תומאס מטקלף
 | |||||||
| לידה |
20 במרץ 1780 מחוז פאוקוויר (אנ'), וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1855 (בגיל 75) מחוז ניקולאס (אנ'), קנטקי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| עיסוק | איש צבא, בונה באבן | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הלאומית הרפובליקנית המפלגה הוויגית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
תומאס מטקלף (באנגלית: Thomas Metcalfe; 20 במרץ 1780 – 18 באוגוסט 1855) היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, סנאטור והמושל העשירי של קנטקי. מטקלף היה המועמד הראשון לתפקיד מושל קנטקי שנבחר על ידי ועדה מיוחדת. נוסף על כך, מטקלף היה מושל קנטקי הראשון שלא היה חבר במפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית.
מטקלף רכש את השכלתו בצעירותו אצל אחיו הבכור ועבד לראשונה כבונה באבן. הוא סייע לבנות את בית המשפט במחוז גרין (אנ'), הידוע כבית המשפט העתיק ביותר בקנטקי. מאוחר יותר, יריביו הפוליטיים לעגו לו על מקצועו זה, והעניקו לו את הכינוי "פטיש האבן הישן". הקריירה הפוליטית שלו החלה בכך שכיהן בארבע קדנציות כחבר בית הנבחרים בקנטקי (אנ'). שירותו בבית הנבחרים הופסק במלחמת 1812. במהלך המלחמה פיקד מטקלף על פלוגה שהגנה על פורט מייגס (אנ'). בגיל 38 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית. מטקלף כיהן כחבר בית הנבחרים במשך חמש קדנציות, ואז התפטר כדי להתמודד על תפקיד מושל קנטקי. בבחירות, שנערכו ב-1828 והוכרעו ברוב של 709 קולות, ניצח מטקלף את ויליאם ברי. קודמו של מטקלף, ג'וזף דשה, היה המום מההפסד של מפלגתו, שאיים לא לפנות את אחוזת המושל. עם זאת, דשה כיבד בסופו של דבר את רצון העם, ואיפשר מעבר שלטון מסודר.
הדאגה העיקרית של מטקלף כמושל הייתה סוגיית פיתוח התשתיות בתוך קנטקי. בין הפרויקטים המוצעים שלו היו כביש המחבר בין שלביוויל (אנ') ללואיוויל ותעלה במפלי אוהיו. כשהנשיא אנדרו ג'קסון הטיל וטו על התקציב לבניית כביש אגרה המחבר בין מייזוויל (אנ') ללקסינגטון, הורה מטקלף לבנות אותו בכל מקרה, ושילם עבור הכביש מתקציב מדינתו. לאחר כהונתו כמושל, הוא כיהן בסנאט של קנטקי (אנ'), והשלים את כהונתו החלקית של ג'ון קריטנדן בסנאט של ארצות הברית ב-1848. לאחר מכן, פרש לאחוזתו במחוז ניקולאס, שם נפטר ב-1855 כתוצאה מכולרה. מחוז מטקלף (אנ') בקנטקי נקרא על שמו.
חייו המוקדמים
תומאס מטקלף נולד ב-20 במרץ 1780 לג'ון מטקלף ולשרה דנט מטקלף במחוז פאוקוויר (אנ') שבוירג'יניה. אביו שירת במלחמת העצמאות של ארצות הברית כקפטן. ב-1784, משפחתו של מטקלף עברה למחוז פאייט (אנ') שבווירג'יניה (כיום בקנטקי). שנים מספר לאחר מכן הם עברו לחווה חקלאית במחוז ניקולאס (אנ') שבקנטקי.
מטקלף רכש השכלה בסיסית בלבד. בגיל 16 חונך מטקלף אצל אחיו ולמד בנייה באבן.[1] שלוש שנים מאוחר יותר נפטר אביו, והשניים עסקו בפרנסת משפחתם.[1] מטקלף הפך אחד מבוני האבן וקבלני הבניין הבולטים בתקופת ההתיישבות של קנטקי. מספר מבתי האבן שלו, לרבות ביתו הראשון במחוז רוברטסון (אנ'), שרדו, והם רשומים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. מבנים נוספים שנבנו על ידי האחים מטקלף הם אחוזת המושל הראשונה של המדינה (אנ') ובית המשפט של מחוז גרין, הידוע כבית המשפט העתיק ביותר בקנטקי,[2] והכנסייה הפרסביטריאנית בווסט יוניון בדרום אוהיו.
