ג'ון בקהאם

ג'ון בקהאם

לידה	5 באוגוסט 1869 ויקלנד, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	9 בינואר 1940 (בגיל 70) לואיוויל, קנטקי, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פרנקפורט, קנטקי
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של קנטקי 1 בינואר 1894 – 1 בינואר 1896 (שנתיים)
5 בפברואר 1896 – 1 בינואר 1900 (3 שנים)
סגן מושל קנטקי ה־28 31 בינואר 1900 – 3 בפברואר 1900 (4 ימים) תחת מושל קנטקי ויליאם גובל
מושל קנטקי ה־35 3 בפברואר 1900 – 10 בדצמבר 1907 (7 שנים) → ויליאם גובל אוגוסטוס וילסון ←
סנאטור מטעם קנטקי 4 במרץ 1915 – 3 במרץ 1921 (6 שנים) → ג'ונסון קמדן הבן ריצ'רד ארנסט ←

ג'ון קרפס ויקליף בקהאם (באנגלית: John Crepps Wickliffe Beckham‏; 5 באוגוסט 1869 – 9 בינואר 1940) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל קנטקי ה־35 וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קנטקי. הוא היה הסנאטור הראשון מהמדינה שנבחר בבחירות ישירות לאחר אישור התיקון ה־17 לחוקה.

בהיותו צאצא למשפחה פוליטית בולטת, נבחר בקהאם למועמד לתפקיד סגן המושל לצד המועמד הדמוקרטי ויליאם גובל בבחירות למושל קנטקי בשנת 1899. אף שגובל הפסיד לרפובליקני ויליאם טיילור , האספה הכללית של קנטקי ערערה על תוצאות הבחירות. במהלך מאבק פוליטי מתמשך נורה גובל על ידי מתנקש אלמוני. יום לאחר מכן פסלה האספה די קולות כדי להעניק את הניצחון לגובל, שהושבע למושל על ערש דווי. טיילור טען שהבחירות נגנבו בידי הרוב הדמוקרטי, ופרץ מאבק משפטי בינו לבין בקהאם על המושלות. בסופו של דבר בקהאם ניצח, וטיילור נמלט מהמדינה. זמן קצר לאחר מכן זכה בקהאם בבחירות מיוחדות להשלמת כהונת גובל, ואחר כך נבחר מחדש ב־1903.

ב־1906, במהלך כהונתו השנייה, ביקש בקהאם להיבחר לסנאט. תמיכתו הנחרצת בחוק היובש גרמה לכך שארבעה מחוקקים ממפלגתו סירבו להצביע עבורו, וב־1908 העניקה האספה הכללית את המושב לרפובליקני ויליאם או'קונל בראדלי. ב־1914 זכה בקהאם במושב בבחירות ישירות, אך הפסיד בבחירות מחדש ב־1920, בעיקר בשל עמדותיו התומכות בחוק היובש והתנגדותו לזכות הבחירה לנשים. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה המדינתית עוד שני עשורים, אך לא נבחר שוב – כשל בניסיונו להיבחר לתפקיד המושל ב־1927 ולסנאט ב־1936. הוא נפטר בלואיוויל בשנת 1940.

על פי מחקר אחד, בקהאם ייצג "את היסודות הליברליים יותר" של המפלגה הדמוקרטית בקנטקי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

בקהאם נולד ב-5 באוגוסט 1869 בוויקלנד, סמוך לבארדסטאון שבמחוז נלסון, קנטקי, והיה בנם של ויליאם נתרטון וג'וליה טביס (ויקליף) בקהאם. סבו מצד אמו, צ'ארלס ויקליף, היה מושל קנטקי בשנים 1839–1840 ושימש כשר הדואר בממשל של הנשיא ג'ון טיילר. דודו, רוברט ויקליף, היה מושל לואיזיאנה.

