל (באנגלית)
- שרלוט אאורבך באנציקלופדיה של נשים יהודיות (באנגלית)
- שרלוט אאורבך: ההיסטוריה של מחקר המוטגנסיס הכימי (באנגלית)
- Charlotte Auerbach: Chemical Induction of Mutations מאמר של שרלוט אאורבך (באנגלית)
הערות שוליים
