תנא קמא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תנא קמאארמית: התנא הראשון), הוא התנא שדבריו מוזכרים ראשונה במשנה שבה עוסקים.

בדרך כלל בתחילת משנה כתובה הלכה או מימרא ללא ציון שמו של התנא שאמר אותה, זו נקראת שיטת "תנא קמא". במידה ויש תנא נוסף אשר חולק על דברי התנא הראשון, מצוין שמו של התנא החולק, וכך לדוגמה נמצא בגמרא: "תנא קמא סבר... ורבי יוסי סבר..."{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד עמוד ב ועוד.}..

לדוגמה:

נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגיר, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה.

רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העמור.

החלק הראשון של המשנה הוא של "תנא-קמא" אנונימי, ורבי יהודה חולק עליו.

הערות שוליים

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0