תאודורה השנייה, קיסרית האימפריה הביזנטית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. תאודורה השנייה הייתה קיסרית ביזנטית מן המאה התשיעית. הייתה אשתו של הקיסר תיאופילוס ולאחר מותו שלטה כעוצרת של בנה, מיכאל השלישי. תאודורה לבסוף פרשה מן השלטון למנזר ושם נשארה עד יום מותה. תאריך לידתה ופטירתה אינם ידועים במדויק, אך מוערך כי נולדה בערך בשנת 815 וכי נפטרה לא לפני 867.[1]
חייה לפני עלייתה לשלטון
חייה המוקדמים
תאודורה נולדה בפפלגוניה שבצפון אנטוליה (טורקיה של היום). וככול הנראה הייתה ממוצא ארמני[2]. אביה, מרינוס (Marinos) היה בעל קריירה צבאית ונפטר כאשר תאודורה הייתה ילדה קטנה (בזמן הכתרתה לקיסרית ב-830 אביה כבר לא היה בין החיים). אימה, פלורינה (Florina), ככל הנראה אימצה חיי הנזירות לאחר מותו המוקדם של בעלה. בסך הכול, למרינוס ופלורינה נולדו שישה ילדים, בניהם תאודורה היא הילדה הרביעית. בחיי ה"קדושים" של תאודורה, הוריה מתוארים כאיקונופילים (מתנגדים לאיקונוקלזם) מסורים העוזרים רבות לאנשים הנרדפים בידי השלטונות האיקונוקלסטים. עם זאת, שתיים מאחיותיה של תאודורה נישאו לתומכים של הועידה האיקונוקלסטית שהתרחשה ב-815.[3] פלורינה, אמה של תאודורה, נפטרה כעשור לאחר הכתרתה כקיסרית. היא נקברה במנזר גסטריה (Gastria) בו חייה בשנותיה האחרונות.
המועמדות לקיסרות
בצעירותה נלקחה תאודורה להשתתף בתחרות, שמטרתה לבחור את הקיסרית העתידית. תאודורה הוצגה בפני קיסר האימפריה תיאופילוס וזה בחר בה לאשתו. זמן לא רב לאחר מכן, הוא הכתיר אותה כקיסרית. לתחרות ישנם שני תיעודים סותרים:
התיעוד העיקרי, מופיע בחיי ה"קדושים" של תאודורה הקיסרית. בתיעוד זה, הקיסר תיאופיליוס נתן לכל אחת מן המתמודדות תפוח. ביום המחרת, כאשר הקיסר מבקש את התפוחים בחזרה מסתבר כי כל שאר המתמודדות מלבד תאודורה אכלו את התפוח שלהן. יותר מכך, תאודורה מציגה בפני הקיסר שני תפוחים. התפוח הנוסף ניתן לה על ידי איש "קדוש" בשם ישעיהו (Isaiah), אותו פגשה במדבר. אותו איש "קדוש", אף ניבא בפניה את הצלחתה בתחרות והפיכתה לקיסרית.[4]
עם זאת, קיים תיעוד אחר, שכמעט ולא מציין את תאודורה עצמה. לפי תיעוד זה, הקיסר פנה קודם כל אל אישה בשם קסייה (Kassia). ואמר לה כי נשים אחראיות לדברים רעים רבים שבאו לעולם. על זאת קסייה ענתה לו כי נשים הן גם המקור לישועה בעולם (כוונה היא ככל הנראה למריה אימו של אותו האיש). לאחר חילופי הדברים האלו, הקיסר מתחרט וזונח את בקסייה. הוא ממשיך ובוחר בתאודורה, אם כי לא מתוארים חילופי דברים בין השניים.[5]
לתאודורה ותיאופילוס נולדו שבע ילדים. חמש בנות- טקלה, אנה, אנסטסיאה, פולצ'ריה ומריה. ושני בנים- קונסטנטין ומיכאל השלישי. אף על פי שקונסטנטין נולד הבכור הוא איננו שרד עד לבגרות. לכן, מיכאל השלישי ירש את מקום אביו כקיסר. גם ביתה הרביעית של תאודורה, מריה, נפטרה בגיל צעיר, ככל הנראה בשנת 839[6]
שלטונה של תאודורה כעוצרת
עלייתה לשלטון
.jpg)
ב-20 בינואר 842 נפטר הקיסר תיאופילויס בעודו בן 29. תאודורה באותו זמן בת 28 או 27 ובנה הזכר היחיד, מיכאל השלישי בן שנתיים. בנה הוכתר לקיסר כמעט ברגע לידתו וכמו כן, היא עצמה ואף בתה תקלה הוכתרו כקיסריות כבר יותר מעשור קודם לכן. דאגתה הראשונה של תאודורה היא להבטיח את הלגיטימציה השלטונית של בנה, עד שזה יתבגר ויוכל תשלוט בעצמו. לכן בין פעולותיה הראשונות, היא מנפיקה מטבעות המראים את בתה ובנה, תקלה ומיכאל, הקיסרים ואותה על הצד הנגדי.[7]
כעוצרת של בנה מיכאל השלישי, תאודורה הופכת לשליטה בפועל של האימפריה הרומית המזרחית.
