תיקן אמריקני
 תיקן אמריקני
| |
|---|---|
| מיון מדעי |
תיקן אמריקני (שם מדעי: Periplaneta americana), הידוע בשפה העממית כ"ג'וק" או "מקק", הוא חרק מסדרת התיקנאים. אף על פי שתואר במדע לראשונה כמין אמריקני (ומכאן שמו), מקורו כנראה באפריקה. כיום הוא נפוץ מאוד כמעט בכל רחבי העולם, בעיקר הודות לאמצעי התחבורה של האדם.
ביולוגיה
מאפיינים פיזיולוגים
תיקנים אמריקנים בוגרים מגיעים לאורך ממוצע של כ-4 ס"מ, ולגובה של כ-7 מ"מ. צבעם חום, עם גוון בהיר בלוחית הגבית של החזה. הם בעלי זוג מחושים ארוכים במיוחד ביחס לגוף, ורגלי הליכה זיפיות. בראשם נמצאות שתי עיניים מורכבות, אשר מכילות כ-2,000 יחידות ראיה כל אחת ומשמשות אותם לראייה יעילה בחושך. ראשם נוטה כלפי מטה - תכונה אשר בשילוב עם גובהם הנמוך מאפשרת להם להידחק דרך סדקים צרים במיוחד. הם בעלי כנפיים המאפשרות תעופה (חסרות במופע הצעיר). לעיתים ניתן לראות תיקנית בוגרת נושאת את תיק הביצים שלה בקצה הבטן.
דיאטה
תיקנים אמריקאים הם אוכלי כל. התיקנים אוכלים גבינה, בירה, תה, מוצרי מאפה, עמילן, דבק, שיער, פתיתי עור יבשים, חיות מתות, חומרים צמחיים, בגדים מלוכלכים וניירות.[1][2] הם אוהבים במיוחד מזונות מתוססים.[3] תיקנים אמריקנים נצפו גם ניזונים מתיקנים מתים או פצועים, מהזן שלהם או מזנים אחרים.
תעופה
בשלב הנימפה, תיקנים אמריקאים הם חסרי כנפיים ואינם מסוגלים לעוף. לתיקנים אמריקנים מבוגרים יש כנפיים שימושיות והם יכולים לעוף למרחקים קצרים. אם הם עפים ממקום גבוה, כמו עץ, הם יכולים "לגלוש" עד למרחק מסוים. עם זאת, למרות יכולתם לעשות זאת, תיקנים אמריקאים אינם זבובאים ולא יכולים לעוף כמו יתושים או זבובים.
סביבת גידול
התיקן האמריקני הוא אוכל-כול. הוא מסוגל להתקיים ממזון צמחי, מזון ממקור חי ומחומר אורגני נרקב. סביבת הגידול המועדפת עליו היא אזורים לחים וחמימים ואכן תפוצתו הטבעית היא באזורים טרופיים, אך למעשה ניתן למצוא את התיקן האמריקני גם באזורים קרים או יבשים, שבהם הוא מסתמך על הימצאות בני אדם ועשוי להימצא במבנים של האדם כגון מטבחים, מחסנים, צינורות ביוב וכו'.
רבייה ומחזור חיים
לתיקן האמריקני שלושה שלבי התפתחות מרכזיים: ביצה, נימפה ובוגר. בדומה ליתר חברי סדרת התיקנאים גם אצל התיקן האמריקני הנקבות מטילות את ביציהן בתוך תיק (ומכאן שמו). הן מטילות 14–16 ביצים בתיק ביצים, נושאות אותו בקצה בטנן במשך כיומיים ואז מניחות אותו בסביבת מזון. תיק הביצים בצבע חום, ומתכהה לאחר מספר דקות. אורכו כ-8 מ"מ וגובהו כ-5 מ"מ. לאחר 6–8 שעות, התיקנים הצעירים (נימפות) בוקעים מן הביצים. הנימפות הן בעלות מאפיינים גופניים דומים לזה של תיקן בוגר, פרט להיותן קטנות יותר וחסרות כנפיים. תהליך ההתבגרות והפיכת הנימפות לתיקנים בוגרים כולל שלושה עשר מחזורי השלה, ואורך כ-שעתיים עד 3 חודשים. תיקן בוגר יחיה בממוצע כשנה נוספת, שבמהלכה תטיל הנקבה כ-150 תיקנים צעירים. בסך הכל, משך חיי התיקן הוא כ־24 חודשים.
תכונות מיוחדות
לתיקן האמריקני אברי חישה בקצה האחורי של גופו אשר מחוברים לסיבי עצב גדולים במיוחד ויחד מקנים לו "רפלקס בריחה" ייחודי. גירוי קל אשר נקלט באברי החישה הללו גורם להעברת המידע במהירות עצומה (גבוהה בהרבה ממהירות העברת מידע בסיב עצב אנושי) דרך סיבי העצב הגדולים אל שרירי התנועה, ללא מעבר במרכזי עיבוד המידע במוח התיקן, ולהפעלת תגובת בריחה אשר אינה מסתיימת עד שנקלטת ירידה משמעותית בתנאי התאורה, כלומר כשהתיקן חש שהוא במקום חשוך. אם מוסיפים על כך את מהירות הריצה הגבוהה של התיקן האמריקני - עד 5.4 קמ"ש (כ-40 מרחקי-גוף בשנייה), הרי שלאדם סיכוי נמוך להבחין בתיקן אמריקני שנמצא בסביבתו ואפילו נמוך יותר לתפוס אחד. ואכן, רוב התיקנים שבהם אנו נתקלים הם זקנים או פגועים בצורה כלשהי.[דרוש מקור]
עמידות מפני קרינה
תכונה אחרת שבזכותה התפרסם התיקן האמריקני היא עמידותו לקרינה רדיואקטיבית. בעוד שטענה זו הוכחה כנכונה עבור מינים שונים של חרקים, דווקא עבור התיקנים היא התגלתה כשגויה - הללו עמידים רק מעט יותר מבני אדם לקרינה רדיואקטיבית.
תוצאות מחקרים שנערכו הראו שבני אדם ימותו לאחר חשיפה למנת קרינה של 4–10 Gray, ותיקנים ברמה של 70–100 Gray. עובדה זאת הופכת את התיקן לעמיד פי 6–16 לקרינה מאשר אדם, אך הוא עדיין ימות הרבה לפני חרקים אחרים. מקור ההנחה השגויה על פי העיתונאי ריצ'רד שוויד (Richard Schweid) הוא שלאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי נפוצו שמועות שתיקנים שרדו את הפצצה. הנושא קיבל חיזוק משמעותי בסוף שנות ה-60 במהלך מסע תעמולה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. אחת הכרזות המפורסמות ביותר הכריזה: "אם תתרחש מלחמה גרעינית לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא התיקן".[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תיקן אמריקני |
- תיקן אמריקני, באתר ITIS (באנגלית)
- תיקן אמריקני, באתר NCBI (באנגלית)
- תיקן אמריקני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- תיקן אמריקני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- תיקן אמריקני, באתר GBIF (באנגלית)
- תיקן אמריקאי באתר אוניברסיטת פלורידה
- מאמר על חרקים וקרינה רדיואקטיבית באתר ABC
הערות שוליים
- ^ William D. Bell, The American Cockroach, Springer Science & Business Media, 1982, מסת"ב 978-0-412-16140-7. (באנגלית)
- ^ American Cockroaches, Penn State Extension (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org
- ^ מאיר ברק, האם תיקנים ישרדו את הקרינה אחרי מלחמה גרעינית? הדר, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 1 בספטמבר 2009