בקהאם קיבל את השכלתו הראשונית באקדמיית רוזלנד בבארדסטאון. בשנת 1881, בגיל 12, שימש כנער רצים בבית הנבחרים של קנטקי. לאחר מכן למד באוניברסיטת סנטרל (כיום אוניברסיטת מזרח קנטקי), אך נאלץ לעזוב את הלימודים בגיל 17 כדי לפרנס את אמו האלמנה. כעבור שנתיים הפך למנהל בתי הספר הציבוריים בבארדסטאון, וכיהן בתפקיד זה עד 1893.

במקביל למד משפטים באוניברסיטת קנטקי, שם השלים את לימודיו לתואר ראשון ב־1889. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בבארדסטאון ב־1893. הוא גם שימש נשיא מועדון הדמוקרטים הצעירים של מחוז נלסון.

קריירה פוליטית

בקהאם החל את דרכו הפוליטית ב־1893, כאשר נבחר ללא מתחרים לבית הנבחרים של קנטקי. הוא כיהן ארבע קדנציות רצופות, וב־1898 – שנתו האחרונה – כיהן כיושב הראש. הוא היה גם ציר בכל הוועידות הלאומיות של המפלגה הדמוקרטית בין 1900 ל־1920.

מושל קנטקי

ויליאם גובל בחר בבקהאם כסגנו בבחירות לתפקיד המושל בשנת 1899. גובל היסס משום שבהאם לא היה מישהו שיכול היה "להביא את קולות מחוזו", שכן מחוז נלסון כבר תמך במועמד אחר. אך יועציו של גובל הבטיחו כי בקהאם יהיה נאמן לאג'נדת הרפורמות שלו, בעוד מועמדים אחרים היו עלולים לפגוע בו פוליטית. בעת בחירתו עדיין לא מלאו לבקהאם 30 – הגיל המינימלי לכהונת מושל.

גובל הפסיד לוויליאם טיילור הרפובליקני. כשנפתח מושב האספה הכללית ב־2 בינואר 1900, התקבלו ערעורים על תוצאות הבחירות. הדמוקרטים, ששלטו בשני הבתים, צפו להפוך את התוצאות. ב־30 בינואר, בעיצומה של ההכרעה, נורה גובל כשנכנס לבניין הקפיטול. יום לאחר מכן, בעודו נאבק על חייו במלון סמוך, פסלה האספה די קולות כדי להכריז עליו כמנצח. הוא הושבע למושל על מיטתו, ונפטר שלושה ימים לאחר מכן.

פרצה אנדרלמוסיה פוליטית: טיילור סירב לוותר על התפקיד. הרפובליקנים צייתו לו, הדמוקרטים למנהיגיהם. ב־21 בפברואר 1900 הוסכם להשאיר את ההכרעה לבתי המשפט. בית המשפט המחוזי בלואיוויל פסק לטובת בקהאם. בית המשפט העליון של קנטקי אישר זאת ב־6 באפריל. טיילור ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שסירב לדון בערעורו ב־21 במאי.

לאחר ההחלטה ברח טיילור לאינדיאנפוליס מחשש שיקשרו אותו להתנקשות בגובל. בקהאם נשאר מושל, אך בשל הנסיבות יוצאות הדופן נערכו בחירות מיוחדות ב־6 בנובמבר 1900. הפעם, משהגיע לגיל הדרוש, ניצח בקהאם בפער של פחות מ־4,000 קולות. זמן קצר אחרי כן התחתן עם ג'ין רפאל פוקואה מאוונסבורו. לזוג נולדו שני בנים.

כמושל ניסה לאחד את המדינה והמפלגה, קידם רפורמות בחוקי הבחירות, ושם דגש על נושאים בלתי שנויים במחלוקת כמו חינוך ותשתיות. הוא קידם חוק אחיד למחירי ספרי לימוד – רפורמה שבה תמך גם גובל. אף שהיה מנהיג פסיבי, התקבלו מספר רפורמות חיוביות, כגון העלאת מס שהכניסה חצי מיליון דולר, חוקי הגנה על עובדים צעירים, ורגולציה על תשלומי שכר לכורי פחם.

בבחירות 1902 הגן על הישגי המפלגה ואמר: ”אף אדם אחד אינו זכאי לקרדיט על השיפור, אך ללא ספק רוח הקידמה ומדיניותה הליברלית של המפלגה הדמוקרטית תרמו לכך.”

