תוכנית החלל האיראנית
איראן הצהירה כבר בשנת 1998 כי בכוונתה לשגר לוויין לחלל, באמצעות משגר מפיתוח עצמי. איראן היא השנייה באזור המזרח התיכון (לאחר ישראל) שבכוונתה לרכוש יכולת פעולה עצמאית בחלל. בתערוכת נשק בטהראן הוצג דגם ראשוני של לוויין ושל משגר לוויינים. על פי ניתוח התמונה עולה כי המשגר מבוסס על הטיל הבליסטי שיהאב 3. מניתוח יכולות של טיל בסדר גודל כזה לשמש כמשגר לוויינים, עולה כי יכולותיו שוליות ביותר ואינן עולות על 20-30 ק"ג למסלול נמוך. יחד עם זאת, רכישת יכולת שיגור עצמאי לחלל, גם אם שולית, מהווה הצהרת כוונות ובצדה רווח תעמולתי גדול ביותר.
מניעיה של איראן להיכנס לתחום החלל כוללים רצון ליהנות מיוקרה בינלאומית הנלווית לרכישת יכולת עצמאית בחלל, האפשרות לעבוד על מערכות טק"ק במסווה אזרחי, והקרנת עוצמה לאזורים נוספים אף מחוץ למזרח התיכון.
לאחרונה התרבו הדיווחים כי איראן הצליחה להסב טיל במשקל 30 טון למשגר שישמש לשיגור לוויין לחלל כבר בתקופה הקרובה. יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט האיראני בישר על השיגור המתוכנן להתקיים בקרוב בפני סטודנטים ואנשי דת מוסלמים. לפי הדיווחים, המשגר הוא למעשה גרסה משודרגת של הטיל שיהאב 3, בעל טווח של 1,300-1,600 קילומטרים. טיל מסוג זה מסוגל כבר כיום להגיע לאתרים בערב הסעודית ובטורקיה - ואיראן משקיעה תקציבים רבים בהרחבת הטווח כחלק מתוכניתה לפיתוח תשתיות טכנולוגיות מתקדמות לצורך יישום צבאי. בנוסף, השיפורים שהוכנסו במשגרי החלל עשויים לאפשר לאיראן לבנות גם טילים בליסטיים בין-יבשתיים, בעלי טווח של כמעט 4,000 קילומטרים.
היסטוריית פיתוח לוויינים
בנובמבר 2005 הפכה איראן למדינה הארבעים ושלוש שבבעלותה לוויין בחלל. הלוויין סינה 1 שוגר לחלל על גבי משגר לוויינים רוסי מסוג "קוסמוס 3", והוא לוויין קטן ופשוט, הכולל מטעד תקשורת ומצלמה בעלת איכויות צילום נמוכות. ללוויין אין ערך צבאי או ביטחוני, וככל הידוע פותח על ידי צוות איראני בסיועה של אוקראינה.
לוויין נוסף, מסבאח, אמור היה לעלות לחלל באותו שיגור, אך הוא ניזוק בעת חיבורו לטיל. אין ידיעות על שיגור קרוב של המסבאח, שפותח בשיתוף פעולה הדוק ביותר עם חברת "קארלו גוואצי" האיטלקית.
בתכנון גם לוויין תקשורת מתקדם וגדול בשם זורח, שייבנה וישוגר עבור איראן על ידי רוסיה. ככל הנראה הטכנולוגיה של בניית לוויינים קטנים ופשוטים נמצאת כיום בידי איראן, ודור העתיד של הלוויינים הללו יוכל להיבנות על ידיה ללא סיוע חוץ. רכישת יכולת שיגור עצמאי לחלל תעניק לאיראן חברות במועדון המצומצם מאוד של מדינות עצמאיות בתחום החלל.
איראן פרסמה באמצעות דוברים רשמיים כי היא מפתחת מנועים מתקדמים להנעת לוויינים בחלל - מנוע פלזמה, כלשון ההודעה (ייתכן והתכוונו מנוע יונים). זהו תחום עתיר טכנולוגיה מתקדמת, העולה בקנה אחד עם רצונה של איראן לעסוק בכל ההיבטים של משימות חלל.
היסטוריית פיתוח משגרים
איראן עוסקת בפיתוח משגר לוויינים מאז 1998. משגר הלוויינים סאפיר הוצג לראשונה באפריל 2008 ושוגר לטיסת ניסוי ראשונה (שכשלה) באוגוסט 2008.
בתאריך 3 בפברואר 2009 הודיעו כלי התקשורת באיראן על שיגורו המוצלח לחלל של הלוויין אומיד ששוגר באמצעות משגר הלוויינים סאפיר. בכך הפכה איראן למדינה התשיעית בעולם שהשיגה יכולת פעולה עצמאית בחלל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תוכנית החלל האיראנית, באתר "הידען"
- תוכנית החלל האיראנית: השד החדש בבקבוק? מאת לי קאס (אנגלית)