ב-2 באוקטובר 1801, מטקלף התגייס כלוטננט לגדוד ה-29 של מיליציית קנטקי. הוא הועלה לדרגת קפטן ב-12 באוקטובר 1802. ב-1806 לערך, התחתן מטקלף עם ננסי מייסון מפיירפקס (אנ'), וירג'יניה. לזוג נולדו ארבעה ילדים. בין 1817 ל-1820, מטקלף בנה בית למשפחתו במחוז ניקולאס. האחוזה כונתה "מקלט יער" על ידי המדינאי הנרי קליי, כשבביקורו הראשון בבית החדש שנבנה, אמר למטקלף, "טום, יש לך כאן מקלט יער אמיתי".
קריירה פוליטית
הקריירה הפוליטית של מטאלף החלה ב-1812, כשנבחר לייצג את מחוז ניקולאס (אנ') בבית הנבחרים של קנטקי. עם זהותו, כהונתו בבית הנבחרים פסקה לאחר שנקרא לשרת במלחמת 1812. ב-1813 ייסד מטקלף פלוגה של מתנדבים ופיקד עליהם בקרב פורט מייגס (אנ'). בזמן שהותו במלחמה, בחרו בו מצביעי אזור הבחירה שלו לבית הנבחרים של קנטקי לכהונה שנייה ברוב מוחץ. רק שלושה עשר קולות התנגדו למינוי. הוא המשיך לכהן בבית הנבחרים של קנטקי עד 1816.
בבית הנבחרים של ארצות הברית
בגיל 38 נבחר מטקלף לקונגרס האמריקאי השישה עשר (אנ'), תוך שהוא מנצח את יריבו הפוליטי, ג'ושוע דשה. במהלך כהונתו בבית הנבחרים, שנפרשה על פני חמש קדנציות, כיהן מטקלף כיושב ראש שתי ועדות בבית הנבחרים. מטקלף התנגד לפעילותו של בנק השני של ארצות הברית (אנ'), אך העדיף מתן אשראי לרוכשי קרקעות ציבוריות. ב-1821 הציע להעניק זכויות קדימה ברכישה לפולשים.[3] כבעל עבדים בעצמו, התנגד מטקלף להגבלות על עבדות במיזורי ולרכישת לואיזיאנה.
בנאומו השנתי של ג'יימס מונרו לבית הנבחרים בדצמבר 1822, הוא קרא לקונגרס לדווח כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הסמינולים (אנ'), שאכלסו את הטריטוריה שנרכשה לפלורידה. כיו"ר הוועדה לענייני אינדיאנים, מסר מטקלף את דו"ח הוועדה ב-21 בפברואר 1823. הוועדה שלו מצאה כי על פי תנאי הסכם אדמס-אוניס, שהעבירה את השליטה בפלורידה לארצות הברית מספרד, הסמינולים אמורים להיות בעלי השליטה במקום. בהתאם לכך, המליצה הוועדה לתת לכל הסמינולים מענק קרקע. הם קיוו כי צעדים אלה יסייעו לשבור את הנאמנות השבטית של הסמינולים ולזרז את מיזוגם לחברה הלבנה.
ב-1826 כיהן מטקלף בוועדה שחקרה את הטענות, שלפיהן סגן הנשיא ג'ון קלהון נהנה באופן לא ראוי מחוזה שהעניק בעת שכיהן כמזכיר המלחמה בשנת 1822. בעוד קלהון זוכה מכל אישום, חברו מקרוליינה הדרומית, ג'ורג' מקדאפי, תקף את מטקאלף באשר להליכים שביצעה הוועדה וזיכו את קלהון מאשמתו. ההתכתבות הפכה לסוערת, ומקדאפי אתגר את מטקאלף לדו-קרב. למטקאלף הייתה הזכות לבחור את תנאי הדו-קרב. הוא בחר ברובים כנשק במרחק של 90 רגל. מקדאפי התעקש שפצעים מדו-קרב קודם הותירו אותו ללא יכולת להתעסק עם רובה, והציע אקדחים כחלופה. מטקלף ענה כי הוא מעולם לא השתמש באקדח בחייו. משלא הצליחו להגיע להסכמה על תנאי הדו-קרב, נטשו שני הצדדים את העניין לחלוטין.
