תוכנית הגרעין של דרום אפריקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרום אפריקה החזיקה בין השנים 19671989 (C.) בכלי נשק לא קונבנציונאלים ובהם פצצת ביקוע גרעיני מייצור עצמאי. לקראת סוף שנות השמונים הממשלה ויתרה עצמאית על נשקיה הגרעיניים והייתה המדינה היחידה שעשתה זאת.

רקע

דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הייתה מדינה במצב של התבודדות בין-לאומית מתמשכת. מלחתחילה יחסיה עם ברית המועצות והגוש המזרחי היו בעייתים אך עם האפרטהייד המתמשך לפיו הייתה הפרדה בין הרוב השחור למיעוט הלבן השלט יחסיה עם ארצות הברית והממלכה המאוחדת הריעו לאחר שנות השישים. עם פירוק מושבותיה של האימפריה הפורטוגזית באפריקה וייסוד אנגולה ומוזמביק עלה החשש שבמקרה של פלישת כוחות אנגולים קומוניסטים במסגרת מלחמת האזרחים באנגולה לדרום אפריקה, אף מדינה לא תשיב מלחמה ביחד עם דרום אפריקה משום בידודה. על כן הממשלה במדינה הגיע להחלטה כי אם ברצונה לשרוד תהיה עליה מוטלת החובה להגנה עצמית בעזרת ייצור נשק גרעיני.

פיתוח

תוכניות לשימוש באנרגיה גרעינית במדינה החלו עוד בשנת 1948 בשימוש שדות האורניום הנרחבים שלה. בשנת 1965, בעזרת תמיכה של ארצות הברית יצא לפועל SAFARI-1, הכור הגרעיני הראשון של המדינה אשר מוקם מערבית מפרטוריה, עיר הבירה הראשית של המדינה.

בשנת 1970 הורה ראש הממשלה ג'ון פורסטר על תחילת העשרת האורניום במצבורים מאורניום-238 לידי אורניום-235 (היסוד היחיד שגורם לפירוד גרעיני), ועל כן את הקמת מתקן ההעשרה הראשון. כאשר הבטיח ראש הממשלה פורסטר כי העשרת האורניום תהיה רק למטרות שלום, הקהילה הבינלאומית לא הכירה בדבריו. לקראת סוף שנות השבעים הממשלה שינתה מדיניות עקב אירועים מצפון; אנגולה, אשר הייתה באמצע מלחמת אזרחים נכנסה למצב של התערבות צבאית מידי קובה אשר נתמכה בידי ברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה. דרום אפריקה, אשר אסרה על קיומן של מפלגות קומוניסטיות ראתה זאת בתור איום ישיר על קיומה ולכן ראש הממשלה פיטר וילם בותה דחק בראשי צבא דרום אפריקה (אשר היה אחראי לנושא) להביא את האורניום המועשר לייצור נשק גרעיני.

שיתוף פעולה עם ישראל

נכון לנובמבר 1970 היה לדרום אפריקה נשק גרעיני בשיתוף פעולה סמוי עם ישראל לפי הסכם דרום אפריקה-ישראל משנת 1975 אשר היה הסכם לשיתוף פעולה צבאי. לא היה ניסוי גרעיני ידוע שהפך את הנושא לסדיר אך רבים מחשיבים את תקרית ולה כניסוי בנשק גרעיני שבוצע בידי ישראל ודרום אפריקה יחדיו. בשנת 1989 היו לדרום אפריקה 7 נשקים גרעיניים בעלי 16 קילוטון TNT, עוצמה השווה לילד קטן (פצצת האטום על הירושימה). באותה העת דרום אפריקה הוסיפה ליצור טילים בליסטים RSA-3, RSA-4 בעלי ראשי נפץ גרעיניים המבוססים על תכנון טילי יריחו הישראלים.

בשנת 2010 כתבה של הגרדיאן טענה כי לפי מספר מסמכים ממשלתיים של דרום אפריקה היו בידייהם ההוכחות כי לישראל יש נשק גרעיני. בתגובה לכך ענה נשיא מדינת ישראל שמעון פרס כי המאמר הוא: "פרשנות סלקטיבית [...] ולא מבוסס על עובדות קונקרטיות".

ויתור

בחירות מדיניות באותה השנה (1989) ראו את פרדריק וילם דה קלרק עולה לנשיאות המדינה; בראש סדר העדיפויות של דה קלרק היה להביא לסופה של ההתבודדות הבין-לאומית של דרום אפריקה בעזרת רפורמות במדיניות הפנים, משמע שימי האפרטהייד היו ספורים. עם הזמן היה זה יותר ויותר חשוב בשביל דרום אפריקה להפוך לחברה בקהילה הבינלאומית עם סתיו העמים והתפרקות ברית המועצות. בעודם רואים כי לא רק המדיניות הגזעית אלא גם ממשלתם הלבנה סופרת ימיה, המיעוט הלבן וממשלת דה קלרק לא סמכו על הממשלה העולה של נלסון מנדלה בכל הנוגע לנשק הגרעיני ועל כן נפתרו מכלל הנשק הגרעיני בשביל למנוע את אפשרות השימוש בו עם מלחמת אזרחים מתקרבת. בשנת 1990 שבעת הנשקים נוטרלו ופורקו ודרום אפריקה איבדה את יכולותיה הגרעיניות. רק שנתיים מאוחר יותר הכריז דה קלרק רשמית כי אומתו החזיקה בנשק גרעיני אך מאוחר יותר גם נפתרה ממנו.

החשש של הממשלה הלבנה כי תחל מלחמת אזרחים לבסוף לא מומש.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0