הדחתה
ב-15 במרץ 856, הודחה הקיסרית תאודורה מהשלטון באופן רשמי על ידי בנה הקיסר מיכאל השלישי. זאת לאחר ששוכנע על ידי אחיה של תאודורה, ברדאס, כי היא זוממת נגדו. עם זאת, הקיסרית המודחת המשיכה להתגורר בארמון עד לשנת 858. אז היא נשלחה עם בנותיה למנזר גסטריה (Gastria).[2]
לאחר הדחתה מהשלטון
החיים במנזר
לאחר כ15 שנים בשלטון האימפריה כעוצרת תאודורה פורשת למנזר. הפרישה למנזר מתוארת כמעבר רגוע ושלוו. אם כי, יש טענה במחקר שתאודורה לא פרשה מן השלטון ברצון אלא נשלחה הכפייה כזאת או אחרת של בנה הקיסר מיכאל השלישי. חוקרים כיום מצביעים על העובדה כי תאודורה לא אימצה לעצמה חיי נזירות בזמן חייה במנזר בכדי להצביע על חוסר שביעות רצונה מן התרחשות האירועים.[8]
מותה
תאודורה נפטרה ככל הנראה לאחר עלייתו לשלטון של בסיליוס הראשון (Basil I) ונקברה במנזר בו חייה בסוף ימיה.[2]
תאודורה כ"קדושה"
על אף מעמדה כ"קדושה", לא מתועד כי תאודורה ביצע ניסים או מעשים אל-טבעיים אחרים. בחיי ה"קדושים" שלה מתוארים שני מאורעות אל-טבעיים, הנבואה על הפיכתה לקיסרית וההפסד של הצי הערבי, אך שני מאורעות אלו לא מיוחסים לתאודורה עצמה.[8] כמו כן, אין אף אזכורים לניסים שבוצעו על הקבר שלה או לכת של מאמינים שהאמינה בה כ"קדושה". גם חיי ה"קדושים" שלה כתובים באופן לא סטנדרטי, בכך שהם כתובים יותר ככרוניקה היסטורית ולא מתמקדים רבות על "קדושה" של תאודורה. תאודורה מוצגת לרוב כמי שמשחקת תפקיד פסיבי במאבק להחזרת האיקונות.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Talbot, Alice-Mary Maffry, Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks, 1998, עמ' 353
- ^ 2.0 2.1 2.2 Kazhdan, Alexander (ע), Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford: Oxford University Press, 1991, עמ' 2037
- ^ Herrin, Judith, Women in purple : rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 187-189
- ^ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton, New Jersey ; Oxford :, 2001, עמ' 190, מסת"ב 978-1-4008-4322-0
- ^ Tripolitis, Antonía, Éditeur scientifique., Kassia : the legend, the woman, and her work, New York: Garland, 1992, עמ' xiv, מסת"ב 0-8240-2990-9
- ^ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 192, מסת"ב 978-1-4008-4322-0
- ^ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 201-202, מסת"ב 978-1-4008-4322-0
- ^ 8.0 8.1 Talbot, Alice-Mary Maffry., Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks Research Library and Collection, 1998, עמ' 354, מסת"ב 0-88402-259-5
- ^ Talbot, Alice-Mary., Women and religious life in Byzantium, Aldershot: Ashgate, 2001, עמ' 4-5, מסת"ב 0-86078-873-3