מושל קנטקי
מטקאלף התפטר מבית הנבחרים ב-1 ביוני 1828, כדי להתמודד על תפקיד מושל קנטקי. הוא נבחר כמועמד המפלגה הרפובליקנית והיה המועמד הראשון לראשות קנטקי שנבחר בשיטה זו. מטקלף ניצח את ויליאם ברי בהפרש של 709 קולות, אך שותפו למירוץ ג'וזף אנדרווד נוצח על ידי המועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, ג'ון בריטהיט. בחירתו של מטקלף לתפקיד ב-1828 הייתה הפעם הראשונה שבה זכה מועמד, שלא היה מועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. חרף כך, רק דמוקרטי-רפובליקני אחד כיהן בתפקיד בין כהונתו של מטקלף לבין בחירתו של לזרוס פאוול (אנ') ב-1851.
ג'וזף דשה, המושל היוצא, סירב להאמין שמפלגתו הפסידה בבחירות. הוא לא אהב את מטקלף לא רק בגלל השתייכותו למפלגה הנגדית, אלא גם בגלל עיסוקו כבונה באבן. מתנגדיו של מטקלף תקפו אותו בהצביעם, בין השאר, על איכותם הקלוקלת, לטענתם, של מבני האבן שלו. על מתנגדיו אמר מטקלף "הם עשויים לומר מה שהם אוהבים על דעותיי, אבל האדם הראשון שיעז לתקוף את דמותי, ארוצץ את גולגולתו בפטיש האבן שלי, כפי שהייתי מבקע סלע". עם התפשטותה של אמירה זו, קיבל מטקלף את הכינוי "פטיש אבן ישן". חרף איומיו להישאר באחוזת המושל עד להתכנסות בית הנבחרים, כיבד דשה את רצון העם, ועזב את המעון ב-2 בספטמבר 1828.
מטקלף פעל בכהונתו למען פיתוח התשתיות בתוך קנטקי. הוא פיקח על הקמת כביש המחבר בין שלביוויל (אנ') ללואיוויל. כאשר הנשיא אנדרו ג'קסון הטיל וטו על סיוע פדרלי למסלול המחבר את מייזוויל (אנ') ללקסינגטון, המשיך מטקלף לבנות אותו בעזרת תקציב המדינה.[4] כהונתו של מטקלף כללה גם את הזמנת מסילת הברזל הראשונה של המדינה ותחילתן של תוכניות לתעלה במפלי אוהיו. בהמלצת המושל, אישר בית הנבחרים של קנטקי סיוע נוסף לחינוך והקמת בתי ספר מחוזיים.
ימיו האחרונים ומותו
לאחר כהונתו כמושל, ייצג מטקלף את מחוזות ניקולאס ומחוז ברקן (אנ') בסנאט של קנטאקי (אנ') בין 1834 ל-1838. ב-1836 כיהן כבוחר המועמד לנשיאות מהמפלגה הוויגית, ועמד בראש הועידה הוויגית של קנטקי בהרודסבורג (אנ'), מחוז ברקן (אנ') ב-26 באוגוסט 1839. מ-1840 עד 1849, כיהן כנשיא מועצת השיפורים הפנימיים של המדינה. לאחר מכן נבחר כנציג המפלגה הוויגית לסנאט של ארצות הברית כדי למלא את כהונתו של ג'ון קריטנדן. הוא כיהן בו מ-23 ביוני 1848 עד 3 במרץ 1849. במהלך כהונתו הקצרה טען שקנטקי תישאר חלק מהאיחוד.
לאחר כהונתו בסנאט עסק מטקלף בחקלאות. תומאס מטקלף מת מכולרה בביתו ב-18 באוגוסט 1855, ונקבר ב"מקלט היער" שבנה. מחוז מטקלף (אנ') בקנטקי הוקם ב-1860 ונקרא על שמו. "בקתת היער" נרשמה במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-2 באוקטובר 1973.
לקריאה נוספת
- Allen, William B. (1872). A History of Kentucky: Embracing Gleanings, Reminiscences, Antiquities, Natural Curiosities, Statistics, and Biographical Sketches of Pioneers, Soldiers, Jurists, Lawyers, Statesmen, Divines, Mechanics, Farmers, Merchants, and Other Leading Men, of All Occupations and Pursuits. Bradley & Gilbert. נבדק ב-2008-11-10.
- Alvey, R. Gerald; Thomas D. Clark (1992). Kentucky Bluegrass Country. University Press of Mississippi. ISBN 978-0-87805-544-9.
- Mathias, Frank F. (2004). "Thomas Metcalfe". In Lowell Hayes Harrison (ed.). Kentucky's Governors. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky. ISBN 0-8131-2326-7.
קישורים חיצוניים
- תומאס מטקלף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס מטקלף באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