כהונה שנייה

החוקה של קנטקי אסרה על כהונות רצופות, אך בית המשפט קבע שבקהאם לא כיהן "כהונה מלאה" ולכן רשאי להתמודד ב־1903. בזכות מדיניות הפיוס שלו לא היה לו כמעט מתנגדים. הוא ניצח את הרפובליקני מוריס בלקנפ.

בכהונה זו המשיך לדחוף את חוק ספרי הלימוד האחיד, שאושר לבסוף ב־1904. גם הקמת בניין הקפיטול החדש ומצבה לזכר גובל אושרו.

במרץ 1904 חתם על ה־Day Law שחייב הפרדה גזעית בכל מוסדות החינוך. מכללת בריאה, שהייתה משולבת מאז שנות ה-50 של המאה ה-19, הגישה תביעה נגד החוק – אך הפסידה בכל הערכאות, כולל בבית המשפט העליון ב־1908.

ב־1904 הוקם מחוז בקהאם, אך פורק כעבור חודשים בידי בית המשפט העליון של קנטקי משום שלא עמד בדרישות החוקה. מחוז בקהאם באוקלהומה נקרא על שמו ב־1907.

בקהאם עמד על רפורמות בתחום הביטוח, התנגד לשליחת צבא למלחמות הטבק , ושילם חובות ישנים מתקופת מלחמת האזרחים וכמעט העלים את חוב המדינה.

כהונה בסנאט של ארצות הברית

כהונתו כמושל הסתיימה ב־1907, וב־1908 ניסה להיבחר לסנאט מול ויליאם או'קונל בראדלי. לאחר 29 סבבי הצבעה הפסיד, בעקבות עריקה של ארבעה דמוקרטים – בעיקר בשל עמדתו בחוק היובש.

ב־1914, אחרי אישור התיקון ה־17, התמודד בבחירות ישירות וניצח את וילסון הרפובליקני. הוא שירת בוועדת ההוצאות של משרד העבודה ובוועדת הצבא. הוא קידם הקמת שני בסיסי אימונים גדולים: מחנה זכארי טיילור ופורט נוקס.

במלחמת העולם הראשונה תמך בנשיא וודרו וילסון ובחבר הלאומים.

הוא תמך בתיקון ה־18 (חוק היובש) והתנגד לתיקון ה־19 (זכות הבחירה לנשים). בבחירות 1920 הפסיד לרפובליקני ריצ'רד ארנסט בפער של פחות מ־5,000 קולות.

בערוב ימיו

לאחר הפסדו שב לעיסוקו כעורך דין. ב־1927 התמודד שוב למשרת המושל, הפעם בתמיכת ה־Courier-Journal, אך הפסיד לרפובליקני פלם סמפסון , שנתמך בידי "מועדון הג'וקי" – מכונת כוח פוליטית עשירה שדחפה להתרת הימורים במסלולי הסוסים.

ב־1935 ציפו שיתמודד שוב, אך מות בנו הכניסו ליגון עמוק והוא ויתר על ההתמודדות. המפלגה בחרה בהאפי צ'נדלר, ובקהאם תמך בו. בתמורה צ'נדלר מינה אותו לוועדת השירות הציבורי של קנטקי ולגופים ממשלתיים נוספים.

ב־1936 ניסה לשוב לסנאט. ראש "מועדון הג'וקי", ג'יימס ב. בראון, איבד את הונו ואת כוחו כאשר אימפריית הבנקאות שלו קרסה ב-1930. אף שנהנה מתמיכה רחבה, איבד קולות רבים למועמד נוסף, ג'ון י. בראון האב , והפסיד לסנאטור המכהן מארוול מילס לוגן בפער של 2,385 קולות בלבד.

בקהאם נפטר בלואיוויל ב־9 בינואר 1940 ונקבר בפרנקפורט שבקנטקי. מקום הולדתו, ויקלנד, נכנס למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב־1973.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון בקהאם בוויקישיתוף

• ג'ון בקהאם באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ון בקהאם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון בקהאם42200907Q741918